שלח – ולא תתורו אחרי לבבכם

"והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" פרשת שלח מסתיימת בפרשה הרביעית של קריאת שמע שעניינה הוא מצות ציצית, ובהמשכה ישנה מצווה חשובה נוספת - "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". הספרי מפרש את משמעות ציווי זה ואומר שלתור אחר הלב – זוהי מינות, ולתור אחר העיניים – זהו גילוי עריות . המובן הפשוט של דברי הספרי הוא ש"ולא תתורו אחרי לבבכם" הוא המקור לאיסור ללכת אחר אמונות ודעות הנוגדות את השקפת התורה. מורי ורבי, ר' יצחק ברקוביץ שליט"א מעיר שישנו קושי גדול בהבנה כזו של דברי הספרי. מלבד המצווה של "ולא תתורו" ישנו כמה וכמה מצוות נוספות בתורה הדנות באיסור ללכת אחר המינות והאפיקורסות: הדיבר הראשון בעשרת הדיברות הוא הציווי להאמין שה' הוא האלוקים, בעל הכוחות כולם, הבורא ומחדש בכל יום מעשה בראשית, ואין לו ראשית ותכלית . הדיבר השני הוא הציווי "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני", ומשמעותו הוא שאין ליחס כל יכולת ועצמאות לשום כוח בעולם בלעדי ה' ובפסוק הראשון של קריאת שמע התורה מצווה אותנו להאמין באחדות ה' יתברך . במצוות אלה אוסרת התורה את המינות והאפיקורסות. ואם כך נראה שהתורה כבר הדריכה אותנו וציוותה עלינו להישמר מהן. מה החידוש שבאה להוסיף מצות "ולא תתורו"? הרב ברקוביץ משיב על כך , ששאר המצוות מורות לנו לאחוז ביסודות האמונה המחשבתיים בשכלנו; לדוגמא, כל אדם חייב להאמין שאין עוד מלבדו, ורק הוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים. עם זאת, הכרה שכלית אינה תמיד מספקת כדי להבטיח שאותו אדם אכן ידבק ביסודות האמונה ויפעל על פיהם. ייתכן מצב בו אדם מבין בשכלו את יסודות האמונה, ועם זאת עולם הרגש שלו, ותאוותיו גורמים לו לנהוג בניגוד גמור למה שהוא מאמין. על כך אומרים חז"ל שאין אדם חוטא אלא אם כן נכנסת בו רוח שטות. הכוונה היא שמעשיו של החוטא סותרים את מה שהוא יודע ומכיר כאמת. מצות "לא תתורו" מורה לנו להיזהר ולא להיסחף אחר הלב ותאוותיו. במצווה זו אוסרת עלינו התורה להניח לעולם הרגש לגרום לנו לנהוג באופן שנוגד את הכרתנו השכלית בָּאמת והשקפת העולם התורנית. אין בכך בכדי לומר שהתורה רואה את עולם הרגשות באור שלילי. ודאי וודאי שלא כך הוא, ויש מקום נכבד ביותר לביטוי רגשות בעולם התורה. עם זאת כאשר הרגשות אינן מנותבות על ידי השכל, עלולות התוצאות להיות הרות אסון. על פי התורה עלינו לבנות את השקפת העולם שלנו, ודרכה עלינו לסנן את הרגשות שלנו, על פי דרך התורה בטהרתה . ממעשה המרגלים ניתן ללמוד דוגמאות לכאן ולכאן על הדרך בה יש להתיחס לנטיות הלב. גם כאן משתמשת התורה בשורש "לתור". הקב"ה ציווה את משה לשלח אנשים שיתורו את הארץ. משה הורה למרגלים אלו מאפיינים עליהם לבדוק, ולמה להתייחס בהיותם בארץ. בין השאר הוא ציווה עליהם להתבונן על פירות הארץ ולבדוק האם אדמת הארץ פוריה או לא . עוד הוא ציווה עליהם לשים לב האם יש בארץ אדם צדיק, שמא זכותו תהווה שמירה והגנה על תושבי הארץ . בהוראות אלה רמז משה למרגלים שעליהם לבדוק את הארץ באופן מסוים מאד, אך ורק במבט המונחה על פי התורה. היה עליהם להסתכל על כל פרט במבט רוחני, כך שפירות ענקיים יראו באור חיובי, ומקומם של צדיקים בארץ הוא גורם חשוב ומשמעותי מאד. למרבה הצער, רוב המרגלים לא הלכו על פי ציוויו של משה. הם אכן ראו פירות גדולים, אולם הם בחרו לראות בהם מאפיין שלילי, המשקף ארץ מוזרה המניבה פירות גדולים יתר על המידה . באשמת מבטם השלילי הם אף לא פירשו נכונה את הלוויות הגדולות שראו מתקיימות בארץ. הם הבינו מכך שזוהי "ארץ אוכלת יושביה", כאשר האמת היא שהקב"ה דאג שבזמן שהמרגלים בארץ יהיה מספר רב של לויות על מנת שהתושבים לא ישגיחו במרגלים, בהיותם עסוקים בקבורת מתיהם . מה גרם להם להתבונן בגישה מעוותת זו? הם הלכו שולל אחר ליבם ורגשותיהם. אמונתם בהקב"ה הייתה חסרה ולכן הם חשו פחד מפני הכניסה לארץ ישראל. בשל גישה מוטעית זו, כל דבר שהם ראו בארץ התפרש אצלם מיד באופן שלילי וקודר. שני המרגלים היחידים שעמדו בניסיון זה היו כלב בן יפונה ויהושע בן נון. הם ראו כל פרט באופן חיובי כיון שאמונתם הבסיסית בה' הייתה חזקה מאד, ובזכותה לא היה בהם כל פחד שהוא, שעלול לגרום לנהוג אחרת מהאמת אותה הם יודעים. ראינו כיצד קיים קשר בתורה בין הלימוד מעניין המרגלים ובין מצוות "ולא תתורו". מהמרגלים שחטאו למדנו דוגמא כיצד ההליכה אחר הלב מביאה בעקבותיה חטא ובסופו של דבר כפירה ומינות . ישנו מסר נוסף שניתן ללמוד מפרשתנו, והוא הדרך כיצד להישמר מחטא זה ולא לפרש את מראה עינינו באופן שלילי. תחילת אותו פסוק בו נצטוינו על "ולא תתורו" היא: "והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם" . הפסוק אומר שהציצית תזכיר לנו את מצוות ה' ועל ידי כך נצליח להישמר מלתור אחר הלב והעיניים. מה הקשר בין הציצית למצות "ולא תתורו"? רש"י כותב שהציצית מזכירה את תרי"ג המצוות כיון שהגימטריה של "ציצית" היא 600; בנוסף ישנן שמונה פתילות וחמישה קשרים – שלושתם יחד עולים למנין תרי"ג. באופן זה על ידי ראיית הציצית מקשר האדם במחשבתו את הציצית לתרי"ג המצוות וכך הוא זוכר אותן. הבעיה הגדולה בכך היא שרוב בני האדם רואים את הציצית אך אינם מצליחים להתקשר במחשבתם לתרי"ג המצוות כפי שציוותה התורה. לכאורה היה יעיל יותר לו היו הציציות נושאות עליהן כיתוב גדול – '613', כך כל אחד שהיה רואה אותן, אוטומטית היה נזכר בדעתו בתרי"ג המצוות! התשובה לכך היא שהתורה מלמדת אותנו בכך כיצד על האדם להתבונן בעולם – כל דבר ודבר שהוא רואה עליו לראותו רק במבט רוחני, כך שפריט הלבוש היומיומי הרגיל כציצית יוביל את הלוך מחשבותיו להיזכר בתרי"ג המצוות. אדם המגיע לכזו דרגה, כתוצאה מכך הוא יכול לקיים את מצות "לא תתורו" כיון שהוא לא יראה את העולם מתוך מבט מסולף המונחה בידי הרגשות, אלא כל מבטו יהיה רוחני. ראינו מתוך הפרשה כיצד האופן בו אדם חושב ומתבונן בעולם משחק תפקיד משמעותי בדרך בה יפרש את מראה עיניו. אין זו משימה קלה להפוך לאדם המתבונן סביבו במבט רוחני, אולם הצעד הראשון הוא להשתדל לבנות את ההשקפה השכלית ועולם הרגש על פי דרך התורה. ככל שהאדם ספוג יותר בדברי תורה, כך יוכל הוא יותר ללכת בדרכם של יהושע וכלב. מי יתן ונזכה כולנו להנחות את רגשותינו כך שיובילונו קרוב יותר ויותר לתורה הקדושה.

שלח – ותצילני מיצר הרע

פרשת המרגלים הינה אחת הפרשיות הידועות והמדוברות ביותר בתורה, השאלה כיצד ייתכן שאנשים גדולים וצדיקים כאלה היו מסוגלים כך לחטוא נידונה רבות במפרשים. בפרשה זו ישנו פן נוסף חשוב מאד אף הוא – אופן הנהגתם של המרגלים הצדיקים – יהושע וכלב כיצד התאמצו לעמוד מנגד ולא להצטרף חלילה לחטא. התורה אומרת שלאחר שליחת המרגלים לארץ ישראל, משה רבינו שינה את שמו של תלמידו המובהק שהיה הקרוב אליו ביותר - עד עתה שמו היה "הושע", ומרגע זה ואילך נוספה האות י' לשמו ושמו הפך ל"יהושע". רש"י מסביר שמשה עשה זאת מתוך תפילה: "קה יושיעך מעצת מרגלים" – משה התפלל על יהושע שיינצל מעצת חבריו המרגלים ולא יגרר אחריהם, תוספת האות י' לשם מבטאת את תפילת משה באופן ברור בשמו של יהושע. מספר פסוקים לאחר מכן, מרמזת התורה שבזמן שהגיעו המרגלים לארץ ישראל, נפרד כלב בן יפונה מחבריו ועלה לחברון להשתטח על קברי האבות ולהתפלל על עצמו שיינצל מעצת המרגלים . הבן איש חי והמשכיל לדוד שואלים שניהם על תפילות אלה של משה ושל כלב, שלכאורה נראות הן כסותרות את הכלל הידוע "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים". העניין היחיד בעולם שנתון אך ורק לשליטתו של האדם הוא האפשרות לבחור בין הטוב לרע. תפילה על כל עניין בעולם הנמצא מעבר לשליטת האדם – דוגמת בריאות, פרנסה וכדומה – ודאי מועילה עד מאד, כיוון שנושאים אלה תלויים אך ורק בהשגחתו הפרטית של הקב"ה עלינו. אולם תפילה להינצל מחטא נראית לכאורה חסרת תועלת, כיוון שהקב"ה אינו קובע אם נחטא או לא – עניין זה נתון אך ורק בידינו אנו. ואם כך, קשה מאד להבין מדוע התפלל משה עבור יהושע, ומדוע התפלל כלב על עצמו שלא יחטא – השאלה אם יחטאו או לא אינה תלויה ברצון ה', אלא תלויה ברצונם האישי ובבחירה החופשית שלהם! הבן איש חי מסביר שישנן שתי דרכים שונות בהן אדם חוטא: דרך אחת היא כאשר ברור לאדם על מעשה מסוים שהוא אסור, ולמרות זאת האדם מחליט לעשות את המעשה, מתוך ידיעה ברורה שבמעשה זה הוא חוטא. הדרך השניה היא כאשר היצר הרע מערפל את יכולת השיפוט שלו, וגורם לו להיות משוכנע שמעשה זה הוא מותר, והוא עושה את המעשה מתוך הרגשה שהוא כלל לא חוטא. הכלל שאומר שיראת שמיים נתונה אך ורק בידינו מדבר רק על הדרך הראשונה של החטא, כאשר אדם מודע לגמרי לעובדה שהמעשה אותו הוא עושה נחשב לחטא. בסוג זה של חטא אכן אין שום תועלת אם אדם יתפלל שה' ימנע אותו מעשיית החטא, כיוון שההחלטה בידו בלבד, והקב"ה כביכול אינו יכול לשנות את החלטתו ובחירתו. אולם אין מדובר על הסוג השני של החטא, זה נסיון מסוג אחר, בו אדם יכול להאמין באמת ובתמים שהוא אינו חוטא. הגורם העיקרי שמביא לחטא בכזה מקרה הוא חוסר הבהירות ביחס לדרך הנכונה בה על האדם לנהוג, ואין זה נתון אך ורק בידי בחירתו החופשית של האדם. כאשר אדם רוצה לעשות מה שטוב לעשות אולם הוא חש שהוא נתון בסכנה שמא יצרו יסית את מחשבתו ויערפל את הבנתו – אזי הוא יכול לפנות אל ה' שיעזרהו ויצילהו מיצרו שלא יפתהו, בכזה מצב יש תועלת רבה לתפילה שלא יחטא. ממשיך הבן איש חי ומסביר שיהושע וכלב עמדו בפני ניסיון מהסוג השני, ניסיון כזה שתפילה יכולה לעזור להינצל ממנו. כל המרגלים היו אנשים גדולים עד מאד, ואף אחד לא התכוון לדבר רעות על הארץ המובטחת בלי להצדיק התנהגות זו. הבן איש חי מסביר את כוונותיהם האמיתיות של המרגלים; הם הרגישו שאם הם יבואו לעם ישראל ויספרו להם על יופיה המיוחד של ארץ ישראל, רצונם להיכנס לארץ יהיה מעורב ברצון לזכות בקניינים גשמיים, ולא יהיה זה רצון טהור לגמרי לקיים את מצות ה'. לכן, הם החליטו לדבר רע על הארץ, מתוך תקוה שלמרות זאת עם ישראל ירצו להיכנס לארץ - לשם שמים, וכך יזכו לשכר גדול הרבה יותר. אולם, האמת היא שרעיון זה היה תוצאות מעשיו של היצר הרע במטרה למנוע את העם מלהיכנס לארץ, כפי שאכן קרה. משה התפלל על יהושע שיינצל מתחבולות אלה של היצר הרע ושלא יתפתה להאמין שזו מצווה לדבר רעות על הארץ! בדומה לכך כלב התפלל שתשמר בליבו ההכרה הנכונה והברורה אשר תמנע את נפילתו בידי היצר הרע. ראינו שישנן שתי דרכים כיצד מגיע האדם לחטא; חטא מתוך ידיעה ברורה שהוא חוטא, או אדם שיצרו מפתהו ומטעה אותו לחשוב שהוא אינו חוטא כלל. למעשה, הנסיון הקשה יותר הוא זה המאיים לתעתע בנו, ולגרום לנו לחשוב על מעשה רע שהוא אינו חטא. הנפש החיים כותב שמצב זה, בו אדם אינו יודע בברור אם מעשה מסוים הינו מצווה או עבירה – נובע מחטאו של אדם הראשון. לפני החטא, הייתה לאדם ראיה ברורה ונכוחה מהו טוב ומהו רע, הוא חש בברור את הנזק הנגרם מעשיית עבירה כמו שאנו מרגישים את הנזק שייגרם לו נכניס ידינו לאש. כאשר הוא אכל מעץ הדעת טוב ורע, הוא גרם לטוב ולרע להיות מעורבים זה בזה בתוך נפש האדם. וכתוצאה מכך אבדה לו אותה בהירות שהייתה לו לגבי הטוב והרע, עד כדי כך שמעתה ואילך יכול יצרו הרע לבלבל את חושיו והכרתו ביחס למהו טוב ומהו רע, מה אסור ומה מותר. זהו גם פירוש הגמרא הכותבת שכאשר אדם חטא ושנה – הופך המעשה בעיניו כהיתר. ר' ישראל סלנטר היה אומר שכאשר אותו אדם חטא בפעם השלישית – מעשה זה היה בעיניו מצווה! בעבר הבאנו את השקפתו של בעל התניא הקשורה לנקודה זו. הוא כותב שאם יציעו לאדם שומר תורה ומצוות כסף על מנת שיסכים לעבור עבירה כלשהי, הוא לא יקבל את ההצעה כיוון שהוא מבין שהנזק הרוחני שייגרם לו בעקבות החטא לעולם יהיה חמור יותר ולא שווה מול הרווח הגשמי אותו יקבל. למרות זאת אדם חוטא וחוטא ללא שום רווח כספי – כיוון שהוא משכנע את עצמו שאין זה חטא כלל. אנו לומדים מהסברו של הבן איש חי שכדי להינצל מתעתועי היצר הרע אנו יכולים להתפלל – והתפילה מועילה והכרחית ביותר. היצר הרע מנסה שוב ושוב להפילנו בחטאים, ואנו מוכרחים לעמוד בקביעות, מוכנים ודרוכים לקראתו וכך להישמר מנפילה בידיו ובידי תחבולותיו, נוסף לכך חשבון הנפש באופן קבוע – בכוחו לשמור ולהגן על האדם מיצרו. המפתח להגיע להכרה ברורה ובהירה הוא להתפלל לה' שיעזור לנו לפתוח את עיניו ושיתן לנו את הכוח והיכולת ללכת בדרך הישרה בעבודת ה'.