ויגש – יוסף בתפקיד המשנה יהונתן גפן

בס"ד ויגש – יוסף בתפקיד המשנה יהונתן גפן בתחילתה של הפרשה מתוודע יוסף לאחיו; הוא אומר להם שאל להם לחוש אשמה על מעשיהם, באשר משמים רצו שכך ישתלשלו המאורעות, ובדרך פלאית זו יגיעו בסופו של דבר האחים אל יוסף למצרים. וכך אומר להם: "וישלחני אלוקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדלה" , תפקידו של יוסף היה להבטיח את קיומם הפיזי של בני ישראל במשך השנים בהם היו במצרים. מהמשך הפרשה ניתן ללמוד על אחריותו של יהודה להבטיח את קיומם הרוחני של בני ישראל במצרים; יהודה הקדים להגיע למצרים לפני אחיו על מנת שיוכל לפתוח במקום ישיבות ובתי הוראה . חלוקה זו של תפקידים בין יהודה ליוסף מהווה יסוד החוזר על עצמו שוב ושוב לאורך ההיסטוריה היהודית; יוסף אחראי ליישר לפני אחיו את הדרך מבחינה גשמית, ויהודה אשר בידו המלכות לעתיד לבוא, מוביל את כלל ישראל מבחינה רוחנית. מערכת יחסים זו באה לידי ביטוי ברור מאד בתפקידיהם של משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. משיח בן יוסף יילחם וישמיד את כל אויבינו, ובכך יכין את הקרקע לקראת בואו של משיח בן דוד אשר יבנה את בית המקדש השלישי. מאפיין חשוב בתפקידו של יוסף הוא העובדה שבמהותו הוא משני – הוא מסייע ביד יהודה לממש את תפקידו כמלך. אכן, אם נעמיק מעט בתקופת היותו של יוסף במצריים, נוכל לראות שיוסף לאורך כל הזמן היה בעל תפקיד משני: בתחילה הופקד על ביתו של פוטיפר - והיה שני לפוטיפר; לאחר מכן בבית האסורים הגיע למעמד דומה, והיה משנה לסוהר. ובסופו של דבר הפך להיות המשנה למלך מצרים – שני לפרעה. דגם זה מציין את תפקידו של יוסף כמשנה – כטפל ומסייע ביד בעל התפקיד העיקרי. רוב בני האדם יתקשו להיות מרוצים מסוג זה של תפקיד – נשיאת כליו של אדם אחר הינו תפקיד המציב בפני מידותיו של האדם משימה כלל לא פשוטה. חלק עיקרי בגדלותו של יוסף הוא נכונותו לקבל בשמחה את תפקידו כמשנה. שניים מצאצאיו הידועים ביותר של יוסף נתקלו במשימה דומה בה קיבלו תפקיד משני, והם הגיבו כל אחד בדרך הפוכה לגמרי מהשני: יעקב אבינו מרמז בדבריו בפרשת ויחי לשני צאצאים אלה: הוא מציין את גדלותו של אפריים בזכות האדם הגדול שעתיד לצאת ממנו – יהושע בן נון. אולם הוא גם רואה בנבואתו שאחד המלכים הרשעים ביותר שהיו בעם ישראל – ירבעם בן נבט עתיד לצאת מיוסף. לשני אישים אלה ניתנה ההזדמנות ללכת בדרך אותה התווה יוסף הצדיק, אולם רק אחד מהם הצליח והשני נכשל כישלון מוחץ. מדוע בחרו בדרכים שונות כל כך? יהושע בן נון ידוע כתלמידו המובהק של משה רבנו. ישנן דוגמאות רבות ביותר המוכיחות את כניעתו והתבטלותו של יהושע בפני רבו. התורה מכנה את יהושע "משרת משה" , וחז"ל מסבירים שהוא היה מביא מגבת לבית המרחץ בעבורו, וקם מוקדם מידי בוקר על מנת להביא לו את מנת המן הגדולה ביותר. בלימוד התורה הוא הקדיש את כל כולו להבין את רבו ולהלך בעקבותיו, עד כדי כך שמובא בתלמוד ירושלמי שגם כאשר היה מקרה בו לא שמע יהושע ממשה, מסקנותיו של יהושע התאימו במדויק למה שנאמר למשה מסיני . יהושע היה מרוצה לגמרי מתפקידו כנושא כליו של משה רבנו, הוא לא חש שזה ממעיט במשהו מערכו או ממעמדו, אלא להיפך – תפקידו רומם אותו לפסגות רוחניות גבוהות ביותר. המדרש אכן אומר, שזכות כניעתו והתבטלותו הגמורה של יהושע בפני משה היא זו שעמדה לו וזיכתה אותו בתפקיד הנהגת כלל ישראל: " אמר לו הקב"ה [למשה] ... יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות הואיל והוא שרתך בכל כחו כדאי הוא שישמש את ישראל" יהושע קיבל בשמחה את תפקידו כמשנה, וכתוצאה מכך זכה להגיע בסופו של דבר להנהיג את ישראל. השני מצאצאיו של יוסף אליו רמז יעקב בפרשת ויחי הינו ירבעם בן נבט, גם לידיו הגיעה הזדמנות ללכת בעקבות יוסף ולקבל מעמד של משנה, אולם הוא, נכשל בניסיון זה. מדברי הנביא ניתן לראות שבתחילת דרכו הוא היה צדיק גדול ותלמיד חכם . הקב"ה החליט שמלכות ישראל תתפצל לשניים כעונש למלכות בית דוד, אחיה הנביא נשלח להעניק לירבעם את מלכות עשרת השבטים – רוב רובם של כלל ישראל. אחיה אף הבטיח לירבעם שאם ילך בדרך התורה הקב"ה יצליח מאד את דרכו. אחיה אמנם ציין גם את העובדה שהמלכות הניתנת לו הינה רק כתוצאה מחטאי מלכות בית דוד, ובסופו של דבר תשוב המלכות לצאצאיו של דוד המלך. תפקידו של ירבעם היה להיות מנהיג – אולם באופן זמני, מטרתו הייתה להיות מקל החובלים של מלכות בית דוד. לו היה מקבל תפקיד זה בצורה נכונה, הוא היה יכול בעקבות יוסף ויהושע להטביע את חותמו בהיסטוריה היהודית כאחד המנהיגים, וכאחד מהצדיקים הגדולים בעם ישראל. אולם, ירבעם לא אבה לקבל מעמד כזה, מעמד משני, מעמד של מסייע ביד העיקר. הוא רצה להיות מלך בזכות עצמו, ולא הסכים להכניע את עצמו ואת מלכותו כלפי מישהו. הוא היה מודאג מהעובדה שכאשר יקיימו היהודים מצות "הקהל" בבית המקדש, רק למלך יהודה תינתן הרשות לשבת, והוא יאלץ לעמוד. כאשר יראה זאת הקהל, הוא עלול למרוד נגדו ולחזור למלכות יהודה. על מנת למנוע איום זה על כוחו ועל מלכותו הוא הציב שני עגלי זהב – אחד בדן והשני בבית א-ל, ואסר על העם ללכת לבית המקדש. מעשה זה גרם לשבטים אשר תחת מלכות ישראל להיגרר לחטא העבודה זרה, בה חטאו במשך שנים רבות לאחר מכן, ושמו של ירבעם ידוע כמחטיא הרבים מאין כמוהו. גם לאחר שירבעם בעצמו החל לחטוא, העניק לו הקב"ה הזדמנות אחרונה לחזור בתשובה. הגמרא מספרת שהקב"ה תפס את ירבעם בבגדו ואמר לו: "חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן" לשמע הצעה גדולה זו לכפר על עצמו ועל חטאיו החמורים, שאל ירבעם: "מי בראש", הקב"ה ענה: ,"בן ישי בראש", מששמע זאת ירבעם סירב לעשות תשובה . ירבעם לא היה מסוגל לקבל מצב בו הוא בתפקיד משני, ולפניו יש מישהו חשוב יותר, למרות שהובטח לו שכר עצום בגן עדן. גאוותו ויהירותו הרסו את נשמתו, הוא רצה להגיע לעמדה של כוח, למלכות אמיתית, אולם חלף זאת סופו היה שהוא אחד המלכים שאין להם חלק לעולם הבא . יוסף הצדיק קיבל במצרים תפקיד גדול מבורא עולם – להיות המסייע, להכשיר את הקרקע למען תפקידו של יהודה. הוא קיבל את תפקידו בשמחה וכך הגיע לגדלות אמיתית. כמוהו יהושע, מימש את הפוטנציאל הגלום בו על ידי נכונותו להתמסר כליל למשה רבנו ולהכניע את עצמו לפניו. ירבעם בן נבט לא נהג כך, ואיבד את ההזדמנות להגיע לגדולה. מונח כאן לימוד גדול; עלינו לשאוף לגדלות עד כמה שאפשר, אולם פעמים, ויד ההשגחה מראה לנו בבירור כי יעדים מסוימים אותם היינו רוצים להשיג – אינם מתאימים לנו ולא טובים בשבילנו. לדוגמא, אדם יכול להשקיע עמל רב בלימוד התורה, שעות על גבי שעות ללמוד עוד ועוד, ובכל זאת לא להגיע להוראה כפי ששאף - עלינו לדעת אל נכון שכל מה שאינו בתחום הבחירה של האדם – הינו תחת ההשגחה העליונה. אנו יכולים לשאוף ליותר ויותר, אולם אין שום תועלת בניסיון להילחם במה שקבע לנו הקב"ה. כל תפקיד בחיינו, הוא הדרך היחידה בה עלינו לעבור על מנת לממש את תכליתנו בעולם.