שופטים – השפעתנו על הסובבים אותנ

"מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו, ולא ימס לבב אחיו כלבבו" התורה מצווה על כל אותם אלה שפוחדים לצאת למלחמה לעזוב את שדה הקרב בשל ההשפעה השלילית של התנהגותם על שאר הלוחמים – הפחד עלול להוליד פחד גם אצל אחיהם הלוחמים– והתוצאות עלולות להזיק ביותר. הרמב"ן מביא את דעתו של הבה"ג שמצווה זו היא אחת מתרי"ג המצוות . ר' חיים שמואלביץ זצ"ל אומר ששורש מצווה זו אינו שייך דווקא למלחמה אלא אסור לאדם לנהוג בין אנשים באופן שישפיע עליהם לרעה בכל שטח שהוא. הדברים נכונים גם במקרה בו קיימת סיבה מוצדקת לחלוטין לצורת התנהגות מסוימת אולם ייתכן שהסביבה תפרש זאת באופן שלילי – בכך הוא מעורר על האחריות המוטלת על כל בן ישיבה שלא להחסיר בסדרים, גם כשיש סיבה מוצדקת, כיוון שחבריו אינם יודעים על קיומה והם עלולים ללמוד ממנו קלות דעת בשמירת סדרי הישיבה . הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל הביא רעיון זה לידי ביטוי בהוראת הלכה למעשה – אדם אחד שאלו פעם באיזה מנין של שחרית לבחור; מניין אחד איטי הרבה יותר מהשני, מה שמאפשר תפילה ביתר כוונה, אבל אם יתפלל בו יאלץ לצאת מעט לפני סיום התפילה. הרב שלמה זלמן ענה שיתפלל במניין האיטי יותר למרות שיצטרך לצאת מוקדם. אבל הוא חייב להודיע לשאר המתפללים את הסיבה לכך שהוא עוזב מוקדם כדי למנוע חילול ה' . למרות שבעוזבו את בית הכנסת ינהג השואל על פי ההלכה, בכל אופן היה עליו להתייחס להשפעה שעלולה להיות למעשהו על הסובבים אותו . וכאן יכול אדם לשאול, מדוע הוא נידון על הדרך בה השפיע מעשהו על אחרים – אף אם אין בו שמץ של פגם. אנו מצווים בתרי"ג מצוות; אם אדם מקיימם כהלכה – מדוע עליו לסבול רק בגלל אחרים ששוגים ולומדים ממעשיו באופן שלילי? הרב חיים מוולוז'ין זצ"ל כותב שאנו אומרים בתפילת עמידה של ראש השנה שהקב"ה דן אותנו על "מעשה איש ופקודתו" מעשה איש – הם המעשים שעשה האדם, אך מהי כוונת המילה "ופקודתו"? הוא מסביר שלכל אחד ישנו תחום השפעה סביבו הכולל את משפחתו, תלמידיו וכל אדם אחר שבא במגע עימו. הצורה בה משפיעים מעשיו עליהם היא "פקודתו" וכל אדם נידון בראש השנה גם על שטח זה של מעשיו. אם הם ראו את מעשיו ולמדו מהם להתעלות ולהשתפר בעבודת ה' שלהם הוא יזכה בשכר גדול על כך, אולם אם קרה ההיפך, אזי ידונו אותו על חלקו בחטאיהם בדיוק כשם שדנים אותו על מעשיו הוא . מעשי האדם אינם נעשים בחלל ריק – תמיד יהיו אנשים מהצד שיבחנו ויראו. לכן, אנו חייבים להיות מודעים לכך שייתכן מאד שתהיה השפעה זו או אחרת על אחרים כתוצאה ממעשינו, אפילו ללא שנוצר כל מגע וקשר עם השני. הסיפור הבא, אותו מספר ר' דוד קפלן משקף באופן יפה רעיון זה: "פסח הסנדלר הלך לעולמו ועמד לפני בית דין של מעלה. הוא ראה למולו זוג מאזניים כבדות, וקול עמוק נשמע בחלל: "הביאו את המצוות!" מלאכים עטויי לבן הופיעו ובידם כמה שקיות גדולות מלאות במצוות. הם העמיסו אותם על כף אחת של המאזניים, וצד הזכויות ירד מטה. פניו של ר' פסח זרחו. ואז נשמע שוב קול אחר: "הביאו את העבירות!" שני משאיות מלאות מלאכים שחורים, בעלי מראה מבעית נכנסו והחלו להעמיס חבילות של עבירות על הכף השנית. מיד נעלם החיוך מפניו של ר' פסח. תוך כדי עבודתם הוא לפתע שם לב למשהו מוזר. 'רגע, רגע', הוא צעק, 'חלק מכל העבירות האלה בכלל לא שלי! מעולם, מעולם לא עשיתי את זה, ואת זה, וגם את זה לא' 'לא', הגיעו התשובה מבית דין של מעלה. 'באמת לא עברת עליהם. אלה הן עבירות של אנשים אחרים, שראו את מעשיך ולמדו מהם. אתה אחראי לכשלונם. כאשר דיברת בבית המדרש, ראה אותך וֶעלוֶל, והבין מכך שמותר לדבר – העבירה הזאת שייכת לך. כאשר עזבת מוקדם מידי את בית הכנסת, ראה אותך חיים ה'שטריימל מאכער', וחשב שגם הוא יכול לנהוג כך – אתה אחראי גם לזה. כן, וגם כאשר דיברת לשון הרע, והסובבים אותך חשבו שמותר להם להאזין כיון שאתה הוא הדובר – עליך מוטלת כל האחריות על חטאם...' מצד שני, ניתן לשמוח מהידיעה שאפשר גם להנות מדין כזה כיוון שבאותה מידה ניתן להשפיעה השפעה חיובית על הזולת: אחת הדרכים בהן ניתן לעשות זאת הינה להוות דוגמא חיובית בהנהגתנו, על ידי כך יתעוררו הסובבים אותנו וירצו ללכת בעקבותינו . ר' אהרון קוטלר זצ"ל כותב שבימינו קשה עד מאד להוכיח אדם בלי לביישו, הוא מציע דרך אחרת כיצד לסייע לאחרים בהתפתחותם הרוחנית ללא חשש של גרימת צער, והיא על ידי דוגמא אישית; לנהוג באופן שיעורר אחרים ללכת בעקבותיו . לדוגמא, בחור ישיבה שמתמיד להגיע לתפילה בזמן, ודאי יכול להשפיע בכך על חברי החדר שלו שינהגו כמוהו; אדם שעמל לפרנסתו אך גם מקפיד מאד על קביעת עיתים לתורה, מהווה סמל ודוגמא לאחרים שעדיין לא מצאו את הזמן הקבוע בו יכולים לשבת וללמוד. או אדם שנזהר מאד מלשון הרע – קשה מאד לסובבים אותו לעשות זאת כאשר הוא נוכח במקום. הרב קוטלר מחדש שאם אדם פועל באופן מיוחד בנושא כלשהו השיך לעבודת ה', והוא עושה זאת מתוך כוונה להשפיע על אנשים שרואים אותו ובוחנים את מעשיו, הוא מקיים בכך את מצות תוכחה. וככל שהאדם גדול יותר- כוחו גדול יותר בהשפעה על אחרים בדרך זו. בלבו של אחד מגדולי בעלי המוסר – ר' נפתלי אמסטרדם שכנה החלטה נחרצת – להביא את כל בני דורו לחיות חיי תורה אמיתיים. כאשר שאלו אותו פעם כיצד הוא מתכנן להוציא זאת לפועל, הוא ענה "החלטתי לקיים את כל ההלכות שבשולחן ערוך בהקפדה מלאה. בדרך זו אהפוך לשולחן ערוך חי, וכל מי שירצה לשמור את התורה הקדושה יוכל לראות בי דוגמא חיה ליהודי מושלם, וללמוד ממני כיצד לשוב בתשובה לחיי תורה" . ר' חיים שמואלביץ ממשיך בשיחתו ומביא הוכחות לכך שכאשר אדם גורם לזולתו לקיים מצווה – נחשב הדבר למעשה גדול יותר מעשיית המצווה בעצמו. אחת ההוכחות לכך היא הגמרא במסכת סוטה: "כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודא מגולגלין בארון, עד שעמד משה וביקש עליו רחמים, אמר לפניו רבונו של עולם, מי גרם לראובן שהודה [בחטאו – שהעביר את מיטת אביו] יהודה [כאשר הודה במעשה תמר]" הרב שמואלביץ מציין שהזכות היחידה אותה הזכיר משה בתפילתו היא שיהודה גרם לראובן להודות. מדוע לא הזכיר את הזכות של המעשה עצמו - הודאתו של יהודה בחטאו הוא? היה זה הרי מעשה גדלות שבזכותו ניצלו שלש נפשות?! אם כך, על כרחנו עלינו לומר שכאשר מזכים אדם אחר זוהי זכות גדולה יותר מעשיית המעשה בעצמו – ואשר על כן, ההשפעה שהייתה למעשהו של יהודה על ראובן הייתה חשובה יותר מהמעשה עצמו . אדם לעולם אינו יכול לדעת אלו ממעשיו ישפיעו על אחרים ומתי, אפילו המעשה הקטן ביותר יכול לגרום השפעה עצומה על השני, כפי שניתן לראות בשני הסיפורים האמיתיים הבאים: הצדיק ר' אליהו דושניצר זצ"ל התכונן לקהל מתפללים רב שיגיע לתפילת יום הכיפורים בבית הכנסת הגדול של פתח תקווה. לכן, הוא ישב לפני היום הגדול וחתך ניירות טואלט עבור המתפללים. יהודי חילוני נעצר להביט במחזה המוזר שנגלה לנגד עיניו. "מדוע אתה עושה כך?" הוא שאל. "מחר אמור להגיע לבית הכנסת קהל גדול אינני רוצה שאפילו אדם אחד יחוש אי נעימות". לאחר ששב אותו יהודי בתשובה הוא הסביר מה הניע אותו לשנות את אורח חייו. "היה זה אותו רבי. כל קריעה וקריעה של נייר יצרה קרע עמוק בתוך ליבי" . משה היה בחור צעיר שהתלבט האם להיכנס לישיבה למשך יום שלם או לבנות לעצמו קריירה כלשהי. הוא החליט ללכת לישיבה ולראות כיצד נראים הבחורים שם. בעת שנכנס לחדר האוכל נתקל בו בחור וגרם לו לשפוך את כוס הקפה שהייתה בידו על בחור אחר שישב ליד השולחן. לא עברה שניה אחת של היסוס והבחור מיד קרא בקול: "שמעון, הבא מהר כוס אחרת של קפה למשה!" משה החליט שאם זו הצורה בה נראה בחור ישיבה - הוא נשאר כאן. הוא גדל והיה לר' משה שוואב , המשגיח בישיבת גיטסהד . אותם אלה שגרמו לאחרים בשני הסיפורים לעשות שינוי משמעותי בחייהם לא יקבלו שכר רק על עצם המעשה הטוב שעשו, אלא הרבה מעבר לכך. המשנה באבות אומרת שאדם המזכה את הרבים – שכרו לאין שיעור - בתחילה כתוב ש'אין חטא בא על ידו' – רבים מהמפרשים כותבים שהכוונה היא שהוא יזכה לסיעתא דשמיא מיוחדת להימנע מחטא. לאחר מכן מביאה המשנה את משה רבינו כדוגמא למזכה הרבים, וכותבת ש"זכות הרבים תלוי בו" כלומר, שהוא זכה לשכר עבור כל המצוות שעשו ישראל בזכותו כאילו הוא עשה אותם בעצמו. ר' אהרון קוטלר כותב שאדם שמזכה אחרים במצוות זוכה לשכר עצום על מעשיו, אדם לא יכול לדמיין עד כמה רבות הזכויות בהן זוכה אדם בדרך זו; הוא זוכה לשמירה מיוחדת משמים שלא להיכשל בחטא, נוסף לכך נזקפות לו זכויות רבות עד מאד, מספר עצום אליו לא היה יכול להגיע רק על ידי מעשיו שלו . בהמשך הוא כותב שעניין זה יכול אף לסייע לנו בדין; הגמרא כותבת שספרי חיים וספרים מתים פתוחים בראש השנה. תוספות מסבירים שגם המתים באים למשפט ביום זה . על מה דנים את המתים? הרב קוטלר מסביר שגם לאחר מותו של אדם, קיימת עדיין השפעה ממעשיו שעשה בזה העולם, והם יכולים להשפיע על אחרים לטוב ולמוטב. וכך, אם אדם מסיע לאחרים בעבודת ה' בכזו דרך – התוצאות הטובות הינן לטווח ארוך מאד, שכרו יכול להכפיל את עצמו ואף יותר, גם לאחר מותו . ייתן ה' וכולנו נזכה לדין המיוחד של מזכה הרבים.

SHOFTIM - TAMIM TEHIYEH

The Torah tells us “You should go with innocence before Hashem, your G-d .” Rashi explains that a person should accept the lot that Hashem gives him without trying to discern the future, rather he should accept everything with love and innocence. The Chofetz Chaim zt”l would make an inference from the passuk; it says that one should act with innocence with Hashem, but not with other people. During a person’s dealings with others he should use great wisdom and thought and not let himself be duped by untrustworthy people. The example he would bring was that of Yaako Avinu, who was called an ‘ish tam’ and yet acted with great cunning in his dealings with Lavan. On one occasion a number of B’nei Torah complained to the Chofetz Chaim about how they had been tricked out of a large amount of money by dishonest merchants. He told them this passuk and noted that since they had spent so much time in Yeshiva they had become used to going in temimus with Hashem. Their error, however, was that they had thought that it is also possible to go in temimus with their fellow man as well . This lesson of the Chofetz Chaim zt”l seems very logical, however it needs to be reconciled with the mitzvo of “b’tzedek tishpot es amisecha:” This mitzvo teaches us that we must strive to judge our fellow man favorably, even when it seems that he is acting in a negative way. How is it possible to judge people favorably whilst simultaneously being suspicious of their righteousness? One could answer simply that we must, in our minds, judge our fellow favorably, but at the same time, be careful to take practical precautions to avoid being harmed in the eventuality that the other person is not trustworthy . There are two problems with this approach: Firstly, it seems almost impossible to adopt such a seeming contradictory attitude to the same person - how can a person be expected to genuinely judge his fellow favorably and simultaneously treat him in a suspicious manner ? Secondly, it seems difficult to say that the Torah should command us to give the benefit of the doubt to people of whom there is genuine reason to treat with distrust. In order to reconcile these concepts it is necessary to analyze the mitzvo of “b’tzedek tishpot es amisecha” on a deeper level. There are many stories in which a person seemed to be acting in a clearly negative way and yet in truth there was some wild explanation for their behavior. Such stories imply that the mitzvo to judge favorably requires that we always strive to find the benefit of the doubt even when doing so seems to defy logic. In truth, this does not seem to be an accurate understanding of what this mitzvo involves. The Rishonim write that there are different categories of people for whom there are different requirements of judging favorably . There is the ‘tzadik’, the ‘beinoni’, the ‘rasha’ and the ‘eino makiro’, (stranger): The tzadik is someone who hardly ever commits a sin - with regards to him we must judge him favorably even if his actions lean very strongly to a negative interpretation: The beinoni is a person who generally avoids sin but on occasion does falter - we must judge him favorably in situations that could be perceived equally in a positive and negative way, however when his actions seem negative we are not commanded to judge him favorably . The rasha regularly sins and as a consequence we need not judge him favorably even when his actions seem positive. Indeed, Rabbeinu Yonah says that we should judge him unfavorably ! An eino makiro is someone that we do not know - there is no obligation with regards to judging him . What is difficult about all the above gedarim is that there is no allusion to them in the Torah or Chazal - the Torah makes no differentiation between different people, it simply tells us to judge our fellow favorably, implying that this applies equally to every Jew. Where did the Rishonim see such chilukim between different kinds of people?! My Rebbe, Rav Yitzchak Berkovits Shlita explains that the mitzvo of judging favorably does not mean that we should irrationally judge every act in a positive way, rather it is telling us that we should judge people in a logical, reasonable and fair manner; a person may have a tendency to judge others in a harsh manner and not give them a fair judgement, the Torah comes and tells us that this is wrong, however it does not instruct us to judge people in an illogical fashion. Based on this understanding it becomes clear why the Rishonim gave different gedarim to different people: With regard to a tzaddik, even if he does something that seems like an aveiro is logical to assume that he did not do anything wrong. For example, if one sees a person who is known to be very strict on eating kosher, going into a non-kosher restaurant, it is logical to assume that he is not going in, in order to eat non-kosher food. Furthermore, even if we see him putting the food into his mouth it is more logical to say that he needs to eat in order to save his life and therefore it is permitted for him to eat this non-kosher food at this time. In contrast, when a rasha does something that seems positive, it is nevertheless logical that there is a negative way of interpreting his behavior. The same logic applies to the other categories - when it is logical to judge someone favorably the Torah requires that we do so, but when it is not, then there is no Torah obligation to judge favorably and there are even times when one should judge his fellow unfavorably. With this understanding we can now reconcile the mtizvo of judging favorably with the Chofetz Chaim’s teaching that people should not be naïve. The mitzvo does not tell us to be naïve, in contrast it instructs us to be realistic and at times tells us that we should judge people in an unfavorable manner. Thus, when we are dealing with people in business, for example, ‘b’tzedek tishpot’ teaches us that we should not be naïve, rather we should judge people fairly and accurately. As we noted before, it is important to remember that this in and of itself is no easy task - a person’s natural leaning may be to judge people in a unfair fashion. This, the Torah tells us, is wrong, rather we should strive to see people in a fair light.

SHOFTIM - OUR INFLUENCE ON OTHERS

“Who is the man who is fearful and faint-hearted? Let him go and return to his house, and let him not melt the heart of his fellows to be like his heart. ” The Torah commands anyone who is afraid of going to war to leave the battlefield because of the negative influence his behaviour will have on his fellow soldiers. They will be effected by his fear and consequently become more fearful themselves which will have a detrimental session . The Ramban brings the opinion of the Behag that this is one of the 613 mitzvos . Rav Chaim Shmuelevitz zt”l says that the shoresh of this mitzvo is that it is forbidden to act in such a way in any area of life that will negatively influence onlookers. This applies even if the action is justified but can still be interpreted in a negative way - thus he warns of the care a ben yeshiva must take in not missing seder, even when he has a valid reason, because everyone else may not know of this reason and will come to learn to be less makpid in keeping to their own seder . Rav Shlomo-Zalman Auerbach zt”l applied this principle in halacho. He was asked by someone who had a choice of two Shacharis minyanim; one was far slower than the other, allowing for more kavanna, but if he would daven in it he would have to leave before the end. Rav Auerbach answered that he should daven in the slower minyan even though he would have to leave early. However, he told the person that he should make known the reason for his early departure so as to avoid a possible chillul Hashem . Even though the shoel was following the halacho by leaving early, nevertheless he had to be aware of the possible consequences that this could have on others . One may ask, why should a person be judged by how his actions influence others if there is nothing intrinsically wrong with them - we are commanded to keep the 613 mitzvos; if a person does that then why should he suffer from others imitating him in a negative way? Rav Chaim of Volozhin zt”l writes that in the Shemoneh Esrei of Rosh Hashana we say that Hashem judges the “maaseh ish upekudaso”. Maaseh ish means a person’s own actions, but what does ‘pekudaso’ refer to? He explains that each person has a sphere of influence beyond himself, which includes his family, his students, and any people that come into contact with him. The way he influences these people through his own actions is ‘pekudaso’ and he is judged in that area as well. If, by observing his behaviour, they learn to improve their avodas Hashem then he will receive much reward but if the opposite occurs then he will be judged for his part in their aveiros just as he is judged for his own . A person’s actions do not take place in a vacuum, we are always being noticed by others, consequently we must constantly be aware of the possible effect we can have on others without even directly communicating with them. This idea is demonstrated in the following story told by Rav Dovid Kaplan Shlita: “Pesach the shoemaker died and went before the beis din shel maalah. He saw a massive pair of scales in front of him and a deep voice called out, ‘Bring in the mitzvos!” Angels dressed in white brought in several big bags stuffed with mitzvos. They poured them onto the scale, and the side of zechus went down, bringing a big smile to Pesach’s face. A voice then said, ‘bring in the aveiros!’ A couple of trucks full of black, gruesome-looking angels came in and began pouring the aveiros on the other side of the scale. The smile quickly faded from Pesach’s face. In the middle of the procedure he noticed something odd. ‘Wait, wait,’ he cried, ‘some of those aveiros are not mine. I never did that, that or that.’ ‘No,’ responded the beis din shel maalah, ’indeed you did not. Those are the aveiros of people who watched what you did and learned from your actions. You are responsible for their deeds. When you spoke in shul, Velvel saw you speaking and therefore thought it was okay to speak - you get his aveiro. When you left shul early and Chaim the shtreimel maker thought he could leave early as well, you are responsible for that misdeed, too. When you spoke lashon hara and those around you thought it okay to listen because it was you who was talking, you carry the responsibility as well… ” Thankfully, we can also benefit from this form of din through the positive effect we can have on our fellow: One way in which to do this is by being a positive example in our own behaviour and thereby inspire those around us to emulate us . Rav Aron Kotler zt”l notes that b’zman hazeh it is very difficult to rebuke someone effectively without embarrassing him. He suggests that one way to help him grow without fear of causing pain is rebuke by example; acting in such a way that inspires others to emulate his behaviour . A yeshiva bachur who, for example consistently arrives on time for Shacharis can influence his roommates to want to do the same; a baal habayis who is makpid to be kovaya itim letorah is an example to those who can’t find the time to learn regularly. Or a person who is careful not to speak lashon hara makes it difficult for those around him to do so by his mere presence. Rav Kotler is mechadesh that if a person deliberately excels in a certain area of avodas Hashem in order to effect onlookers, then he has fulfilled the mitzvo of tochacha. And the greater a person is, the more he can influence others in this way. A resolution to bring all of Jewry back to the Torah was found in the satchel of the great baal mussar, Rav Naftali Amsterdam zt”l. When asked how he planned to carry out this resolution, he replied, “I have resolved to keep all the laws of the Shulchan Aruch strictly. In this way I will serve as a living Shulchan Aruch and anyone who wants to keep the Torah will be able to see in me a living example of a complete Jew and learn from me how to return to the Torah .” Rav Shmuelevitz goes so far as to argue that causing others to fulfil a mitzvo is considered greater than doing the mitzvo oneself. One of his proofs is a Gemara in Sotah : The Gemara says that Yehuda’s body did not find rest until Moshe Rabbeinu prayed for him and mentioned one of his merits; Moshe said to Hashem, “who caused Reuven to confess to his sin [of moving his father’s bed]? Yehuda [when he confessed about the maaseh Tamar].” Rav Shmuelevitz points out that the only zechus that Moshe mentioned in his tefilla is that Yehuda caused Reuven to confess. Why didn’t he mention the great merit of Yehuda’s own confession, an act of great courage that saved the lives of three souls?! We are forced to answer that being mezakeh our fellow is greater than our own deed in and of itself and therefore the effect his deed had on Reuven was greater than the deed itself ! A person can never know when his deeds can influence others, even the smallest actions can have great effect as is demonstrated in the following true stories: Expecting a large crowd in shul on Yom Kippur, the tzaddik, Rav Elya Dushnitzer occupied himself by tearing pieces o toilet paper for public use in the large Petach Tikva shul’s bathroom. A secular Israeli stopped to watch what appeared to him as somewhat peculiar. “Why are you doing that,” he asked. “Tomorrow there is going to be a big crowd, and I don’t want anyone to be inconvenienced.” After becoming a baal teshuva, the Israeli explained what moved him to make a life change. “It was that rabbi. Every rip of paper made a tear deep in my heart. ” Unsure of whether to attend yeshiva full-time or to pursue a regular career, young Moshe decided to go to a yeshiva and see what the guys were like. As he was walking through the lunchroom, a bachur bumped into him, causing Moshe to spill his coffee on another boy seated at a table. Without a moment’s hesitation, the boy jumped up and called out, “Hey, Shimon, quickly bring another cup of coffee for Moshe!” Moshe decided that if this is what yeshiva bachurim are like, then he’s going to stay. He went on to become Rav Moshe Shwab, the mashgiach of Gateshead Yeshiva . The people in these stories who were the catalyst for the great changes people made in their lives, do not merely gain reward for their single action. The Mishna in Avos writes that a person who is mezakeh others receives incredible benefits ; It begins by saying that ‘sin will not come to his hand,’ - many commentators explain this to mean that he will receive great siyata dishmaya to avoid sin . The Mishna then describes Moshe Rabbeinu as an example of a mezakeh d’rabim and says that he receives reward for all the mitzvos that he caused to be done as if he fulfilled them himself. Thus, Rav Aaron Kotler notes that one who is mezakeh others with mitzvos receives incredible reward for his deeds. “one can not imagine the great gain a person receives through this; he is zocheh to extra heavenly protection to not stumble in sin and also to a great number of merits, something which would have been impossible for him to achieve through his own bechira . He writes further that this can help us in din; The Gemara says that the Sifrey Chaim and Sifsey Meisim are opened on Rosh Hashana. Tosefos explains that the dead are also judged . For what are they judged? Rav Kotler answers that even after a person’s death, the actions he committed in the world can still effect others , both positively or negatively. Thus, if a person helps others in such a way that the benefits are long-lasting, he can continue to reap the reward for this even after his own death . May we all be zocheh to the favourable din of the mezakeh harabim.

שופטים – השפעתנו על הסובבים אותנו

"מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו, ולא ימס לבב אחיו כלבבו" התורה מצווה על כל אותם אלה שפוחדים לצאת למלחמה לעזוב את שדה הקרב בשל ההשפעה השלילית של התנהגותם על שאר הלוחמים – הפחד עלול להוליד פחד גם אצל אחיהם הלוחמים– והתוצאות עלולות להזיק ביותר. הרמב"ן מביא את דעתו של הבה"ג שמצווה זו היא אחת מתרי"ג המצוות . ר' חיים שמואלביץ זצ"ל אומר ששורש מצווה זו אינו שייך דווקא למלחמה אלא אסור לאדם לנהוג בין אנשים באופן שישפיע עליהם לרעה בכל שטח שהוא. הדברים נכונים גם במקרה בו קיימת סיבה מוצדקת לחלוטין לצורת התנהגות מסוימת אולם ייתכן שהסביבה תפרש זאת באופן שלילי – בכך הוא מעורר על האחריות המוטלת על כל בן ישיבה שלא להחסיר בסדרים, גם כשיש סיבה מוצדקת, כיוון שחבריו אינם יודעים על קיומה והם עלולים ללמוד ממנו קלות דעת בשמירת סדרי הישיבה . הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל הביא רעיון זה לידי ביטוי בהוראת הלכה למעשה – אדם אחד שאלו פעם באיזה מנין של שחרית לבחור; מניין אחד איטי הרבה יותר מהשני, מה שמאפשר תפילה ביתר כוונה, אבל אם יתפלל בו יאלץ לצאת מעט לפני סיום התפילה. הרב שלמה זלמן ענה שיתפלל במניין האיטי יותר למרות שיצטרך לצאת מוקדם. אבל הוא חייב להודיע לשאר המתפללים את הסיבה לכך שהוא עוזב מוקדם כדי למנוע חילול ה' . למרות שבעוזבו את בית הכנסת ינהג השואל על פי ההלכה, בכל אופן היה עליו להתייחס להשפעה שעלולה להיות למעשהו על הסובבים אותו . וכאן יכול אדם לשאול, מדוע הוא נידון על הדרך בה השפיע מעשהו על אחרים – אף אם אין בו שמץ של פגם. אנו מצווים בתרי"ג מצוות; אם אדם מקיימם כהלכה – מדוע עליו לסבול רק בגלל אחרים ששוגים ולומדים ממעשיו באופן שלילי? הרב חיים מוולוז'ין זצ"ל כותב שאנו אומרים בתפילת עמידה של ראש השנה שהקב"ה דן אותנו על "מעשה איש ופקודתו" מעשה איש – הם המעשים שעשה האדם, אך מהי כוונת המילה "ופקודתו"? הוא מסביר שלכל אחד ישנו תחום השפעה סביבו הכולל את משפחתו, תלמידיו וכל אדם אחר שבא במגע עימו. הצורה בה משפיעים מעשיו עליהם היא "פקודתו" וכל אדם נידון בראש השנה גם על שטח זה של מעשיו. אם הם ראו את מעשיו ולמדו מהם להתעלות ולהשתפר בעבודת ה' שלהם הוא יזכה בשכר גדול על כך, אולם אם קרה ההיפך, אזי ידונו אותו על חלקו בחטאיהם בדיוק כשם שדנים אותו על מעשיו הוא . מעשי האדם אינם נעשים בחלל ריק – תמיד יהיו אנשים מהצד שיבחנו ויראו. לכן, אנו חייבים להיות מודעים לכך שייתכן מאד שתהיה השפעה זו או אחרת על אחרים כתוצאה ממעשינו, אפילו ללא שנוצר כל מגע וקשר עם השני. הסיפור הבא, אותו מספר ר' דוד קפלן משקף באופן יפה רעיון זה: "פסח הסנדלר הלך לעולמו ועמד לפני בית דין של מעלה. הוא ראה למולו זוג מאזניים כבדות, וקול עמוק נשמע בחלל: "הביאו את המצוות!" מלאכים עטויי לבן הופיעו ובידם כמה שקיות גדולות מלאות במצוות. הם העמיסו אותם על כף אחת של המאזניים, וצד הזכויות ירד מטה. פניו של ר' פסח זרחו. ואז נשמע שוב קול אחר: "הביאו את העבירות!" שני משאיות מלאות מלאכים שחורים, בעלי מראה מבעית נכנסו והחלו להעמיס חבילות של עבירות על הכף השנית. מיד נעלם החיוך מפניו של ר' פסח. תוך כדי עבודתם הוא לפתע שם לב למשהו מוזר. 'רגע, רגע', הוא צעק, 'חלק מכל העבירות האלה בכלל לא שלי! מעולם, מעולם לא עשיתי את זה, ואת זה, וגם את זה לא' 'לא', הגיעו התשובה מבית דין של מעלה. 'באמת לא עברת עליהם. אלה הן עבירות של אנשים אחרים, שראו את מעשיך ולמדו מהם. אתה אחראי לכשלונם. כאשר דיברת בבית המדרש, ראה אותך וֶעלוֶל, והבין מכך שמותר לדבר – העבירה הזאת שייכת לך. כאשר עזבת מוקדם מידי את בית הכנסת, ראה אותך חיים ה'שטריימל מאכער', וחשב שגם הוא יכול לנהוג כך – אתה אחראי גם לזה. כן, וגם כאשר דיברת לשון הרע, והסובבים אותך חשבו שמותר להם להאזין כיון שאתה הוא הדובר – עליך מוטלת כל האחריות על חטאם...' מצד שני, ניתן לשמוח מהידיעה שאפשר גם להנות מדין כזה כיוון שבאותה מידה ניתן להשפיעה השפעה חיובית על הזולת: אחת הדרכים בהן ניתן לעשות זאת הינה להוות דוגמא חיובית בהנהגתנו, על ידי כך יתעוררו הסובבים אותנו וירצו ללכת בעקבותינו . ר' אהרון קוטלר זצ"ל כותב שבימינו קשה עד מאד להוכיח אדם בלי לביישו, הוא מציע דרך אחרת כיצד לסייע לאחרים בהתפתחותם הרוחנית ללא חשש של גרימת צער, והיא על ידי דוגמא אישית; לנהוג באופן שיעורר אחרים ללכת בעקבותיו . לדוגמא, בחור ישיבה שמתמיד להגיע לתפילה בזמן, ודאי יכול להשפיע בכך על חברי החדר שלו שינהגו כמוהו; אדם שעמל לפרנסתו אך גם מקפיד מאד על קביעת עיתים לתורה, מהווה סמל ודוגמא לאחרים שעדיין לא מצאו את הזמן הקבוע בו יכולים לשבת וללמוד. או אדם שנזהר מאד מלשון הרע – קשה מאד לסובבים אותו לעשות זאת כאשר הוא נוכח במקום. הרב קוטלר מחדש שאם אדם פועל באופן מיוחד בנושא כלשהו השיך לעבודת ה', והוא עושה זאת מתוך כוונה להשפיע על אנשים שרואים אותו ובוחנים את מעשיו, הוא מקיים בכך את מצות תוכחה. וככל שהאדם גדול יותר- כוחו גדול יותר בהשפעה על אחרים בדרך זו. בלבו של אחד מגדולי בעלי המוסר – ר' נפתלי אמסטרדם שכנה החלטה נחרצת – להביא את כל בני דורו לחיות חיי תורה אמיתיים. כאשר שאלו אותו פעם כיצד הוא מתכנן להוציא זאת לפועל, הוא ענה "החלטתי לקיים את כל ההלכות שבשולחן ערוך בהקפדה מלאה. בדרך זו אהפוך לשולחן ערוך חי, וכל מי שירצה לשמור את התורה הקדושה יוכל לראות בי דוגמא חיה ליהודי מושלם, וללמוד ממני כיצד לשוב בתשובה לחיי תורה" . ר' חיים שמואלביץ ממשיך בשיחתו ומביא הוכחות לכך שכאשר אדם גורם לזולתו לקיים מצווה – נחשב הדבר למעשה גדול יותר מעשיית המצווה בעצמו. אחת ההוכחות לכך היא הגמרא במסכת סוטה: "כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודא מגולגלין בארון, עד שעמד משה וביקש עליו רחמים, אמר לפניו רבונו של עולם, מי גרם לראובן שהודה [בחטאו – שהעביר את מיטת אביו] יהודה [כאשר הודה במעשה תמר]" הרב שמואלביץ מציין שהזכות היחידה אותה הזכיר משה בתפילתו היא שיהודה גרם לראובן להודות. מדוע לא הזכיר את הזכות של המעשה עצמו - הודאתו של יהודה בחטאו הוא? היה זה הרי מעשה גדלות שבזכותו ניצלו שלש נפשות?! אם כך, על כרחנו עלינו לומר שכאשר מזכים אדם אחר זוהי זכות גדולה יותר מעשיית המעשה בעצמו – ואשר על כן, ההשפעה שהייתה למעשהו של יהודה על ראובן הייתה חשובה יותר מהמעשה עצמו . אדם לעולם אינו יכול לדעת אלו ממעשיו ישפיעו על אחרים ומתי, אפילו המעשה הקטן ביותר יכול לגרום השפעה עצומה על השני, כפי שניתן לראות בשני הסיפורים האמיתיים הבאים: הצדיק ר' אליהו דושניצר זצ"ל התכונן לקהל מתפללים רב שיגיע לתפילת יום הכיפורים בבית הכנסת הגדול של פתח תקווה. לכן, הוא ישב לפני היום הגדול וחתך ניירות טואלט עבור המתפללים. יהודי חילוני נעצר להביט במחזה המוזר שנגלה לנגד עיניו. "מדוע אתה עושה כך?" הוא שאל. "מחר אמור להגיע לבית הכנסת קהל גדול אינני רוצה שאפילו אדם אחד יחוש אי נעימות". לאחר ששב אותו יהודי בתשובה הוא הסביר מה הניע אותו לשנות את אורח חייו. "היה זה אותו רבי. כל קריעה וקריעה של נייר יצרה קרע עמוק בתוך ליבי" . משה היה בחור צעיר שהתלבט האם להיכנס לישיבה למשך יום שלם או לבנות לעצמו קריירה כלשהי. הוא החליט ללכת לישיבה ולראות כיצד נראים הבחורים שם. בעת שנכנס לחדר האוכל נתקל בו בחור וגרם לו לשפוך את כוס הקפה שהייתה בידו על בחור אחר שישב ליד השולחן. לא עברה שניה אחת של היסוס והבחור מיד קרא בקול: "שמעון, הבא מהר כוס אחרת של קפה למשה!" משה החליט שאם זו הצורה בה נראה בחור ישיבה - הוא נשאר כאן. הוא גדל והיה לר' משה שוואב , המשגיח בישיבת גיטסהד . אותם אלה שגרמו לאחרים בשני הסיפורים לעשות שינוי משמעותי בחייהם לא יקבלו שכר רק על עצם המעשה הטוב שעשו, אלא הרבה מעבר לכך. המשנה באבות אומרת שאדם המזכה את הרבים – שכרו לאין שיעור - בתחילה כתוב ש'אין חטא בא על ידו' – רבים מהמפרשים כותבים שהכוונה היא שהוא יזכה לסיעתא דשמיא מיוחדת להימנע מחטא. לאחר מכן מביאה המשנה את משה רבינו כדוגמא למזכה הרבים, וכותבת ש"זכות הרבים תלוי בו" כלומר, שהוא זכה לשכר עבור כל המצוות שעשו ישראל בזכותו כאילו הוא עשה אותם בעצמו. ר' אהרון קוטלר כותב שאדם שמזכה אחרים במצוות זוכה לשכר עצום על מעשיו, אדם לא יכול לדמיין עד כמה רבות הזכויות בהן זוכה אדם בדרך זו; הוא זוכה לשמירה מיוחדת משמים שלא להיכשל בחטא, נוסף לכך נזקפות לו זכויות רבות עד מאד, מספר עצום אליו לא היה יכול להגיע רק על ידי מעשיו שלו . בהמשך הוא כותב שעניין זה יכול אף לסייע לנו בדין; הגמרא כותבת שספרי חיים וספרים מתים פתוחים בראש השנה. תוספות מסבירים שגם המתים באים למשפט ביום זה . על מה דנים את המתים? הרב קוטלר מסביר שגם לאחר מותו של אדם, קיימת עדיין השפעה ממעשיו שעשה בזה העולם, והם יכולים להשפיע על אחרים לטוב ולמוטב. וכך, אם אדם מסיע לאחרים בעבודת ה' בכזו דרך – התוצאות הטובות הינן לטווח ארוך מאד, שכרו יכול להכפיל את עצמו ואף יותר, גם לאחר מותו . ייתן ה' וכולנו נזכה לדין המיוחד של מזכה הרבים.

SHOFTIM - TAMIM TEHIYEH

The Torah tells us “You should go with innocence before Hashem, your G-d .” Rashi explains that a person should accept the lot that Hashem gives him without trying to discern the future, rather he should accept everything with love and innocence. The Chofetz Chaim zt”l would make an inference from the passuk; it says that one should act with innocence with Hashem, but not with other people. During a person’s dealings with others he should use great wisdom and thought and not let himself be duped by untrustworthy people. The example he would bring was that of Yaako Avinu, who was called an ‘ish tam’ and yet acted with great cunning in his dealings with Lavan. On one occasion a number of B’nei Torah complained to the Chofetz Chaim about how they had been tricked out of a large amount of money by dishonest merchants. He told them this passuk and noted that since they had spent so much time in Yeshiva they had become used to going in temimus with Hashem. Their error, however, was that they had thought that it is also possible to go in temimus with their fellow man as well . This lesson of the Chofetz Chaim zt”l seems very logical, however it needs to be reconciled with the mitzvo of “b’tzedek tishpot es amisecha:” This mitzvo teaches us that we must strive to judge our fellow man favorably, even when it seems that he is acting in a negative way. How is it possible to judge people favorably whilst simultaneously being suspicious of their righteousness? One could answer simply that we must, in our minds, judge our fellow favorably, but at the same time, be careful to take practical precautions to avoid being harmed in the eventuality that the other person is not trustworthy . There are two problems with this approach: Firstly, it seems almost impossible to adopt such a seeming contradictory attitude to the same person - how can a person be expected to genuinely judge his fellow favorably and simultaneously treat him in a suspicious manner ? Secondly, it seems difficult to say that the Torah should command us to give the benefit of the doubt to people of whom there is genuine reason to treat with distrust. In order to reconcile these concepts it is necessary to analyze the mitzvo of “b’tzedek tishpot es amisecha” on a deeper level. There are many stories in which a person seemed to be acting in a clearly negative way and yet in truth there was some wild explanation for their behavior. Such stories imply that the mitzvo to judge favorably requires that we always strive to find the benefit of the doubt even when doing so seems to defy logic. In truth, this does not seem to be an accurate understanding of what this mitzvo involves. The Rishonim write that there are different categories of people for whom there are different requirements of judging favorably . There is the ‘tzadik’, the ‘beinoni’, the ‘rasha’ and the ‘eino makiro’, (stranger): The tzadik is someone who hardly ever commits a sin - with regards to him we must judge him favorably even if his actions lean very strongly to a negative interpretation: The beinoni is a person who generally avoids sin but on occasion does falter - we must judge him favorably in situations that could be perceived equally in a positive and negative way, however when his actions seem negative we are not commanded to judge him favorably . The rasha regularly sins and as a consequence we need not judge him favorably even when his actions seem positive. Indeed, Rabbeinu Yonah says that we should judge him unfavorably ! An eino makiro is someone that we do not know - there is no obligation with regards to judging him . What is difficult about all the above gedarim is that there is no allusion to them in the Torah or Chazal - the Torah makes no differentiation between different people, it simply tells us to judge our fellow favorably, implying that this applies equally to every Jew. Where did the Rishonim see such chilukim between different kinds of people?! My Rebbe, Rav Yitzchak Berkovits Shlita explains that the mitzvo of judging favorably does not mean that we should irrationally judge every act in a positive way, rather it is telling us that we should judge people in a logical, reasonable and fair manner; a person may have a tendency to judge others in a harsh manner and not give them a fair judgement, the Torah comes and tells us that this is wrong, however it does not instruct us to judge people in an illogical fashion. Based on this understanding it becomes clear why the Rishonim gave different gedarim to different people: With regard to a tzaddik, even if he does something that seems like an aveiro is logical to assume that he did not do anything wrong. For example, if one sees a person who is known to be very strict on eating kosher, going into a non-kosher restaurant, it is logical to assume that he is not going in, in order to eat non-kosher food. Furthermore, even if we see him putting the food into his mouth it is more logical to say that he needs to eat in order to save his life and therefore it is permitted for him to eat this non-kosher food at this time. In contrast, when a rasha does something that seems positive, it is nevertheless logical that there is a negative way of interpreting his behavior. The same logic applies to the other categories - when it is logical to judge someone favorably the Torah requires that we do so, but when it is not, then there is no Torah obligation to judge favorably and there are even times when one should judge his fellow unfavorably. With this understanding we can now reconcile the mtizvo of judging favorably with the Chofetz Chaim’s teaching that people should not be naïve. The mitzvo does not tell us to be naïve, in contrast it instructs us to be realistic and at times tells us that we should judge people in an unfavorable manner. Thus, when we are dealing with people in business, for example, ‘b’tzedek tishpot’ teaches us that we should not be naïve, rather we should judge people fairly and accurately. As we noted before, it is important to remember that this in and of itself is no easy task - a person’s natural leaning may be to judge people in a unfair fashion. This, the Torah tells us, is wrong, rather we should strive to see people in a fair light.

EKEV - THE BENEFITS OF YISSURIM

“And you should know in your heart that just as a father punishes his son, Hashem punishes you. In this short sentence the Torah is teaching us the most basic tenet of bitachon. Just as a father only punishes a son because of his love for him and for his ultimate benefit, so too any punishments that Hashem sends to us also emanates from His great love for us and is only for our good. When a person finds himself in a painful or challenging situation he should realize that it is ultimately for the good. However, there is another life lesson that we learn from this comparison of Hashem to a father. A good father punishes his son in such a way that the son is intended to learn from his mistake and improve his behaviour. If the son continues to err even after the punishment then he has not enabled the onesh (punishment) to reach its desired purpose. So too, when Hashem punishes us He is, in most instances, trying to show us that we need to improve in some aspect of our behaviour . This idea is not a chiddush to most people, however it is usually discussed in a very vague way - that when bad things happen we need to ‘do teshuva’. This approach, whilst commendable, often seems to be unproductive because of its vagueness. In this article, the role of ‘yissurim ’ in our lives will be discussed, and hopefully will provide a clearer picture of how we can best utilise them. The Mashgiach of Slobodka, Rav Avraham Grodzinski zt”l discusses the inyan of yissurim at length in his sefer, Toras Avraham . He writes that the main purpose of prophecy was to communicate to the people how they were erring. Even when, ostensibly they were doing nothing wrong, the prophet would delve deep into their hearts and pinpoint an area in which they were lacking. He asks, in the post-prophecy era how does Hashem communicate to us to tell us what we are doing wrong? He answers that ‘yissurim’ are the replacement for prophecy. When a person is in pain, no matter how small, Hashem is communicating to him in some way that he needs to grow. Thus, yissurim are a tremendous gift - they provide us with an opportunity to mend our ways. The Gemara says that suffering does not merely refer to great afflictions, rather even minor difficulties. It gives the example of when a person tries to take out three coins from his pocket and he only picks up two. In this way Hashem is constantly communicating with us through yissurim. And the Gemara states further that if a person feels absolutely no suffering for forty days then he is destined for Gehinnom . This is because Hashem has given up hope for him to improve his ways, and therefore refrains from even trying to communicate with him . The obvious question that we are faced with is, ‘how can a person know what message Hashem is trying to tell him through the yissurim?' Of course it is impossible to be certain but The Toras Avraham cites a principle from Chazal that Hashem punishes a person measure for measure for his aveiros. For example, The Mishna in Sotah tells us that Shimshon sinned with his eyes, therefore he was punished that the Plishtim took out his eyes, and Avshalom was arrogant about his beautiful hair, therefore his hair was the cause of his death when it got tangled up amongst the branches of a tree . Therefore, it is recommended that a person look for a cause that is somehow connected to the form of suffering. For example, if someone experiences pain in his mouth then perhaps he should first assess whether he transgressed in an area connected with speech. There is, ironically a very good example of this idea in relation to Rav Grodszinski’s life himself. He suffered from a noticeable limp and when a shidduch was first proposed to Rav Ber Hirsch Heller’s daughter Chasya, she rejected it because of his limp. Shortly thereafter she fell down the stairs to the cellar, breaking her leg. She concluded that this was a sign not reject the match because of Rav Grodzinski’s bad leg and they did indeed marry . However, more important than whether we find the ‘correct’ aveiro or not is that we search for it at all. In the previous example, if the person’s pain in his mouth is connected to false speech but he works on lashon hara then he has achieved the main purpose of the yissurim - trying to grow. This is an extremely important point because there is a common trend that when a person experiences suffering he looks for different segulos in order to end the pain. My Rebbe, Rav Yitzchak Berkovits Shlita points out that this is somewhat missing the point. Hashem does not send us yissurim merely so that we can perform some kind of segulo (even if it is effective in ending the pain), rather he wants us to grow. This does not necessarily mean that all segulos are negative but one should not forget the purpose of the yissurim - that Hashem is telling us to grow . There is a second point with regards to how we react to yissurim. When a person is in the midst of suffering there is a tendency to ‘put his head in the sand’ until the pain goes away and then resume his life. We reconcile ourselves with the fact that we realise this is from Hashem but we still wait for it to end so that we can ‘resume’ our lives. This is understandable but, just like a father doesn’t want his son to react to punishment by moping, so too Hashem doesn’t want us to simply wait for the yissurim to end. We can continue to grow in our Avodas Hashem. Rav Pam zt”l experienced the most difficult period in his life in his early twenties when he had no source of parnasa and had no idea what the future had in store for him. Did he regress in his learning in this time? On the contrary - Rav Yisroel Reisman Shlita once asked him when he learnt Seder Kodshim. He answered that it was in this very period when his life was in such turmoil tat he undertook to learn on of the most difficult sections of the Torah. Indeed, times of yissurim are often opportunities to grow more than in more comfortable times. For example, a person’s tefillos are often far more effective when he feels in need than when everything seems fine. Moreover, history has proven that many of the greatest works of our Rabbis were written at times of great suffering. This does not seem to be a co-incidence; when a person is deprived of physical comforts his only refuge is in ruchnius, thus when our great ancestors were suffering from great poverty and oppression their learning reached new heights. Hashem loves us more than a father loves his son; When He deems it necessary to cause us suffering we often do not understand why we deserve such pain. In Olam Hazeh we may never know the answer but the one thing we can be sure of, is that Hashem is communicating with us, He wants us to hear His ‘voice’ through the yissurim and use them to grow closer to Him.

EIKEV – CLINGING TO THE WISE MAN

In Parshas Eikev, the Torah commands the people to go in the ways of HaShem, and to”cling to Him”. The Sifri , quoted by Rashi, asks how it is possible to cling to HaShem, given that He is described in another place in the Torah as an “all-consuming fire” ? The Sifri answers that the Torah is instructing us to cling to Talmidei Chachamim and their students; by doing that it is considered as if we cling to HaShem himself. The Rishonim derive from here an obligatory Mitzvo to learn from Talmidei Chachamim and try to develop a connection with them, in order to learn Torah with the correct understanding. A person might understand that it is a good hanhago (mode of behavior) to cling to Chachamim, however it is essential to recognize that it is a Torah obligation. Moreover, the Sefer HaChinuch writes very strongly about the importance of keeping this Mitzvo. He says; ”One who transgresses this and does not cling to them [Chachamim]…transgresses this positive Mitzvo, and his punishment is very great, because they are the [basis of] the existence of Torah, and a strong foundation for the salvation of souls, and anyone who is with them a great deal, will not come to sin..” The Mesillas Yesharim also discusses the importance of learning from Talmidei Chachamim, particularly with regards to personal growth. He writes that one of the main strategies of the yetser hara is to confuse people so that they do not recognize the difference between good and evil. Accordingly, they believe they are acting correctly, when in truth they are being tricked by their yetser hara. How can a person avoid this trap? He answers with an analogy. A person finds himself in a very complicated maze, and there is only one path that leads to the exit, however, most paths do not lead anywhere, and in fact take him away from his destination. The person has no way himself of finding the correct path because the possible paths look identical to each other. The only way to escape such a maze is to take advice from someone who has already been through the maze and arrived safely at the other side. He can advise the person stuck inside which is the correct path to take. So too, a person who has not yet mastered his yetser hara will find it impossible to overcome it without the guidance of Talmidei Chachamim who have spent many years refining their characters. We have seen how essential it is for one’s spiritual well-being to learn from Chachamim. However, a person may argue that this is an overly difficult Mitzvo because a significant amount of effort and persistence is required to attach oneself to Chachamim due to their busy schedules and the fact that already many people flock to them. The answer to this point is found in the words of the greatest Chacham, Moshe Rabbeinu. In Parshas Devarim, he recounts the episode when Yisro suggested that Moshe refrain from ruling on every matter of law, rather, other wise men should be appointed to guide the people in certain questions. The practical reason for this was in order to lessen the burden for Moshe and for the people who had to wait a long time for Moshe to be available. Moshe agreed to the suggestion and instructed the people to appoint Chachamim. The people gladly agreed to this request. Rashi points out that in his recollection of this incident, Moshe rebuked the people for their enthusiasm for Yisro’s idea. Moshe was telling them, “you should have answered, Rabbeinu Moshe, from who is it better to learn, from you or from your students, is it not [better to learn] from you, who suffered over it [the Torah]?!” Moshe rebuked them for not wanting to learn from the greatest Chacham, despite the fact that they would have to endure significant hardships in order to do so. We see from here how important it is to be willing to be moser nefesh to learn from Chachamim. This lesson is borne out by a teaching of Chazal, that a person who learns a great deal of Torah but does not cling to Talmidei Chachamim is considered an am ha’aretz (ignorant person). Rav Chaim Shmuelevitz zt”l explains that one who learns alone only relies on his own understanding and does not turn to wise people for guidance. Because he does not verifiy his understanding with Chachamim, it is inevitable that he will come to make serious mistakes in his learning. In contrast, one who clings to Chachamim can achieve great levels in his wisdom. The Alter of Novardok zt”l expressed this point when extolling the greatness of Rav Chaim Ozer Grodzensky zt”l. “His wisdom and genius is so great and of so much depth and breadth, because when he was young he was always to be found in the presence of the Gedolei Hador (greatest Rabbis). He never said to them, ‘accept my opinion’, rather he made himself into a ‘vessel’ who would listen and absorb all the opinions and explanations of all the Gedolim there. He absorbed into his very being all the wisdom that he heard and his wisdom became purified and elevated by the greatness of many generations that became embedded in his mind. ” When we discuss the greatness of Rav Chaim Ozer we generally focus on his incredible natural genius and ability to think of many things at the same time. We see from the words of the Alter that the key to his greatness was his willingness to learn from Talmidei Chachamim. We have seen how essential it is for one to learn from Chachamim. The Sefer HaChinuch points out that this Mitzvo is also incumbent upon women. He writes, “This Mitzvo is in place in every place, at all times, for men, and it is also a Mitzvo for women to hear the words of Chachamim so that they will learn how to know HaShem.” It is interesting to note that the Sefer HaChinuch also writes that women are not obligated in the Mitzvo of Talmud Torah (learning Torah) Nevertheless, they are obligated to seek out Chachamim to guide them in their Avodas HaShem. It is clear from the sources discussing this Mitzvo that both men and women must strive to learn from Chachamim. This is a particularly relevant lesson to people who grew up in more secular environments. In the secular world, the concept of ‘asking the wise man’ for guidance in life issues is almost unheard of. This is partly because intelligence and life wisdom have no necessary correlation. As a result of this, a baal teshuva may find it unnatural to ask life questions to Rabbis. Rav Noach Weinberg zt”l addressed this issue – he pointed out that in the secular world, people spend many years on studying in order to attain a certain qualification. However, with regard to basic life issues, such as marriage, child rearing, and life satisfaction, people spend almost no time studying how to succeed. The results of this failing are clear to see, with the divorce rate skyrocketing, family relationships consistently failing, and general life dissatisfaction commonplace. The Torah teaches that in all such issues it is essential that we learn from Chachamim, people who understand the Torah approach to life challenges.