ויחי - אל פסגת השלמות

בס"ד ויחי - אל פסגת השלמות יהונתן גפן ספר בראשית מסתיים עם הברכות אותן העניק יעקב אבינו לבניו ולצאצאיו לדורות. כל אחד קיבל ברכה מיוחדת המיועדת בדיוק אליו ומותאמת לכוחותיו ולצרכיו האישיים. לאחר הברכות אומרת התורה שיעקב אבינו בירך את בניו שוב. מה הייתה ברכה נוספת זו? רש"י מסביר שבה כלל יעקב כל שבט ושבט בברכות אחיו, לדוגמא, יהודה התברך בגבורה של אריה, ובברכה האחרונה – קיבלו כל האחים כולם את מידת גבורה . אולם, פירושו של רש"י מעלה קושיה - אם כולם קיבלו כל ברכה שהתברך כל אחד באופן פרטי – איזה משמעות הייתה אם כן לברכתו האישית של כל אחד ואחד?! המהר"ל עונה על כך שברכתו האחרונה של יעקב לא גרמה לכך שיהיו כל האחים שווים בכל תחום ותחום – לכל אחד מהשבטים היה את התחום בו הוא החזק ביותר, ובו נתברך. הברכה האחרונה הוסיפה לכל אחד מעט מכוחותיהם וממידותיהם של אחיו. יהודה התברך בגבורה מיוחדת – ואחיו בברכה האחרונה קיבלו אף הם מידה מסוימת של גבורה. מדוע היה זקוק כל אחד ואחד למעט מכוחותיהם של כל אחיו? מסביר על כך מורי ורבי ר' יצחק ברקוביץ שליט"א, שאדם יכול להתייחד בנושא מסוים, אולם למרות זאת הוא חייב לקנות לעצמו גם חלק בנושאים אחרים ובשטחים השונים מייחודו. רעיון זה מתבטא בתחומים רבים כגון תפקידיו השונים של האדם בחיים, עבודת המידות ולימוד התורה: ביחס לתפקידי האדם - ישנן משימות רבות ותפקידים רבים אותם עלינו למלא במשך החיים – כל אדם נדרש לתפקד כאב, או כאם, בעל או אישה, ידיד, בן להוריו, מורה לתלמידיו, חבר צוות לעמיתיו ועד ועוד. אדם עלול לשאוף להשקיע יחס מיוחד בנושא מסוים, כמו לדוגמא בחינוך – נושא חשוב ביותר – אולם אסור לו להתמקד בנושא זה יתר על המידה, באופן שיבוא על חשבון כל דבר אחר. חיוני ביותר שאדם יקדיש מזמנו ומכוחו על מנת להיות אב טוב יותר לילדיו, אולם אם זה כל מה שהוא עושה במשך היום, הרי ששאר המשימות אותן עליו למלא – לבטח יפסידו באופן קבוע. עלינו ללמוד כיצד לחיות באופן מאוזן, ולשלב עבודה, זמן לִשהות עם האישה והילדים, לימוד תורה, עשיית חסד וכל שאר התפקידים אשר כיהודים שומרי תורה ומצוות עלינו למלא. לשם בדיקה האם האדם משקיע יתר על המידה בנושא מסויים ניתן לבחון אם ישנם תחומים אחרים בהם הוא אינו מתפקד כשורה, לדוגמא אדם המשקיע זמן רב בשהות בצוותא עם משפחתו, אולם בשל כך הוא אינו יכול לקבוע עיתים לתורה – הרי לו סימן שמשהו אינו כשורה. חיוב זה לשלמות ומאזן נכון, מתבטא אף בנושא עבודת המידות. לדוגמא, לרובנו ישנה נטייה בטבעו לחסד או לדין, ואנו נוטים להשקיע את רוב זמננו ומרצנו במידה זו. אדם שבטבעו הוא בעל חסד בקלות רבה יותר יסייע לזולתו ויגיש עזרה לכל נצרך ואך בקושי רב יעבוד על עצמו לשליטה על רצונותיו ולפיתוח משמעת עצמית. טבעי ואף נכון לכל אדם להתמקד בנקודות החוזק שלו, אולם ניתן לראות שדווקא התחומים שאינם טבעיים, ואינם מגיעים לאדם בקלות, דווקא הם אלה אשר משפיעים על צמיחתו ונותנים דחיפה עצומה לגדילתו הרוחנית של האדם. ר' יעקב קמינצקי זצ"ל כותב שהניסיונות הגדולים ביותר בהם עמדו האבות היו דווקא בשטחים ההפוכים ממידותיהם הטבעיות. אברהם אבינו, שהיה בעל חסד מובהק, עמד בניסיון העצום של עקידת יצחק, בו היה עליו לכבוש את רחמיו הגדולים ולהסכים להרוג את בנו. לעומת זאת ניסיונותיו הגדולים של יעקב אבינו דרשו ממנו לפעול נגד הרשעים בערמה, ולהשתמש במידה מסוימת של שקר – ההיפך הגמור ממידתו - מידת האמת. החובה לנהוג באופן שקול ומאוזן מתבטאת מאד בנושא לימוד התורה. ראשית כל, אומרת המשנה באבות, "אם אין תורה אין דרך ארץ, ואם אין דרך ארץ, אין תורה" הרמב"ם מפרש שכל אחד מהם משלים את השני – אדם לא יכול להתמקד אך ורק בלימוד התורה, ולא להתייחס כלל לנושאים כגון תיקון המידות. ולהיפך – אסור לאדם לגדול ולהתפתח בתיקון המידות ללא לימוד התורה. ר' ישראל סלנטר זצ"ל נשאל פעם מדוע הוא מעודד את תלמידיו להשקיע זמן כה רב בעיסוק במוסר, הרי כתוצאה מכך הם מפסידים זמן יקר בו יכלו לגדול יותר בתורה. הוא ענה בשאלה בנושא הלכות ברכות – אם יש לאדם לפניו מאכל שלם ומאותו מין מאכל גדול יותר, אבל לא שלם, מי קודם – הגדול או השלם? קובעת ההלכה – שהשלם קודם, ועל האדם לברך עליו אף אם הוא קטן יותר. כך גם אדם שלומד תורה, וגם משקיע מזמנו לעבודת על מידותיו (כמוהו כמאכל שלם), הוא ברמה גבוהה יותר מאדם שלומד יותר תורה אולם אישיותו פחות מעודנת (כמוהו מאכל הגדול). רעיון זה מתבטא אף בתוך לימוד התורה, בשאלה כמה זמן ודגש עלינו להשקיע בתחומים השונים של לימוד התורה. באופן רגיל לכל אדם ישנה העדפה מסוימת לסוג כלשהו של לימוד ובסוג זה היה רוצה להשקיע את רוב זמנו, כגון בגמרא. אולם, אם אדם זה לא מקדיש כל זמן ללימוד הלכה לדוגמא, הרי לא יוכל לקיים את המצוות בצורה נכונה. בדומה לכך, כותב מורי ורבי שעלול להיות מצב בו אדם למד חומש בעת היותו ילד, ומעולם לאחר מכן הוא לא הקדיש לכך כל זמן שהוא, מעבר לגריסה מהירה של שניים מקרא ואחד תרגום. מה שיוצא ממצב כזה הוא בן תורה, אשר צולל לעומקה של סוגיה בגמרא, ואין לו הבנה גדולה הרבה יותר מילד קטן בפרשיות החומש! ר' יעקב קמינצקי השתתף פעם באסיפה לעידוד אברכים להשקיע מזמנם ללמד יהודים המנותקים לגמרי מהתורה ומצוותיה. אחד האברכים ניסה לטעון כי כרוך בכך ביטול תורה, ענה לו ר' יעקב "גם אם אתה תאלץ ללמוד מעט חומש ונ"ך – לא יהיה זה אסון גדול כל כך " . אנו לומדים רבות מהברכות שייחד יעקב לכל אחד מבניו. הן אף מלמדות אותנו שאמנם יכול אדם להתייחד בשטח מסוים מעבר לשאר הנושאים, אולם לעולם יישאר מחויב להיות שלם גם בנושאים אחרים. זוהי משימה קשה, אולם יעקב אבינו בירך את כל כלל ישראל והעניק לכל אחד ואחד את הכוח להגיע לכך. והלוואי ונזכה כולנו להגיע לשלמות אמיתית.