Monday, April 7, 2014

Parachat A’haré Moth – Utiliser les mauvaises influences pour le bien

Avant de nous détailler la liste des relations interdites, la Thora nous ordonne : « N’imitez pas les pratiques du pays d’Égypte, où vous avez demeuré, n’imitez pas les pratiques du pays de Canaan où Je vous conduis… » Rachi nous informe que Mitsraïm et Canaan étaient les nations les plus dépravées, et les quartiers où résidaient les Juifs étaient les plus immoraux de tous. Pourquoi Hachem a-t-Il placé le peuple juif dans les endroits les plus corrompus du monde ? Le rav Dessler zatsal répond à cette question dans un essai concernant la façon de réagir aux mauvaises influences . Il note qu’un entourage néfaste peut être très nuisible pur l’individu. Néanmoins, si ce dernier est suffisamment fort pour ne pas se laisser influencer par ces emprises négatives, il peut les utiliser pour se renforcer et améliorer son service de D. Comment y parvenir ? Le rav Dessler remarque que le simple fait de voir le mal autour de nous peut nous dégoûter, parce que ses défauts sont d’autant plus visibles ; ceci nous permet de nous renforcer et d’apprécier davantage le bien. D’après cet enseignement sur la nature humaine, rav Dessler explique pourquoi Hachem plaça, à dessein, le peuple juif dans les endroits les plus dépravés au monde. « À chaque fois qu’un tsadik devait s’élever à un haut niveau, il fut placé dans un environnement bas et corrompu afin d’apprendre l’abjection du mal et de s’efforcer de s’en éloigner jusqu’atteindre le bien suprême. » Hachem décida que le peuple juif allait vivre en Égypte pour qu’il développe une répugnance profonde vis-à-vis de l’impureté qui y régnait. C’est effectivement ce qui motiva les Bné Israël à implorer Hachem de les faire sortir de ce terrible endroit. Ce dégoût intense leur permit de passer rapidement du 49ème degré d’impureté à un niveau tel qu’ils purent recevoir la Thora. S’ils avaient vécu dans un environnement moins immoral, ils n’auraient pas pu s’élever et atteindre un si haut niveau. Cela peut également expliquer pourquoi le peuple juif devait se rendre à un endroit si abject. Le fait de voir le comportement extrêmement immoral des Cananéens était censé les dégoûter du mal et leur faire apprécier la moralité de la Thora . Rav Dessler utilise ce fondement pour comprendre un autre passage de la paracha de cette semaine – le Séir Laazazel (le bouc émissaire). Durant le jour le plus saint de l’année, Yom Kippour, Hachem nous ordonne de traverser le désert avec un bouc et de le jeter du haut d’une falaise. Pourquoi traverser le désert ? Rav Dessler répond que le désert est un endroit où les gens sacrifient des boucs pour les démons. En conduisant le bouc dans ce lieu impur et en voyant de près cette impureté le jour de Kippour, le peuple se renforçait dans leur avodat Hachem. Le principe de rav Dessler nous aide également à comprendre quelques faits liés à la fête de Pessa’h. Nous entamons la Haggada en évoquant nos ancêtres idolâtres. Rav Dessler demande en quoi cela est relié à l’histoire de la sortie d’Égypte. Il répond que la grande négativité que côtoya Avraham Avinou lui permit de s’élever à un niveau de kedoucha tel que cette sainteté ne put et ne pourra jamais être supprimée. La sortie d’Égypte est le résultat direct de cette kedoucha. C’est pourquoi nous parlons de l’idolâtrie de nos ancêtres pour monter qu’en conséquence de leur touma (impureté), Avraham put atteindre un niveau incroyablement élevé et c’est cette grandeur qui permit la sortie d’Égypte. Nous pouvons à présent mieux comprendre pourquoi la Haggada parle tellement des mauvaises influences de nos ancêtres idolâtres, de l’Égypte et de Lavan. C’est peut-être pour susciter en nous une aversion pour cette immoralité et, par conséquent intensifier notre appréciation du fait qu’Hachem nous ait fait sortir de ce pays et nous ait donné la Thora. Dans le monde actuel, nous devons inévitablement faire face à l’influence du monde laïc ; même lorsque nous vivons dans un milieu orthodoxe, le mal nous harcelle quotidiennement. Il est bien entendu vivement recommandé de l’éviter au maximum, mais il reste impossible de supprimer tout contact avec cet entourage. L’enseignement de rav Dessler peut nous aider à gérer ces influences et peut-être même, à les utiliser positivement. En prenant conscience des vices du monde laïc, nous pouvons renforcer notre appréciation pour la beauté du mode de vie imposé par la Thora. Puissions-nous tous mériter d’être protégés des mauvaises influences et de les utiliser pour nous rapprocher d’Hachem.

Ajarei Mot (Levítico 16-18) Entornos negativos

Antes de detallar la lista de relaciones prohibidas, la Torá nos instruye: “No imites las prácticas de la tierra de Egipto en la que habitaron; y no imites las prácticas de la tierra de Canaán a la que los traigo... (1)”. Rashi comenta que Egipto y Canaán eran las dos naciones más decadentes del mundo en el plano moral, y que en particular los egipcios de las zonas en las cuales habitaban los judíos eran las peores secciones de dichos países. ¿Por qué Dios puso deliberadamente al pueblo judío en los lugares más corruptos de la Tierra? Rav Dessler responde esta pregunta en un ensayo que trata sobre cómo debería reaccionar uno ante los entornos negativos (2). Él nota que pese a que es verdad que una sociedad corrupta puede tener un efecto muy negativo en una persona, si la persona es lo suficientemente fuerte como para que las influencias negativas no la afecten entonces el resultado puede ser en realidad un fortalecimiento en su servicio Divino. ¿Cómo puede ocurrir esto? Rav Dessler explica que cuando una persona ve el mal que la rodea, entonces dicho mal llega a ser mucho más repudiable ante sus ojos, ya que la persona reconoce claramente la negatividad, lo cual a su vez le permite fortalecerse a sí misma aún más en su valoración del bien. Basado en ese entendimiento de la naturaleza humana, Rav Dessler hace una observación histórica que explica por qué Dios puso al pueblo judío en los lugares más degenerados de la tierra: “Siempre que hizo falta que un tzadik (hombre recto) se elevara hasta un nivel extremadamente alto, el tzadik fue puesto primero en los entornos más bajos y degenerados de forma que pudiera aprender de ellos la bajeza del mal y que consecuentemente se fortaleciera en lo bueno hasta el extremo opuesto (3)”. Rav Dessler escribe que Dios puso intencionalmente al pueblo judío en Egipto para que desarrollara un intenso odio a la gran impureza circundante, y explica que ese mismo odio fue lo que los hizo clamar a Dios pidiendo ser liberados. Este profundo desagrado le permitió al pueblo judío elevarse rápidamente desde el nivel 49 de impureza hasta el excelso nivel en el que fueron aptos para recibir la Torá. Si el pueblo judío hubiera estado rodeado por un entorno menos inmoral no hubiera podido elevarse a un nivel tan elevado. Esta idea puede servir también para explicar por qué el pueblo judío tuvo que dirigirse a una tierra tan aborrecible. Ver el comportamiento extremadamente inmoral de las naciones canaanitas sirvió para intensificar el desagrado del pueblo judío por el mal y, consecuentemente, elevar su valoración de la moralidad de la Torá (4). Rav Dessler utiliza este concepto para ayudarnos a entender también otro pasaje que aparece en la parashá de esta semana: el seir la-azazel. En Iom Kipur, el día más sagrado del año, la Torá nos ordena que llevemos un chivo al desierto y que lo arrojemos desde un acantilado. ¿Por qué hay que conducir al chivo por el desierto? Rav Dessler explica que el desierto era el lugar en que la gente ofrendaba chivos a las fuerzas negativas; al conducir al chivo por este lugar y exponerse a su impureza en Iom Kipur, el pueblo se fortalecía aún más en su Avodat Hashem, 'servicio Divino'. El principio de Rav Dessler también nos ayuda a entender algunas ideas sobre Pesaj. Comenzamos la Hagadá diciendo que nuestros ancestros adoraron ídolos. Rav Dessler pregunta qué tiene que ver este dato con la historia del Éxodo de Egipto, y responde que gracias a que Abraham estuvo expuesto a una negatividad tan grande, él se pudo elevar a un nivel tan alto de santidad que su poder jamás será anulado. La redención de Egipto emergió directamente de esta santidad, por ende, hablamos sobre la idolatría de nuestros antepasados para resaltar que fue como consecuencia de la impureza de dicha idolatría que Abraham se pudo elevar y alcanzar una grandeza tan suprema que le permitió plantar las semillas para el Éxodo de Egipto. Ahora podemos entender mejor por qué la Hagadá habla extensamente sobre las influencias negativas, incluyendo a nuestros ancestros idólatras, a los egipcios y a Labán. Quizás la Hagadá busca con esto despertar nuestro aborrecimiento hacia esas personas inmorales y, de esa forma, elevar nuestro aprecio por Dios por habernos liberado de ellas y habernos entregado la Torá. En el mundo actual hay un peligro constante de numerosas influencias nocivas. El principio de Rav Dessler puede ayudarnos a lidiar con esas influencias y quizás puede incluso ayudarnos a utilizarlas para bien. Observando lo malo que nos rodea podemos aumentar nuestro aprecio por la belleza del estilo de vida de la Torá. Notas: (1) Ajarei Mot 18:3. (2) Mijtav MeEliahu, Cap. 1 p.157-160 (3) Ibíd. p.158. (4) Obviamente el pueblo judío tuvo libre albedrío para elegir entre rechazar las costumbres canaanitas por completo o aceptar a esas personas como vecinas y, por lo tanto, verse afectados negativamente por ellas. La historia demuestra que no destruyeron completamente a sus vecinos y que, con el tiempo, efectivamente fueron influenciados negativamente por los canaanitas.

אחרי מות - שימוש השפעה שלילית לטוב

לפני שמפרטת התורה את האסורים בנישואין, היא מצווה "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקּתֵיהֶם לא תֵלֵכוּ" רש"י כותב שמצרים וכנען היו שני העמים המקולקלים ביותר מבחינה מוסרית, והמקומות בהם ישבו ישראל בתוך ארצות אלו – היו המקולקלים מכל. מדוע הושיב הקדוש ברוך הוא את עם ישראל דווקא במקומות המושחתים והמקולקלים ביותר בעולם? הר' דסלר זצ"ל משיב על שאלה זו במאמר הדן בתפקיד האדם בהימצאו בסביבה שלילית . הוא כותב שסביבה שלילית עלולה להיות בעלת השפעה מזיקה ביותר על האדם. אולם, אם הוא חזק מספיק, ואינו מושפע לרעה מהסביבה, אזי הוא יכול דווקא להתחזק מאד בעבודתו כתוצאה מסביבתו. כיצד זה ייתכן? מסביר הר' דסלר שכאשר הוא רואה את מעשיהם הרעים של הסובבים אותו - תחושת הסלידה ממעשים אלה רק תגדל בעיניו, כיוון שהוא יגיע להכרה ברורה יותר עד כמה גרועים ושליליים הם, מכך הוא יתחזק בעצמו, ותגדל עד מאד בעיניו ההערכה לטוב ולאמת. על בסיס הבנה זו בנפש האדם, בונה הר' דסלר יסוד הסטורי המסביר מדוע הושיב הקב"ה את היהודים דווקא במקומות הגרועים בתבל: "בכל פעם שהיה צורך לתת אפשרות לצדיק להתעלות למדרגה גדולה עליונה מאד, נזרק הצדיק אל סביבת השפלים היותר גרועים למען ילמד מהם את שחיתות הרע ויתאמץ בטוב עד מרום קצו" הקב"ה הושיב את עם ישראל דווקא במצרים כדי לאפשר להם לפתח שנאה עזה לטומאת מצרים, אשר לדבריו, הייתה הגורם שהביא אותם לצעוק אל ה' שיוציאם ממקום נורא זה. תיעוב זה שחשו כלפי טומאת מצרים, הוא שאפשר להם להתנער לחלוטין ממ"ט שערי טומאה ולהגיע לדרגה הראויה לקבלת התורה. אם לא היו נמצאים קודם לכן בסביבה כה מושחתת - לעולם לא היו משיגים מנגד דרגות כה גבוהות של קדושה ורוממות. על פי זה מובן גם מדוע הוביל הקב"ה את עמו לכנען, שאף היא מלאת זימה היתה. בראותם התנהגות כה שפלה של עמי כנען, תתגבר ותתחזק תחושת התיעוב למעשים אלו, ומצד שני תגדל הערכתם למוסר התורה . הר' דסלר משתמש ביסוד זה להבנת נושא אחר הנידון בפרשה – השעיר לעזאזל. ביום הקדוש בשנה, יום הכיפורים, ציווה הקדוש ברוך הוא להוביל שעיר במדבר ולהשליך אותו לעזאזל. מהי המשמעות המונחת בהובלת השעיר דרך המדבר? הוא מסביר שבמדבר היו בני אדם מקריבים שעירים לשדים. כאשר מובילים את השעיר במקום טמא כזה נחשפים לטומאת המדבר דווקא ביום הקדוש בשנה, ומכך מתחזקים יותר ויותר בעבודת ה'. על פי יסוד זה ניתן גם להבין כמה עניינים הקשורים לחג הפסח. אנו פותחים בהגדה בתיאור אבותינו שבתחילה עובדי עבודה זרה היו. שואל הר' דסלר – כיצד זה מתקשר לסיפור יציאת מצרים? ותשובתו – מתוך סביבה כה שלילית ומלאת עבודת אלילים – דווקא משם צמח אברהם אבינו ודווקא על ידי כך הגיע לדרגות גבוהות של קדושה שמכוחה אנו שואבים עד היום הזה. גם גאולת מצרים נובעת ישירות מאותה קדושה. לכן אנו מזכירים תחילה את אבותינו שהיו עובדי עבודה זרה, להדגיש את התוצאה הישירה של טומאתם – השגיו הרוחניים הנשגבים של אברהם אבינו ודרגות הקדושה הגבוהות אליהן הגיע. וגדולתו וקדושתו – היא זו שעמדה ביסוד הזכות ליציאת מצרים. עתה נוכל לקבל הבנה עמוקה יותר, מדוע מאריכה ההגדה בתיאור ה"גנות" שהייתה "בתחילה" – הכוללת את אבותינו עובדי האלילים, המצרים ולבן. כנראה הכוונה כאן היא לעורר בנו את התיעוב והשנאה כלפי בני אדם בלתי מוסריים כאלה, ומצד שני לחזק בנו את ה"שבח" הגדול, ואת ההודאה לה' שהוציאנו מידם ונתן לנו את התורה. בעולם של ימינו, נסיון ההשפעה השלילית מסביב הוא בלתי נמנע. גם מי שמתגורר בסביבה שומרת תורה ומצוות, השפעת העולם החילוני היא עצומה, ומכה בכל יום מחדש. אין ספק שמומלץ ורצוי לכל אחד להשתדל עד כמה שיותר להפחית את עוצמתה עד כמה שניתן, אולם בכל מקרה, בלתי אפשרי ליצור נתק מוחלט מכל מגע עמהם. דברי הר' דסלר יכולים לסייע לנו לנהוג בחכמה ובזהירות עם ההשפעה השלילית, ואף להשתמש בה לטוב. על ידי שנכיר בחסרונות הגלויים והידועים של העולם החילוני שסביבנו נוכל להגביר את הערכתנו ליופי הטמון בחיי תורה. ייתן ה' ונזכה כולנו לשמור את עצמנו מהשפעות שלילית מזיקות, ולדעת להשתמש בהם לגדול ולהתקרב עוד ועוד להקב"ה.

Sunday, April 6, 2014

ACHAREI MOS – USING NEGATIVE INFLUENCE FOR THE GOOD

Before detailing the list of forbidden relationships the Torah instructs us: “Do not perform the practices of the land of Egypt in which you dwelled; and do not perform the practices of the land of Canaan to which I bring you.. ” Rashi writes that Mitzrayim and Canaan were the most morally decadent nations and in particular those parts in which the Jews dwelled were the worst sections of these countries. Why did Hashem deliberately place the Jewish people in the most corrupt places on Earth? Rav Dessler zt”l answers this question in an essay in which he discusses how one should react to negative surroundings . He observes that negative society can have a very detrimental effect on a person. However, if he is strong enough so that the negative influences do not effect him, then, it can actually strengthen him in his Avoda. How is this so? Rav Dessler explains that when he sees the surrounding evil it becomes more disgusting in his eyes because he attains a greater recognition of its chesronos, this enables him to strengthen himself even further in his appreciation of good. Based on this understanding of human nature, Rav Dessler makes a historical observation that can explain why Hashem deliberately placed the Jewish people in the most degenerate places on Earth. “Every time where there was a necessity for a tzaddik to rise to an extremely high level the tzaddik was flung into the most lowly and degenerate environments so that he could learn from them the lowliness of evil and strengthen himself in good to the opposite extreme. ” Hashem deliberately placed the Jewish people in Mitzrayim so that they could develop an intense hatred of its tuma which, he writes, was indeed their motivation for crying out to Hashem to free them from this terrible place. This intense disgust enabled them to rapidly rise from being on the 49th level of tuma to reaching the level of being able to receive the Torah. Had they found themselves in a less immoral environment then they would not have been able to rise to such a high level. This too would seem to explain why the Jewish people had to go to a similarly abhorrent land. Seeing the highly immoral behavior of the Canaanite nations was intended to intensify their disgust at evil and in turn, heighten their appreciation of Torah morality . Rav Dessler uses this yesod to help understand another passage discussed in the parsha - the Seir l’Azazel. On the most holy day of the year, Yom Kippur, Hashem commands us to take a goat through the desert and throw it off a cliff. What is the significance of leading the goat through the desert? Rav Dessler explains that the desert is the makom where people sacrifice goats to sheidim. By leading the goat through this tamei place and being exposed to its tuma on Yom Kippur, the people become further strengthened in Avodas Hashem. Rav Dessler’s yesod also helps us understand some inyanim relating to Pesach. We begin the Haggadah discussing our ancestors who worshipped idols. Rav Dessler asks, how is this connected to the story of leaving Mitzrayim? He answers that through being surrounded by such negativity, Avraham Avinu rose to such a high level of kedusha to the extent that its power would never be nullified. The geula from Mitzrayim sprouted directly from this kedusha.. Therefore, we talk about our idol-worshipping ancestors to highlight that it was directly as a result of their tuma that Avraham emerged to reach such an incredibly high level and it was his greatness in turn that planted the seeds for yetsias Mitzrayim. We can now gain a deeper understanding of why the Haggaddah goes to considerable length to discuss the negative influences that include our idol-worshipping ancestors, the Mitzrim and Lavan. Perhaps this is intended to arouse our disgust at such immoral people and in turn, heighten our appreciation of Hashem for freeing us from them and giving us the Torah. In today’s world, the nisayon of secular influences is unavoidable. Even if we live in observant neighborhoods, the myriad negative influences bombard us daily. It is of course highly advisable to strive to reduce their influence as much as possible but nonetheless it is impossible to completely eliminate any exposure to them. Rav Dessler’s yesod can help us deal with these influences and perhaps even use them for the good. By observing the obvious chesronos of the secular world we can enhance our appreciation for the beauty of the Torah lifestyle. May we all merit to protect ourselves from negative influences and instead to use them to grow closer to Hashem.

ACHAREI MOS – GOING FORWARD

In the midst of the Parsha’s outline of various Mitzvos, the Torah exhorts us with regard to our observance of the Torah in a general sense: “Perform My Laws, and guard My Statutes, to go in them, I am HaShem.” The meaning of the words, “to go in them” are unclear; what is this adding to the command to observe the Torah? The Ksav Sofer answers by explaining the Tanach’s use of the word with the opposite meaning of ‘going’ that is, omed, which means standing. It is used in relation to Malachim (Angels), as it says in Yeshaya, “The Serafim [a type of Malach] stand opposite him.” Malachim ‘stand’ in the sense that they remain stationary in their spiritual level, they have no connection to the concept of ‘growth’. Therefore, in contrast, the Torah tells us to be in a state of ‘going’, which means that we constantly strive to improve our spiritual level and to avoid remain standing still. The Ksav Sofer makes a similar point in Parshas Bechukosai on the opening verse: “If you will go in My Statutes, and keep my Mitzvos, and do them.” The Ksav Sofer writes: “It is not enough that you keep the Mitzvos every day on the same level as on the previous days, rather you should constantly go from one level to a higher level, and perform the Mitzvo in a better and more praiseworthy fashion.” We see from the Ksav Sofer that in addition to keeping the Mitzvos, one must constantly strive to go forward in his Avodas HaShem (Divine Service) and that ‘standing still’ is not an option. It seems further, that with regard to human beings there is no such concept as ‘remaining on the same spiritual level’, rather one is either going forward or backwards and it is only Malachim who are able to remain stationary without going backwards. This idea is expressed in a drush explanation of the prohibition of going up steps when approaching the Mizbeach (Altar) when approaching to perform the Divine Service. Instead of steps, they were to build a ramp going up to the Mizbeach. Why must one go up a ramp as opposed to steps? When climbing up a steep ramp, one must exert forward movement merely to remain still. If he tries to be stationary, the steepness of the slope will cause him to actually go backwards. He will only remain in the same place with a certain amount of forward pressure, and he will only advance with a greater display of forward movement. In contrast, when one walks up steps he is able to stay still without fear of falling back since the surface he is standing on is flat. This teaches us that when one approaches Divine Service, he must actively exert himself in order to remain stable, and to go forward he needs to exert himself greatly. The modern day analogy of this is trying to go up an escalator that is moving down. This explanation however, begs a new question - why is it the case that when a person makes no active effort he actually goes backwards as opposed to staying stationary? The reason is that the yetser hara (negative inclination) makes a constant effort to bring a person down in his spiritual level. Therefore, if the person is not making any active effort to go forward then it is inevitable that he will be going backwards since the yetser hara will be busy pushing him back and there will be no counteractive force to keep him steady. One may still ask that we look at many people who do not seem to be making any active effort to grow and yet they seem to remain on the same level, it is not obviously apparent that they are deteriorating spiritually. It seems that there are two aspects to the decline that takes place. One is that on a very subtle level the yetser hara does gradually weaken a person in his Avodas HaShem. This is such a subtle process that it is not evident to onlookers, and normally even the person himself is unaware of his gradual decline! The second way in which he goes down is that the longer he doesn’t work on areas where he is lacking he falls deeper and deeper into the trap of habit. The more a person continues with his bad habits the harder it becomes to pull himself away from his erroneous behavior. Only by great effort will he be able to break his bad habits. We have seen how fundamental active growth is to Avodas HaShem and how there is no option of standing still in one’s spirituality. This lesson is very pertinent as we strive to learn the lessons from the recent Festival of Pesach; Pesach is the time when the power of renewal is at its highest level. A person who resolved to make a strong effort to grow in his Avodas HaShem will receive great siyata dishmaya (Heavenly help) on Pesach. Even after Pesach is over we are now in the time period of Sefiras HaOmer (Counting of the Omer), a time that is particularly powerful for working on one’s character traits in preparation for the Receiving of the Torah. Obviously, it is important that a person not take on too much in his efforts at growth, perhaps it is more advisable to take one area where one feels that he is in something of a rut, and make a concerted effort at growing in that area, whether it be more care in one’s Shabbos observance, Torah learning, prayer, guarding one’s speech, marriage, parenting or any number of areas. If one really dedicates himself to grow then surely the lessons of Pesach will enable him to succeed. .

Monday, March 31, 2014

ההגדה – המדריך להכרת הטוב

הגדה של פסח עמוסה במסרים רבים מאד. אחד מהם, כפי שמבאר הרב נח אורלווק שליט"א, הוא האופן בו מתייחסת התורה להכרת הטוב והודאה. ניתן לראות בברור את חשיבותה הגדולה של מידת הכרת הטוב בהשקפת התורה. שלוש פעמים ביום אנו מודים לה' בתפילת שמונה עשרה – "מודים אנחנו לך". בכל פעם שאנו אוכלים, אנו מודים לה' על האוכל שנתן לנו בחן, בחסד וברחמים, וכן הלאה.גם במצוות שבין אדם לחברו ישנ דגש חזק על הכרת הטוב למיטיבים עמנו, כגון מצות כיבוד אב ואם וכבוד רבו המבוססות במידה רבה על הכרת הטוב עבור לה מה שההורים והמורים עושים בעבורנו . עם כל זאת, אין זו משימה פשוטה כלל וכלל, להכיר כל הזמן בטובות הבורא, ולהחיות מתוך הכרת הטוב תמידית על חסדיו עמנו – ועל חסדי אחרים עמנו, להבדיל. כיצד יוכל האדם לפתח בעצמו תכונה זו ולהשרישה בו? ההגדה, כול המצוות וההלכות הנוגעות אליה, יוכלו לענות לנו על שאלה זו. על מנת לקיים את המצווה של סיפור יציאת מצרים, מורה לנו הגמרא "מתחיל בגנות ומסיים בשבח" ישנה מחלוקת, כיצד בדיוק יש לקיים הוראה זו: רב סובר שלפני שאנו מודים לה' על שקרבנו לעבודתו, יש להזכיר ש"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", ואילו שמואל סובר ש"גנות" הינו הסבל והשעבוד שסבלו עם ישראל במצרים. למעשה, שתי בחינות אלו של "גנות" נמצאות בנוסח ההגדה. נראה כי שתי הדעות מלמדות אותנו שיעור יסודי בפיתוח מידת הכרת הטוב. לדעת שמואל, הסובר שעלינו לספר על העבדות והסבל, ניתן להבין כי על מנת להגיע להכרת טובה ולהודאה עליה, עלינו להדגיש את הניגוד שהיה בין מצבנו לפני הטובה לבין מצבנו עתה. על מנת להודות לה' באמת על שהוציאנו ממצרים, ולהעריך נכונה את חסדו ואהבתו – עלינו להדגיש ולהזכיר את הסבל שסבלנו קודם לכן במצרים. על ידי הסתכלות זו, נוכל לחמוק מן המלכודת האורבת לנו – מלכודת ההרגל. כל בן אנוש עלול בקלות רבה להתרגל לתנאי המדבר המרוממים, ולאחר מכן לראותם כמובנים מאליהם. גם אנו, כאשר חיינו מתנהלים על מי מנוחות, קל לנו לשכוח את כל החסדים שעושה עמנו הקב"ה, ועד כמה הוא ממשיך לשמור ולהגן עלינו כל רגע ורגע. אדם שמצבו הכלכלי יציב – נוטה לקבל מצב כזה כמובן מאליו, וודאי שמגיע לו, וממילא אין הוא מודה להקב"ה על רוב חסדיו! לעומת זאת, אם ייזכר בתקופות קשות שעבר, כאשר לא ידע מאין תבוא לו פרנסה וכו' – ייקל עליו להבחין בטובות האופפות אותו ולהודות עליהן מעומק הלב. במבט ראשון קשה קצת לראות כיצד תוביל אותנו הדעה השניה להכרת טובתו של ה'. איך נגיע, על ידי הזכרת העובדה שמתחילה היו אבותינו עובדי עבודה זרה, ורק עכשיו קרבנו המקום לעבודתו, להכרת טובה והודיה לה' על כל מה שעשה עבורנו? נראה כי אחד המחסומים היותר גדולים בנפש האדם המונע מאיתנו להודות במשגה וטעות הינה מידת הגאווה. אדם גאה מרגיש כי הכל מגיע לו – ובכלל זה גם הטובות שה' מרעיף עליו – מגיעות לו. ממילא מידת הכרת הטוב לא תהיה מפותחת אצלו גם כלפי בני אדם הגומלים עימו טובות: הוא אינו מרגיש שהם עשו משהו יוצא דופן שיש לומר עליו תודה! לעומת זאת אדם עניו מרגיש ששום דבר אינו מגיע לו, ולפיכך הוא שם לב לכל טובה הנעשית בעבורה, ורואה אותה כחסד גדול מאד והתוצאה – הכרת הטוב! באופן זה נוכל להסביר את ה"מתחיל בגנות" בדרכו של רב מוביל אותנו להכרת הטוב: שהרי אנו מזכירים לעצמנו שתחילתנו הייתה לא מאנשים בעלי ייחוס רב אלא "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו". יתירה מזאת – אנו מודים כי הדרגות הרוחניות וקרבת האלוקים שהגענו אליה הושגה על ידי מתנת שמים וחסד ה- "ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו", הדגשת נקודת ההתחלה הנמוכה מאפשרת לנו להוקיר כראוי את החסדים שנעשו עמנו. הרב שלמה ברעוודה שליט"א מספר כי ראה "גדולים" רבים, וכל אחד מהם שונה מרעהו. אבל לכולם הייתה מידה אחת מפותחת ביותר והיא הכרת הטוב מופלגת. ייתכן שזוהי תוצאה של ענווה גדולה שהייתה נחלת כל אחד מהם – הם ראו את עצמם כלא זכאים לשום דבר והודו על כל מה שהגיע להם. מי יתן ונזכה ללמוד ממעשיהם וללכת בדרכיהם, להצליח להעריך את כל הנעשה עבורנו על ידי אנשים ולהודות להם, ויותר מכל – להודות לבורא יתברך על רוב חסדיו עמנו.

מצורע – התחלה חדשה

בפרשת מצורע מתואר תהליך היטהרותו של אדם אשר הוכה בנגע הצרעת. אחד השלבים ההכרחיים בדרך לטהרתו הינה טבילה במקווה. בספר החינוך מבואר מדוע הטבילה הינה מרכיב כה משמעותי וחיוני בתהליך חזרתו בתשובה של המצורע: טרם יצירת האדם בששת ימי בראשית היה העולם כולו מלא מים, ולכן מסמלים המים חזרה לתחילת היצירה. כאשר אדם נכנס כולו תחת המים הוא מראה בכך שהוא עוזב את חטאי העבר, מותירם מאחוריו, ופונה להתחלה חדשה מתוך טהרה כפי שהיה טרם חטאו . כאשר אדם טועה, ותופס את טעותו לאחר מכן, הוא נוטה באופן טבעי לחוש תחושת בושה, חרטה וצער. ביכולתו לנתב רגשות אלה בדרך חיובית, ובעקבותיהם להימנע בעתיד מהישנותו של חטא זה, אולם פעמים רבות קורה שרגשות אלה גורמים לתוצאות כלל לא רצויות, ומתוכם נופל האדם ברוחו ומתדרדר עוד יותר ברוחניות. תחושת שפלות בעקבות מעשה שעשה, עלולה להביא את האדם למבוכה ובלבול כזה אשר יגרום לו לאבד את כוחו ויכולתו להמשיך בעבודת ה' כפי שהיה עד כה. בכזה מצב, התוצאות הקשות של מעשהו עלולות להיות מזיקות הרבה יותר מהמעשה עצמו. בעת שאדם טובל במקווה לאחר חטא הוא מבטא בכך את השתחררותו מחטאיו ומטעויות עברו, ובכך הוא לא מניח להם להפילו ולדרדרו הלאה. ר' חיים שמואלביץ זצ"ל מביא דוגמאות רבות מהתנ"ך בהן אדם חטא או נכשל בנושא כלשהו, וכתוצאה מכך הוא ירד עוד ברוחניות ואיבד את דרגתו שהייתה. מהמקרים הבולטים ביותר הוא סיפורה של ערפה, כלתה של נעמי. כאשר חזרה נעמי ממואב לארץ ישראל, היו שתי כלותיה בטוחות ברצונן להתלוות אליה, להישאר איתה ולהתגייר. בנקודה זו עדיין הייתה עורפה באותה דרגה של רות הצדקת, כמוה רצתה לעזוב את ארץ מולדתה ולהצטרף לעם היהודי. אולם, לאחר דבריה של נעמי אליהן בהפצירה בהן שישובו לאחוריהן, לא עמדה ערפה במבחן, נכנעה, ושבה למואב. היינו חושבים שלאחר טעות יחידה זו, עדיין תישאר ערפה ברמה רוחנית גבוהה, אולם מעט ירודה מזו של רות. אולם, חז"ל אומרים שעוד באותו לילה, היא הגיעה עד שפל המדרגה הנמוך והמושחת ביותר . כיצד ייתכן שהיא התדרדרה באופן כה חמור תוך לילה אחד? מסביר ר' חיים שמואלביץ שכאשר היא תפסה שטעתה ולא עמדה בניסיון הגדול – אשר אם הייתה עומדת בו הייתה זוכה להצטרף לעם היהודי, היא לא הייתה מסוגלת להשתחרר מחטאה ולהתחיל התחלה חדשה. היא חשה כה מושפלת ומשוכנעת שאין בה את הכוח והיכולת לעמוד בנסיונות, עד שכל יציבותה התערערה והיא נפלה עמוק עמוק לתוך זרועותיו של היצר הרע. ר' חיים שמואלביץ מביא מעשה נוסף בתנ"ך בו נכשל אדם גדול בנסיון, וידע להיזהר מפני סכנת הנפילה במלכודתו של היצר הרע האורב לכל אדם העומד במצב כזה. שמואל הנביא הורה לשאול המלך להשמיד את עמלק, אולם שאול הותיר בחיים כמה בהמות ואת אגג מלך עמלק. שמואל הוכיח אותו על כך והודיע לו שבחטאו זה הוא הפסיד את זכותו למלכות. לאחר שלא הצליח שאול להצדיק את עצמו, הוא הודה באשמתו, ולאחר מכן ביקש משמואל בקשה שנראית לכאורה תמוהה ביותר: "עתה כבדני נא נגד זקני עמי ונגד ישראל..." . מה הייתה מטרתה של בקשה זו? ודאי שלא היה זה אך ורק ניסיון מצד שאול להיטיב עם עצמו ועם הרגשתו. מעבר לכך, היענותו של שמואל לבקשה זו, מעידה על כך שאכן יש בה ערך כלשהו. ר' חיים מסביר שלא היה זה רצון פשוט מצד שאול לכבוד, אלא הוא הבין שהוא עומד בסכנה, הוא עלול חלילה ליפול נפילה גדולה ביותר בעקבות כשלונו זה, הוא ידע שעליו לחזק את עצמו מיידית ולהשיב לעצמו את הכוח להישאר בדרגתו, ולא להניח לחטא להשפיע עליו בצורה שלילית. לכן, דווקא בעת כזו של ירידה מרום מדרגתו, הוא מבקש שיכבדוהו, ועל ידי כך יוכל הוא להתחזק, להשיב לעצמו את האיזון הנכון, ולמרות הכל להתחיל מחדש. נראה ששמואל, למרות מורת רוחו ממעשהו של שאול, הסכים לבקשתו, כיוון שהבין את חשיבותה. ניתן ללמוד ממעשיו של שאול עצה טובה כיצד למנוע מצב בו גורם כשלון לתוצאות הרות אסון. כאשר אדם נכשל, הוא עלול בקלות רבה לחוש תחושות קשות כלפי עצמו ולאבד כל רגש של כבוד עצמי. כאשר אדם מפנה אל עצמו חיצי אשמה, הוא עלול להתייאש ולהניח לעצמו ליפול עוד יותר. על מנת למנוע זאת, עליו לחזק בעצמו את דימויו העצמי, ולהזכיר לעצמו שלמרות ששגה, הוא יכול לשוב בתשובה, ולהתחיל מהתחלה. על כך כותב שלמה המלך במשלי "שבע יפול צדיק וקם" , בפירוש המלבי"ם ובמצודת דוד מבואר שצדיק למרות כשלונו, הוא קם ומתחזק שוב. אכן, חלק גדול ממה שעושה את האדם לצדיק זוהי יכולתו להתעלות מעל כשלונות וטעויות. טבילתו של המצורע מלמדת אותנו את אותו הלימוד – למרות חטאו, הוא לא לנצח יישאר בנִגעו. אם רק יהפוך את החטא לנחלת העבר – יוכל לשוב ולהתחיל מחדש!