בהעלותך – הבנת חטאי דור המדבר יהונתן גפן

בס"ד בהעלותך – הבנת חטאי דור המדבר יהונתן גפן בתחילת פרשת בהעלותך עומדים בני ישראל סמוך לכניסתם לארץ ישראל, אולם בסופה מתוארים מספר חטאים שחטאו בני ישראל במדבר, כאשר החמור שבהם הוא חטא המרגלים עליו נענשו ונשארו עוד ארבעים שנה במדבר לפני כניסתם לארץ. בתוך חטאי ישראל בפרשה נמנים עזיבתם ביתר שמחה והתלהבות את הר סיני בו למדו תורה כמעט שנה שלמה , וחטא "בשר התאווה", בו התלוננו על המן וביקשו לאכל דווקא בשר במקום המן. במבט שטחי, חטאים אלה מציירים תמונת מצב די עגומה ביחס למעשיהם של ישראל במדבר. אפשר להבין מתוכם כאילו היו הם אנשים שטופי תאוות, מלאים בתשוקות להנאות גשמיות וארציות, וחסרי הערכה להנאה וסיפוק עמוקים יותר המופקים מלימוד התורה בהר סיני, והתועלת הרוחנית שזכו בה באכילת המן מן השמים. האמת היא, שלא ייתכן שאלו היו פני הדברים, הרי ברור שבני ישראל בתקופה זו היו בדרגה רוחנית גבוהה ביותר. הם ראו במו עיניהם ניסים אינספור ביציאת מצרים וזה לא מכבר שמעו במו אוזניהם את דברי ה' המדבר אליהם. אם כך, בלתי אפשרי להבין את המאורעות המתוארים בפרשתנו כפשוטם. כמו בכל החטאים שנמנו בתורה, ברור שחייבת להיות סיבה מובנת, שגרמה והביאה את העם להתנהגותו זו, מה שעשו בפועל היה תוצאה ממחשבה. בעל התורת אברהם זצ"ל משיב על שאלות אלה. הוא מסביר שחייהם של בני ישראל בתקופה זו התנהלו מעבר לחוקי הטבע. הם לא אכלו אוכל רגיל, הם לא היו צריכים להתעסק בעבודות הבית כמו ניקיון וכביסה, לא היה צורך בעיבוד האדמה, והם היו עדים באופן קבוע לניסים גלויים. זו אינה דרך החיים הרגילה שהועיד הקב"ה לבני האדם – אנו נולדנו לחיים בעולם של טבע, בעולם גשמי, כאשר מטרתנו היא לרומם ולהעלות את העולם הזה, בכך שנשתמש בו לצרכים רוחניים. הקב"ה לא רוצה לראות בנו מלאכים, שאינם מתנסים בניסיונות העוברים על בני האדם, אלא הוא רוצה שנשתמש בכח הבחירה החופשית שלנו, שנבחר בטוב וכך נעבור את הניסיונות. תוך כדי כך נזכה בקשר וקרבה אליו יתברך. עם זאת, הקב"ה בחכמתו 'החליט' שמה שנצרך לדור המדבר הוא דווקא אופן חיים הדומה יותר לזה של המלאכים. הם היו זקוקים לזמן כזה של חיי רוחניות טהורה על מנת להכין את עצמם לתקופות הבאות, לזמנים בהם יחיו בתוך חוקי הטבע. זמן זה יאפשר להם אחר כך לחיות בתוך העולם הגשמי, ועם זאת להישאר קשורים לתכליתם האמיתית – הקשר עם הקב"ה. ה'חסרון' כביכול של מצב זה הוא שמתוך שחייהם התנהלו מעל לגדרי הטבע, הם לא היו נתונים לניסיונות ולהזדמנויות העולות מתוכן להתקדם ולהתפתח בקשר עם הקב"ה, על ידי התגברות על היצר הרע. אלא הם זכו וקיבלו מן המוכן את הקשר עם הקב"ה ללא הצורך לעבוד לשם כך ולהתאמץ. זה היה הרקע שהוביל למאורעות המתוארים בפרשתנו. לאחר שעברה כמעט שנה בה היו שקועים אך ורק ברוחניות טהורה, הם הרגישו שכעת הם כבר מסוגלים לחזור לחיים רגילים של העולם הגשמי. רצונם זה היה ביסודו רצון טהור ולשם שמים; הם רצו לקיים בפועל את כל אשר למדו וקיבלו בהר סיני, הם רצו להביא לידי מעשה את עולם הרוח בו שקעו בשנה האחרונה, על מנת לרומם את העולם הזה, העולם הגשמי. זו הייתה הסיבה למרצם ושמחתם כשעזבו את הר סיני, לא היה זה מניע של רצון ילדותי 'לברוח', אלא הייתה זו השאיפה לחיות חיים המרוממים את עולם הטבע ומכניסים בו חיות רוחנית. ניתן כך גם להבין מדוע סירבו לאכל את המן ורצו דווקא בשר. המן ייצג את החיים שמעבר לגדרי הטבע והם חשו מוכנים ומסוגלים לסיים מצב זמני זה ולהתחיל מציאות חיים אחרת, לאכל אוכל רגיל ולחיות חיים הכרוכים בכללי הטבע. על ידי צורת חיים כזו, הם הרגישו שיוכלו להתקרב יותר אל הקדוש ברוך הוא כיוון שיצטרכו לעמוד מול הניסיונות הנלווים למציאות הגשמית. פיתחנו כעת הבנה חכמה ועמוקה הרבה יותר בדבר חטאי עם ישראל במדבר. ולמרות זאת הם נענשו בחומרה על מעשיהם, ניתן ללמוד מכך שבכל זאת חייב להיות איזה שהוא פגם במניע למעשיהם. בעל ה"תורת אברהם" מסביר שהזמן בו נכון היה לחזור למציאות נורמלית עדיין לא הגיע. הם היו זקוקים לעוד תקופה קצרה של חיים מעבר לגדרי הטבע כדי שיהיו מוכנים כראוי למשימות והניסיונות הממתינים להם בהמשך הדרך. שאיפתם לעזוב הייתה מעט קודם לזמנה, ולכן, אם ה' היה ממלא את שאיפתם בזמן זה, התוצאות היו הרסניות כיון שהם לא היו מסוגלים לעבור את הניסיונות מולם התמודדו. יתירה מזאת, נראה שענשם היה חמור במיוחד כיון שהם לא היו צריכים לעשות דין לעצמם ולהחליט מתי הם כבר מוכנים וראויים לעזוב את המציאות הגבוהה בה עמדו, אלא היה עליהם להאמין בהנהגת ה' אותם . ה"תורת אברהם" שואב שני לימודים חיוניים מהסברו זה על חטאי דור המדבר. ראשית, שאנו זקוקים לפסק זמן של הכנה רוחנית בו אנו נקיים מכל המשימות והאתגרים הרבים הממלאים את העולם הסובב אותנו. וחשוב מאד שלא נעזוב מצב זה בטרם עת כיון שמעשה כזה פירושו העמדת עצמנו בפני ניסיונות ואתגרים שהאדם עדיין אינו מוכן ואינו בדרגה מספקת כדי לעמוד בהם בכבוד. שנית, הוא כותב שעלינו גם ללמוד שיש זמן נכון בו אנו מחוייבים לעזוב את ה'בועה' הרוחנית הזו ולהיכנס לעולם המעשה. ה' אינו מעוניין שנחיה בקביעות באופן הדומה למלאכים, הוא רוצה שרומם את העולם הזה, ועל ידי כך נזכה לקרבה אמיתית אליו. שני לימודים אלה קשורים מאד לכל אחד ואחד, אמנם אין לנו את הזכות והאפשרות לחיות במציאות מעבר לגדרי הטבע כפי שהיה בדור המדבר, אולם, המקביל לכך בדור הזה הוא הקדשת זמן להתמקדות בערכי הנצח, בצמיחה ובעליה רוחנית. זמן בו האדם מתנקה מכל הטרדות הרבות של חיי היום יום. כזה מצב מתקיים בתקופה של לימוד בישיבה או בסמינר, בתקופה כזו מתמקדים בבניית האישיות הרוחנית ללא כל טרדה ודאגה גשמית. מומלץ וחשוב מאד לכל אדם שיש לו את הזדמנות להקדיש תקופה מסוימת (אין אורך זמן קבוע שהוא "נכון") בישיבה או בסמינר לתכלית זו. בכזו חממה רוחנית אדם יכול, תוך תקופה יחסית קצרה, לגדול ולהתרומם הרבה יותר מאשר שנים של ניסיונות ללמוד ולגדול כאשר בו זמנית הוא עסוק ושקוע במשימות החיים היומיומיות. ועבור אלה שאין להם את ההזדמנות הזו, או לאלה שעברו זה מכבר שלב זה בחייהם, עדיין המסר של ה"תורת אברהם" מתאים ורלוונטי. הזמן בו האדם נמצא בבית הכנסת מהווה כעין אותה תקופה של הכנה רוחנית. הרבנים מורים שבזמן זה אדם חייב לנתק את עצמו מחיי היום יום ולהקדיש את עצמו לחלוטין לעליה רוחנית והתקדמות מידי יום ביומו. דוגמא לכך היא ההוראה לנתק את הטלפון הנייד בזמן הלימוד והתפילות, וכך לא לתת לעולם החיצוני להטרידנו בעסקי היום יום. הלימוד השני שלמד ה"תורת אברהם" אף הוא שייך וקשר לחיינו. ישנו זמן בו כל אחד נדרש לעזוב את המצב בו הוא מצוי ברוחניות טהורה בלבד. אין הכוונה שעליו דווקא להפסיק בלימוד התורה או בלימודה לאחרים, אדם מקיים זאת גם כאשר הוא מתחתן ומגדל את ילדיו. שלבים אלה בחיים ללא ספק מחייבים את האדם שיתעסק גם בעניינים שנראים פחות רוחניים, כגון דאגה לפרנסת הבית, האכלת הילדים, והקראת סיפור לפני השינה. אולם, כיוון שזהו רצון ה', וכך אמורים להראות חיינו, ברור שגם עיסוקים אלה מהווים חלק בלתי נפרד מעבודת ה'. אנשים אחרים יידרשו בשלב זה להיכנס לעולם של עבודה, בו יתמודדו מול אתגרים חדשים, המלווים בהזדמנויות חדשות להתעלות, כאלה שלא היה משיגיםם בחיי הישיבה. דוגמא לניסיון בשדה זה היא ההקפדה על יושר והגינות במסחר, ושמירה על הרמה הראויה של צניעות. בכל אופן בו יבואו לידי ביטוי לימודים אלה, מסקנותיו של ה"תורת אברהם" ברורות. מי ייתן ונזכה כולנו ליישמן באופן הנכון בחיינו.