VAYEIRA – KINDNESS AND INDEPENDENCE

One of the most famous episodes in the Parsha is that of the destruction of Sodom. The city of Sodom is unrivalled in its reputation for being totally evil. Whilst this is certainly true, it seems simplistic to say that the people of Sodom were simply sadistic people who derived pleasure from harming others. Rather, it seems that their behavior stemmed from an ideology that motivated them to act in the way that they did. In order to advance their beliefs, they instituted a whole body of law to enforce adherence to their cruel way of living. What was the nature of their ideology? My Rebbe, Rav Yitzchak Berkovits shlita, explains that the people of Sodom believed that doing chessed (kindness) for another person, constituted an act of base cruelty. By providing someone else with what he needs without him having to earn it, one is encouraging him to be dependent on other people for his livelihood. Since he would always depend on others, he would never be able become an independent and productive member of society. Accordingly, they instituted a whole set of laws and punishments that prevented chessed from destroying society. Furthermore, it seems that their punishments were not arbitrary ways of harming anyone who dared help others. Rather, they represented a warped sense of measure for measure punishments for the damage they perceived that the giver ‘inflicted’ on the ‘victim’ of his chessed. For example, the gemara in Sanhedrin tells us that when a girl tried to give food to a poor person, they punished her by covering her with honey so that bees would eat the honey and sting her to death. It seems that they were conveying the message that by her doing chessed she was not helping the poor person, rather she was actually destroying him by causing him to be weak and dependent on others. Measure for measure, they punished her causing her to do ‘chessed’ with the bees by putting honey on her – the result of this ‘kindness’ was that she was destroyed. Since she had ‘destroyed’ through kindness, her punishment was to be destroyed herself by kindness. The gemara continues with another punishment that one received for performing chessed. Anyone who would invite a stranger to a wedding would be punished by having all his clothes removed. What is the connection between the ‘crime’ and the punishment in this instance? The people of Sodom felt that doing chessed to someone constituted stripping them of their dignity by making them into a taker. Measure for measure they would strip him of his dignity by removing his clothes. It seems that HaShem punished Sodom measure for measure for their cruel attitude towards chessed. Rashi tells us that, at first, gentle rain fell on Sodom, and only later it turned into sulfur and fire. The simple explanation for this is that HaShem was giving them one last chance to repent. However, perhaps on a deeper level, they were punished by an act of kindness which turned into an act of destruction. That was exactly consonant with their reasoning for punishing others – that chessed is destructive. Measure for measure, they were destroyed by something that began as chessed and ended as destruction. The nation of Sodom was so cruel that it would seem difficult to derive any lessons that could apply to our daily lives – it is obvious that their laws were extremely cruel and their attitude was wrong. However, one aspect of their belief has found support in the world in recent decades. The concept that helping people is damaging in that it prevents them from becoming independent. This attitude arose in response to the idea of ‘welfare’ whereby people without employment would receive significant financial support. As a result, many such people lost the incentive to look for work, and chose to remain dependent upon others. How does the Torah view this aspect of Sodom’s outlook? It does seem that various aspects of Torah law and Torah thought also seem to emphasize the benefits of independence. The most well known example of this is found in Proverbs: “The one who hates gifts will live”. This means that the ideal way to live is to not rely on gifts or charity from other people. In this vein, the gemara says that a person who does not have enough money to spend anything extra to enhance Shabbos, should, nonetheless refrain from asking others for money, rather, he should treat his Shabbos like a regular week day. Given the great importance given to Kavod Shabbos (honoring the Shabbos) and Oneg Shabbos (enjoying Shabbos) in Jewish law, it is striking to note that it is more important to avoid relying on others than to accept charity and enhance one’s Shabbos. Based on these concepts and laws, how does the Torah view the aforementioned attitude that chessed weakens people? The answer is that these Torah sources focus on how each individual should face his own personal situation. He should do his utmost to be self-sufficient and not rely on others for his livelihood. However, this attitude is limited to how one views himself – the way in which he should view others is very different. When it comes to the needs of his fellow he should put aside all judgment as to why they are in their needy situation, rather he should focus on how he can help them. Despite this emphasis on helping people who cannot help themselves, it is very important to note that since independence is a value in Judaism, the optimum way of helping a person when possible is by giving them the ability to become independent themselves, so that in the long-term they will not be reliant on others. Indeed, the Rambam writes that providing someone with the ability to find work so that he will be independent is the highest form of charity. However, there are many unfortunate situations in which people are unable to provide for themselves, and in such instances, we are commanded to do our utmost to help them. The mistake made by the people of Sodom was that they expected everyone should be able to succeed if they would only make the effort. This is plainly not the case, since many people are willing to try to become independent but external circumstances make it impossible. The people of Sodom teach us the wrong attitude towards chessed. May we all merit to learn these lessons and help our fellow in the most ideal way possible.

INSIGHTS IN RASHI: VAYEIRA – THE CURIOSITY OF LOT’S WIFE

Bereishis, 19:25-26 “He overturned these cities and the entire plain, with all the inhabitants of the cities and the vegetation of the soil. His wife gazed behind him and she became a pillar of salt.” Rashi, Bereishis, 19:26: Sv. And she gazed: She sinned with salt, and she was struck through salt; he [Lot] said to her, ‘give a little salt for these guests. She said, ‘you want to bring in even this bad custom to this place?!” In the midst of the story of the destruction of Sodom, the Torah tells us of the tragic death of Lot’s wife; that she turned into a pillar of salt when she looked back at the destruction of Sodom. Rashi explains the significance of why she turned into salt in particular; because she acted cruelly with regards to salt when her husband asked her for salt to give to the guests. However, Rashi’s explanation seems to give rise to a new question – according to the account in the Torah, the apparent reason for her death was that she looked back at Sodom, not because she didn’t give salt to the guests. If the cruelty in the area of salt was the true reason for her death, then why did it take place davke when she looked back at Sodom, it could have happened earlier or later. It seems that there is some kind of link between her cruelty with regards to looking back at Sodom and not giving salt to the guests – what is the connection? In order to answer this it is necessary to understand what motivated her to look back at the destruction Sodom. Interestingly, she was not the only person to gaze at this tragic event – Avraham Avinu also did so, but different words are used to describe their looking: With regard to Lot’s wife the Torah uses the word, ‘lehabit’, which means to stare at something, whereas with regard to Avraham, the word used is, ‘lehashkef’- this is also translated as viewing, however, the root word indicates a looking that is based on deep thought. This is supported by the fact that the Hebrew word for an outlook on life is hashkafa which comes from the same root word. This indicates that Avraham’s viewing of the destruction of Sodom was one that was full of contemplation. In this vein the Rashbam writes that he was looking to see if there were ten righteous people in whose merit Sodom would be saved. Thus even in this time of destruction, Avraham’s overflowing sense of kindness was apparent. In contrast, the ‘looking’ of Lot’s wife did not emanate from kindness as demonstrated by her cruel behavior in the incident involving salt. Why then was she looking? It is possible to suggest that she was simply looking for the sake of curiosity; not because she cared about the people being destroyed, but because she wanted to see what was happening to them. This in and of itself may well have been worthy of punishment, but it seems that the bizarre nature of her death came as a result of her previous callous actions with regards to salt. This demonstrated that she was not a caring person by any means, and revealed conclusively that her ‘looking’ at the destruction of Sodom did not stem from any sense of caring, rather as a result of pure curiosity. We have seen how the curiosity of Lot’s wife proved to be her undoing. This teaches us an important lesson about the attitude that we should develop towards the trait of curiosity. A person may think that this is a neutral trait, however, like all ‘neutral traits’ it seems that it can be applied in both positive and negative ways. In the positive sense, curiosity causes a person to have an interest about the world and expand his horizons. Indeed, the Chazon Ish zt”l said that one should look at the headlines of the news to be aware of what was going on in the world. However, if the curiosity is misapplied it can become damaging. Curiosity for the sake of itself at best can lead to a person wasting their time being overly concerned in other people’s lives. At worst it can lead to a considerable amount of lashon hara and involvement in unsavory matters. Rav Shteinman shlita, in his commentary on the story of Lot’s wife, observes that nowadays it has become common for people to delve into every detail of tragedies that take place. Learning too much about horrific events can have negative consequences, including causing excessive fear and even paranoia. What is the Torah’s attitude to what people should spend their time looking into and discussing? In Parshas Massei the Torah discusses the case of the accidental murderer. He is in danger of being killed by the goel hadam, (a family member who wants to avenge the blood of his relative), until he flees to the city of refuge where he is safe. The Rabbis tell us that there were many signs to the city of refuge so that the murderer could find it quickly. In contrast, when people would go to the Beis HaMikdash (Temple) for the Three Foot festivals there were no signs to Jerusalem – surely there should be signs to that holy place. The answer is that HaShem wants people to have to ask others about the way to the Temple because He desires that discussion be geared to such a holy topic. In contrast, HaShem has no desire that the accidental murderer ask people the way because He does not want people discussing such an unsavory event. This teaches us that whilst it is fine to know the news, one should be careful not to cross the line between purposeful awareness and excessive interest in disagreeable affairs. The story of Lot’s wife teaches us an important lesson about how and when it is appropriate to delve into the affairs of others.

וירא – חסד לעומת עצמאות

אחד המאורעות המפורסמים ביותר בפרשה הוא הפיכת סדום. שמה של העיר סדום ידוע כעיר שאין דומה לה ברשעותה. אמנם זוהי אמת לאמיתה, אך נראה פשטני מידי לומר שאנשי סדום כולם היו בני אדם אכזרים שפשוט שאבו את כל הנאתם מגרימת נזק לאחרים. מוכרחים לומר שהתנהגותם נבעה מרעיון כלשהו אשר הניע אותם לנהוג כפי שנהגו, על מנת לפתח וליישם רעיון זה הם הקימו מערכת שלמה של חוקים שיכפו את הצעידה בדרכיהם המרושעות. מה הייתה אותה אידיאולוגיה שעמדה מאחורי התנהגותם? מורי ורבי, ר' יצחק ברקוביץ שליט"א מסביר שאנשי סדום האמינו שעשיית חסד עם אחרים נחשבת כמעשה שפל ואכזרי. בכך שאדם מספק לאחר את צרכיו הוא מונע ממנו לדאוג לעצמו, הוא הופך אותו להיות בלתי עצמאי, תלותי ומונח כעול על כתפי החברה. אשר על כן מערכת החוקים והענישה שלהם הייתה בנויה אחת ניסתה לתת אוכל לאדם עני, עונשה היה שציפו אותה בדבש, כך הגיעו המוני דבורים שעקצו אותה למוות . בכך הם העבירו מסר כזה: במעשה החסד שלה היא לא סייעה לאותו עני, אלא גרמה לו נזק והניחה לו להישאר חלש ותלוי באחרים, לכן מידה כנגד מידה הם הענישו אותה והביאו אותה למצב בו היא גורמת 'חסד' עם הדבורים – ומאכילה אותם בדבש, אולם תוצאת מעשה זה הוא מיתתה. כיוון שהיא כביכול הזיקה ו'הרגה' על ידי חסד, עונשה הוא שתיהרג אף היא בעצמה על ידי חסד . הגמרא ממשיכה ומספרת על עונש נוסף שאדם קיבל על 'חטא' חסד שעשה. כל אדם שהזמין לחתונה אדם זר נענש בכך שפשטו אותו מכל בגדיו. מה הקשר בין ה'חטא' לעונשו? הבנתם של אנשי סדום הייתה שעשיית חסד עם מישהו נחשבת כאילו פשטו אותו מכבודו והפכו אותו בכך מאדם מן השורה ל'מקבל'. מידה כנגד מידה, הם הפשיטו את הנותן מכבודו והסירו ממנו את כל בגדיו. הקב"ה העניש את סדום גם כן מידה כנגד מידה על התנהגותם האכזרית וגישתם הנוראה לחסד. רש"י אומר שבתחילה ירד על סדום גשם קל, ורק לאחר מכן הוא הפך לאש וגפרית . ההסבר הפשוט לכך הוא שה' העניק בכך הזדמנות אחרונה להתחרט ולשוב בתשובה. אולם במבט מעמיק יותר ייתכן לומר שהם נענשו על ידי מעשה של חסד שהפך להיות מעשה של הרס וחורבן. זה מתאים בדיוק למניעיהם הם בעת שהענישו – המחשבה כאילו חסד הוא בעצם חורבן. מידה כנגד מידה – חורבנם התחיל כמעשה של חסד ונגמר בהרס ללא רחם. סדום הייתה אומה כה מרושעת שנראה קשה מידי לשאוב לעצמנו מפרשה זו לימוד אותו ניתן ליישם בחיי המעשה שלנו – ברור שחוקיהם היו אכזריים לחלוטין, וגישתם ורעיונותיהם היו שגויים מעיקרם. בכל זאת, היבט אחד מאמונתם החל להיטמע בעולמנו בדורות האחרונים. הרעיון שסיוע לבני אדם הוא מזיק בעצם, בכך שהוא גורם למקבל להפוך תלותי וחסר עצמאות. ניתן לשמוע כזו צורה של מחשבה כמענה כנגד רעיונות של סעד ורווחה, בהם אנשים חסרי הכנסה מינימאלית מקבלים תמיכה כספית משמעותית. כתוצאה מכך כאלה אנשים מאבדים את המוטיבציה שלהם לחפש מקור פרנסה, ובוחרים להישאר תלויים על אחרים. מהי השקפת התורה על היבט זה של מידת סדום? אכן, במצוות רבות בתורה ובהשקפה התורנית ניתן בהחלט לראות דגש רב על החשיבות והתועלת שיש לעצמאות. הדוגמא הידועה ביותר נמצאת במשלי: "ושונא מתנות יחיה" – הדרך הטובה ביותר לחיות היא בלי להישען על מתנת בשר ודם. ועל זו הדרך הגמרא אומרת: "עשה שבתך חול ואל תזדקק לבריות" למרות החשיבות העצומה שיש לכבוד שבת ולעונג שבת ביהדות, חשוב יותר להימנע מלהזדקק לאחרים ולקבל צדקה לקניית צרכי שבת . מהי אם כך השקפת התורה לגבי הגישה שהוזכרה קודם, שחסד גורם למקבל להיות חלש יותר? התשובה היא שמקורות אלה מתייחסים לכל יחיד ויחיד, הם מנחים אותו כיצד עליו להתמודד בעצמו עם מצבו. כל אדם צריך לעשות כל מה שהוא יכול כדי להיות עצמאי ולספק את צרכי עצמו ללא הישענות על חסדי אחרים למחיתו . אולם גישה זו מוגבלת לחלוטין ומתייחסת רק לגבי האדם עצמו והתמודדותו האישית – האופן בו עליו להתבונן על זולתו הוא שונה לחלוטין. כאשר מדובר על צרכי הזולת חייב האדם לשכוח מכל מחשבה והתעסקות מדוע הגיע חברו למצב נצרך, ועליו להתמקד בנושא אחד: כיצד הוא יכול לסייע לו. עם זאת, למרות החשיבות הגדולה שיש לסיוע למי שאינו מסוגל לעזור לעצמו, חשוב לציין שכיוון שהעצמאות היא ערך חשוב ביהדות, הדרך המעולה ביותר לעזור לאדם היא אם ישנה אפשרות להעניק לו את היכולת לסייע לעצמו, וכך מרוויח המקבל רווח לטווח ארוך, הוא הופך לאדם שאינו נצרך ואינו תלוי באחרים, הוא קונה את היכולת לסייע לעצמו בעצמו. אכן, הרמב"ם כותב שכאשר אדם מעניק לחברו את האפשרות למצוא לעצמו פרנסה ש"תעמיד אותו על הרגליים" והוא יוכל בכוחות עצמו להתמודד – זהו האופן הטוב ביותר של קיום מצות צדקה . אולם לצערנו הרב המצב הוא שרבים עד מאד המקרים בהם אין לנצרך יכולת לעזור לעצמו, ובכאלו מקרים אנו מצווים לעשות כל שביכולתנו כדי לעזור לו. העיוות של אנשי סדום היה תפיסתם כאילו כל אחד יכול להצליח אם רק ישקיע את המאמצים הנכונים. לצערנו, ממש לא כך הם פני הדברים, ישנם אנשים רבים המנסים ורוצים להתמודד בכוחות עצמם, אולם תנאים חיצוניים שאינם תלויים בהם הופכים משימה זו לבלתי אפשרית. מפרשיית סדום ניתן ללמוד מה נקראת גישה שגויה מעיקרה לעניין החסד. מי ייתכן ונזכה כולנו ללמוד ולהבין עניין זה, ולסייע לזולתנו באופן הטוב ביותר שאפשר.

Parachat Vayéra – Utiliser le bien pour le bien

La paracha commence par le récit du ‘hessed incroyable qu’Avraham Avinou fit avec les trois anges. Tout de suite après, on nous relate la descente des anges à Sodome ainsi que la destruction de la ville qui suivit. Le rav Yaacov Kamenetsky zatsal fait une remarque intéressante quant à la juxtaposition de ces deux incidents ; tous deux mettent l’accent sur la hakhnassat or’him (l’accueil réservé aux invités) . L’histoire d’Avraham est l’exemple type de l’attitude à avoir concernant harkhnassat or’him et la façon optimale de subvenir aux besoins des invités. Nous voyons comment Avraham met sa santé de côté et n’épargne aucun effort pour mettre ses invités le plus à l’aise possible. Immédiatement après, la Thora nous mène vers la ville de Sodome et montre l’antipathie de ses habitants pour cette même mitsva, la hakhnassat or’him. Nous voyons que la vie de Loth fut menacée parce qu’il nourrit et logea des visiteurs étrangers. Pourquoi la Thora insiste-t-elle sur le contraste marqué entre Avraham et les habitants de Sodome ? Le rav Kamenetsky propose une réponse basée sur un autre aspect de l’épisode de Sodome. Hachem dit à Avraham qu’Il prévoyait de détruire Sodome à cause du manque total d’égards envers autrui qui y régnait. Avraham s’inquiéta infiniment pour ce peuple de mauvais et invoqua Hachem de façon si énergique qu’il fut obligé d’introduire sa requête en demandant à Hachem de ne pas se fâcher du fait qu’il parle avec une telle franchise. Le rav Kamenetsky explique que la Thora nous montre une facette du niveau incroyable d’Avraham dans le ben adam la’havéro (les relations entre un homme et son prochain). Il écrit qu’en général, lorsqu’une personne excelle dans un trait de caractère, elle est particulièrement exigeante quant au comportement des autres personnes dans ce domaine. Par conséquent, elle a tendance à les juger très sévèrement s’ils lui semblent montrer une faille dans cette qualité. Il donne l’exemple d’un homme qui fait très attention à manger du pain à séouda chelichit (troisième repas du Chabbat). Il aura tendance à considérer ceux qui se contentent de manger des fruits pour séouda chelichit de façon très catégorique. La Thora juxtapose l’épisode montrant la grandeur de la hakhnassat or’him d’Avraham et la position abjecte de Sodome à ce sujet, puis elle montre comment, malgré tout, Avraham plaida en leur faveur et supplia Hachem de juger Sodome avec miséricorde. Cela montre qu’Avraham ne tomba pas dans le piège du yétser hara (mauvais penchant) qui nous incite à juger autrui avec rigueur dans nos domaines de prédilection. En dépit de l’immense fossé entre son ‘hessed et celui de Sodome, il se soucia énormément de leur bien-être. Nous apprenons de l’explication du rav Kamenetsky qu’il n’est pas facile de considérer favorablement les faiblesses d’autrui dans les secteurs qui sont nos points forts. Pourquoi est-ce si difficile ? Quand une personne excelle dans une compétence, il lui est très difficile de comprendre comment d’autres personnes peuvent être moins méticuleuses dans ce domaine. Par exemple, si quelqu’un est très ponctuel, il aura beaucoup de mal à s’expliquer comment ses camarades peuvent être constamment en retard. Il est évident pour lui que le fait d’être retardataire témoigne d’un manque de considération vis-à-vis d’autrui. Sa avoda (« travail », efforts à accomplir) consiste à admettre que chacun a des points forts différents et qu’il existe certainement des domaines dans lesquels il est bien plus faible que l’autre. De plus, il lui faut se souvenir de la michna dans avot qui nous dit : « Ne juge pas ton prochain avant de te tenir à sa place ». Cela nous enseigne que les traits de caractère de l’individu sont basés sur sa vie et qu’il est alors impossible de juger l’autre, car nous ne savons pas comment nous aurions réagi si nous avions été dans son cas. En intériorisant cet enseignement, on peut reconnaître que chacun a ses propres points forts et ses propres lacunes et qu’il ne convient donc pas d’être contrarié des imperfections des autres dans ses propres domaines de prédilection. Il existe un autre exemple montrant la grandeur d’Avraham dans ses relations avec d’autres personnes qui se situent à un niveau inférieur au sien. Au début de la paracha, la Thora décrit en longueur le délicieux repas qu’Avraham proposa à ses visiteurs. Le rav Issakhar Frand chlita souligne qu’Avraham lui-même était certainement peu intéressé à manger de tels mets. Néanmoins, il n’imposa pas son niveau personnel de perichout (éloignement du monde physique) à ses invités et n’épargna aucun effort pour leur servir un plat délicieux. Le rav Frand décrit comment l’une des plus grandes figures des générations récentes excella dans ce domaine, celui de ne pas imposer ses propres exigences aux autres ; dans le réfrigérateur du rav Moché Feinstein zatsal se trouvaient divers condiments, comme des sauces goûteuses… Il est évident que le rav Moché Feinstein lui-même n’accordait pas de grande importance à l’ajout de telles sauces pour agrémenter son repas – il vivait à un autre niveau, où de tels plaisirs physiques étaient insignifiants. Pourtant, il n’infligeait pas aux autres un tel niveau. Il existe plusieurs façons d’imposer ses propres desiderata à autrui de manière négative. Par exemple, quelqu’un peut être très propre et soigné, ce qui est évidemment une qualité permettant de vivre selon un séder (ordre). Cependant, il est fort probable qu’à un moment dans sa vie, cette personne soignée sera dans une situation où elle devra s’accommoder avec d’autres personnes, comme son conjoint (sa conjointe), ses enfants ou un camarade de chambre. Souvent, ces autres personnes n’aspirent pas à une propreté aussi rigoureuse dans la maison. Cela peut la contrarier, car elle souhaite que l’endroit soit rangé et nettoyé selon ses propres « normes de propreté ». Voilà comment l’on peut imposer sa façon de faire aux autres, ce qui semble être un comportement injuste vis-à-vis d’autrui. Une personne maniaque doit plutôt accepter que les autres puissent ne pas garder la maison aussi propre qu’elle le voudrait. Si elle se sent incapable de vivre correctement dans de telles conditions, elle doit se charger personnellement de maintenir la propreté de la maison selon ses impératifs. On pourrait parler longuement de la grande bonté d’Avraham Avinou. Le rav Kamenestky nous enseigne un autre aspect de ses relations ben adam la’havéro extraordinaires – il n’imposait pas ses exigences aux autres personnes et ne les considérait pas de manière stricte. Puissions-nous mériter d’utiliser nos bonnes midot (qualités) uniquement pour le bien.

Usando lo bueno para bien (Vayeira - Using The Good For The Good)

The Guiding Light - Vaierá (Génesis 18-22) La parashá de esta semana comienza con la historia de la increíble bondad que exhibió Abraham con los tres ángeles; Abraham hizo todo lo posible para satisfacer sus necesidades a pesar de sentirse débil por la circuncisión que se había hecho tres días antes. Inmediatamente después, la Torá continúa con el relato del descenso de los ángeles a Sodoma y la subsecuente destrucción de la ciudad. Rav Yaakov Kamenetsky señala un factor muy interesante en la yuxtaposición de estos dos eventos: ambos tienen un gran énfasis en hajnasat orjim (recibir huéspedes) . La historia de Abraham es la demostración clásica de la actitud que debe tener una persona hacia la mitzvá de hajnasat orjim y de cuál es la forma óptima de servir y proveer a los huéspedes. Vemos como Abraham ignora su propio malestar y no escatima en esfuerzos con tal de hacer que sus huéspedes se sientan bienvenidos. Acto seguido, la Torá nos lleva a la ciudad de Sodoma y nos muestra la absoluta antipatía por la mitzvá de hajnasat orjim; podemos ver cómo la gente de Sodoma amenazó la vida de Lot por haberse atrevido a darle alimento y refugio a unos extraños que estaban de visita. ¿A qué se debe el énfasis que pone la Torá en el claro contraste que hay entre Abraham y el pueblo de Sodoma? Rav Kamenetsky sugiere una respuesta basada en otro aspecto de la historia de Sodoma. Dios le contó a Abraham sobre sus planes de destruir Sodoma debido a que sus habitantes eran absolutamente indiferentes con las otras personas. Abraham reaccionó mostrando una gran preocupación por estas malvadas personas, y habló con Dios en un tono tan fuerte que se vio obligado a pedirle primero que, antes que nada, no se enojara con él por hablarle con tal franqueza. Rav Kamenetsky explica que la Torá nos está mostrando un aspecto menos conocido del increíble nivel de Abraham respeto a su interés por las otras personas. Escribe que, normalmente, cuando una persona sobresale en un área o en una característica personal, esta persona es particularmente estricta en la forma de juzgar el comportamiento de los demás en la misma área o comportamiento, y consecuentemente, tiende a juzgarlos con gran dureza. La Torá yuxtapone el relato de la grandeza de Abraham en hajnasat orjim con la situación despreciable de Sodoma en ese aspecto para mostrarnos que Abraham le pidió a Dios que tratase a Sodoma con misericordia. Esto nos enseña que Abraham no fue presa de la inclinación a ser más estricto al juzgar a otros en un área en la que uno mismo se destaca. A pesar de la gran distancia que había entre su bondad y la de Sodoma, Abraham mostró una gran preocupación por el bienestar de ellos. Podemos aprender de aquí que no es fácil ver con buenos ojos las debilidades de los demás en las áreas en las cuales nosotros mismos sobresalimos. ¿Por qué nos resulta tan difícil? Cuando una persona se destaca en un aspecto de su personalidad, encuentra muy difícil entender cómo puede ser que las otras personas sean menos cuidadosas en esa misma área. Por ejemplo, si una persona es muy puntual, le resulta muy difícil comprender por qué otra gente llega siempre tarde. A esta persona le es muy claro que la impuntualidad revela una falta de consideración por el tiempo de los demás. La prueba que debe intentar superar esta persona es por lo tanto intentar reconocer que todos tenemos fortalezas diferentes y que puede que haya áreas en las que él es mucho más débil que los demás. Es más, esta persona debería recordar la Mishná en Pirkei Avot (Ética de nuestros padres) que nos dice: "No juzgues a tu prójimo hasta que hayas estado en su lugar", lo cual nos enseña que la personalidad de cada uno está basada en sus circunstancias de vida particulares y que nunca podemos juzgar a otra persona con precisión porque no sabemos cómo nos hubiésemos comportado nosotros si hubiésemos estado en esa situación. Al internalizar esta enseñanza, uno puede llegar a darse cuenta que cada persona tiene sus propias fortalezas y debilidades, que estas características están basadas en muchos factores y que está mal frustrarse por las debilidades que tienen los demás en las áreas donde uno tiene una fortaleza. Hay muchas formas en las que una persona puede imponer de mala manera su propio estándar a los demás. Por ejemplo, puede que una persona sea muy prolija y ordenada, lo cual es un rasgo muy bueno que le permite tener una vida organizada. Sin embargo, es muy probable que en algún momento de su vida esta persona comparta su hogar con otra gente, como por ejemplo con su propia familia o con algún compañero de cuarto, y suele ocurrir que los demás no se esmeran para llegar al mismo nivel de pulcritud en el hogar. Esto genera consecuentemente que la persona ordenada se frustre con ellos y les exija que limpien la casa de acuerdo a sus altas exigencias, imponiéndoles injustamente su forma de hacer las cosas. En lugar de esto, una persona excesivamente ordenada debería aceptar que los demás no pueden mantener la casa tan ordenada como a él le gustaría. Si la persona ordenada no puede funcionar adecuadamente en esta situación, entonces debería encargarse él mismo de mantener su entorno de acuerdo a sus exigencias. Hay muchas cosas que se pueden decir sobre la grandeza de Abraham, pero Rav Kamenetsky nos enseña otro aspecto de su excelencia en las relaciones interpersonales: Abraham no imponía sus elevados estándares sobre los demás y no los trataba de manera estricta.

וירא – לנהוג טוב בהנהגות טובות

הפרשה פותחת בתיאור חסדו המופלא של אברהם אבינו עם שלושת המלאכים. מיד לאחר מכן אנו שומעים על ירידת המלאכים לסדום ועל הפיכתה. ר' יעקב קמינצקי זצ"ל מצביע על קשר מעניין ביותר בין שתי פרשיות סמוכות אלה; בשתיהן מושם דגש מיוחד על עניין הכנסת אורחים . הנהגתו של אברהם עם אורחיו מהווה סמל ודוגמא לכל אדם על היחס הראוי לאורחים, וכיצד יש לשרת ולספק את צרכי האורחים, ולהעניק להם את המיטב ואת המירב. ניתן לראות כיצד התעלם אברהם לחלוטין ממצבו הבריאותי שהיה בכי רע, ולא חסך כל מאמץ במטרה להעניק לאורחיו אירוח מושלם ואת ההרגשה הנעימה ביותר. מיד לאחר מכן עוברת התורה לתאר את הנעשה בעיר סדום, וכאן נראה יחסם הגרוע של אנשי סדום לאותה מצווה שתוארה כמה פסוקים קודם לכן. אנשי סדום מאיימים על חייו של לוט רק בשל "חטאו" – בהעיזו לספק מקום לינה ואוכל לאורחים זרים. מהי כוונת התורה בהדגשתה את הניגוד הקיצוני בין אברהם ובין אנשי סדום? הרב יעקב קמינצקי מציע תשובה המתבססת על עניין אחר בסיפור העיר סדום. כאשר סיפר ה' לאברהם על כוונתו להפוך את סדום בשל זלזולם החמור בבין אדם לחברו, הגיב אברהם בדאגה רבה מאד לאנשים רשעים וחטאים אלה, והוא מתחיל להתחנן אל ה' לבקש ולהפציר בו שוב ושוב ללא הרף, עד שהיה צריך לבקש תחילה מה' שלא ייחר אפו בו על שמדבר איתו בכזו צורה. הרב קמינצקי מסביר שבכך מציגה התורה את רמתו המופלאה של אברהם אבינו ב"בין אדם לחבירו". הוא כותב כי באופן רגיל, אדם המצטיין במיוחד בשטח מסוים או במידה מסוימת, הוא מקפיד ביותר על הנהגתם של אנשים אחרים דווקא בנושא זה. כתוצאה מכך הוא נוטה לשפוט אחרים בחומרה יתרה על חולשתם וחוסר הבנתם בנושא זה. כדוגמא הוא מביא אדם הנזהר בסעודה שלישית ומקפיד ליטול ידיים לסעודה זו, באופן טבעי הוא נוטה לשפוט ביתר חומרה אנשים המסתפקים בפירות בלבד לסעודה שלישית. התורה הסמיכה את תיאור גדולתו של אברהם אבינו במצות הכנסת אורחים לרמתם השפלה של אנשי סדום בנושא זה בדיוק, על מנת להראות כיצד למרות ההבדל החד, הפציר אברהם בהקב"ה ללא הרף שיתייחס ברחמים לאנשי סדום. עובדה זו מוכיחה כיצד לא נפל אברהם אבינו בידי היצר הרע, וכלל לא הגיע למצב זה של החמרה יתירה בשפיטת אחרים אף בנושא שהיה חזק אצלו כל כך. התהום העמוקה הפעורה בין מידת חסדו של אברהם ובין שפלותם של אנשי סדום לא מנעה מאברהם להוכיח דאגה כנה להם ולחייהם. רואים מדברי הר' קמינצקי שלא קל בכלל להסתכל בעיניים טובות על חולשתם של אחרים, בייחוד כאשר חולשה זו היא היא נקודת החוזק של האדם. מדוע קשה עניין זה כל כך? כאשר אדם מצטיין בשטח מסוים במידות, יקשה עליו מאד להבין כיצד אחרים יכולים להיות פחות זהירים בשטח זה. לדוגמא, אדם דייקן באופן מיוחד, יקשה עליו מאד לתפוס כיצד מסוגלים אחרים לאחר שוב ושוב. ברי לו שאדם המאחר הוא מפגין חוסר התחשבות בזמנם של אחרים. עבודתו של אדם זה היא להבין שלכל אחד כוחות משלו, וייתכן וקיימים שטחים בהם הוא עדיין נמצא ברמה נמוכה בהרבה מאחרים. יתרה מזאת, עליו לזכור את המשנה באבות שאומרת: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו", ניתן ללמוד ממשנה זו שתכונות אופיו של כל אדם מושפעות מנסיבות חייו הייחודיות לו, ואיננו יכולים לעולם לדעת איך היינו מתנהגים אם אנו היינו עומדים באותו מצב בדיוק. אם אדם מפנים עניין זה, הוא קולט כי לכל אדם מעלות וחסרונות, חולשות ונקודות חוזק, התלויות בגורמים שונים, אשר על כן, טעות היא לראות בחומרה את חולשותיהם של אחרים, אף אם האדם עצמו חזק ביותר בנושא זה. ישנה דוגמא נוספת לגדולתו של אברהם בהתחשבותו באנשים ברמה נמוכה משלו. בתחילת הפרשה התורה מספרת באריכות רבה את הסעודה הדשנה אותה הגיש אברהם לאורחיו, ומאריכה בתיאור המעדנים הטעימים אותם האכילם. הר' יששכר פריינד שליט"א אומר שללא ספק אברהם עצמו לא התעניין במעדנים אלה וודאי לא עידן את גופו בכאלה מאכלים. אף על פי כן הוא לא חסך כל מאמץ לספק להם מעדנים ומאכלים משובחים ביותר, ולא כפה את דרגת פרישותו על אורחיו. הר' פריינד מתאר כיצד אחר מגדולי הדורות האחרונים התייחד בכך שלא דרש מאחרים לנהוג על פי דרגתו הגבוהה והנהגתו המיוחדת; במקרר בביתו של ר' משה פיינשטיין זצ"ל היו מספר תבלינים ורטבים שונים להטעמת המאכלים. ברור שהר' פיינשטיין עצמו לא הקדיש שום רגע מזמנו, ולא ייחס כל חשיבות להוספת רטבים כאלה על מנת להפוך את המאכלים טעימים יותר – הוא חי ברמה גבוהה הרבה יותר, בהם תענוגים גופניים כאלה היו חסרי משמעות בעליל. למרות כל זאת הוא לא ציפה מאחרים לנהוג על פי דרגתו הוא, ולא מנע מהם כל תענוג. ישנם מצבים שונים בהם עלול האדם לכפות את הנהגותיו הטובות ורמתו הגבוהה על אחרים בצורה שאינה נכונה. לדוגמא: אדם יכול להיות מסודר ונקי מאד, ברור שזוהי תכונה מצויינת, המאפשרת לאדם לחיות חיים מסודרים. אולם, כאשר יזדמן לאדם מסודר זה לחיות בכפיפה אחת עם אחרים: בן זוג, ילדים או חברי חדר, עלול להיות כי אותם שותפים לחייו אינם שואפים או אינם מצליחים להגיע לרמת ניקיון וסדר בבית כרצונו. כזו סיטואציה עלולה לגרום לאותו אדם מסודר כעס וחיכוכים רבים עם בני ביתו או שותפיו, הוא עלול לדרוש שהם ישמרו על רמת ניקיון וסדר בהתאם לסטנדרטים הגבוהים אליהם הוא רגיל. זוהי דוגמא לכפיית הרגליו הטובים של אדם אחד על אחרים, הגורמת לו לחיות בצורה בלתי הוגנת עם אחרים. אדם המסודר באופן יוצא דופן עליו לקבל את העובדה שאנשים אחרים אינם יכולים לשמור על הסדר והניקיון באותה מידה שהוא רגיל. אותו אדם צריך להבין שאם הוא אינו מסוגל לתפקד כיאות במצב שכזה, האחריות לתחזק ולשמור על הסדר בבית ברמה הגבוהה אליו הוא רגיל – מוטלת עליו בלבד. בפרשתנו מתוארת מידת חסדו המופלאה של אברהם אבינו באריכות רבה. הר' קמינצקי האיר היבט נוסף בהנהגתו המיוחדת ב"בין אדם לחברו" - הוא לא כפה את דרגותיו הגבוהות על אחרים, ולא שפט את מעשיהם בחומרה, למרות גדולתו בנושא זה. ייתן ה' ונזכה כולנו להשתמש במידותינו הטובות – אך לטוב.

VAYEIRA - USING THE GOOD FOR THE GOOD

The Parsha begins with the story of Avraham Avinu’s incredible chesed with the three Malachim. This is immediately followed by an account of the Malachim’s descent into Sodom and its subsequent destruction. Rav Yaakov Kamenetsky zt”l points out a very interesting factor in the juxtaposition of these two incidents; both have a great emphasis on hachnasas orchim (hosting guests) . The story of Avraham is the classic demonstration of the attitude a person should have towards hachnasas orchim and the optimum way of providing for guests. We see how Avraham ignores his own ill health and spares no effort in making his guests feel completely welcome. Immediately following this, the Torah takes us to the city of Sodom and demonstrates their complete antipathy for the very same mitzva of hachnasas orchim. We see how Lot’s life is threatened by the people of Sodom because he dare provide food and shelter for visiting strangers. What is the significance of the Torah’s emphasis of the stark contrast between Avraham and the people of Sodom? Rav Kamenetsky suggests an answer based on the other aspect of the Sodom story. Hashem tells Avraham about his plans to destroy Sodom because of their complete disregard for their fellow man. Avraham reacts with unlimited concern for these evil people and speaks to Hashem in such a forceful tone that he must first request that Hashem not be angry with him for speaking with such frankness. Rav Kamenetsky explains that the Torah is showing us an aspect of Avraham’s incredible level of bein adam lechaveiro. He writes that normally when a person excels in one area or character trait, he is particularly makpid (strict) on other people’s behavior in that same area. Consequently, he tends to judge them very harshly for their perceived failings in that area. He gives the example of a person who is careful to eat bread for Seudas Shlishis. He tends to view those who only eat fruit for their Seudas Shlishis very judgmentally. The Torah juxtaposes its account of Avraham’s greatness in hachnasas orchim with Sodom’s abject standing in the very same area, and then shows how, nonetheless, Avraham pleaded that Hashem treat Sodom with mercy. This shows that Avraham did not fall subject to the yetser hara to be more strict when judging others in an area of one’s own strengths. Despite the great gulf in his chesed and that of Sodom he showed great concern for their wellbeing. We see from the Rav Kamenetsky’s idea that it is not easy to look favorably on others’ weaknesses in one’s own area of strength. Why this is such a difficult undertaking? When a person excels in one area of midos he will find it very hard to understand how other people can be less zahir in the same field. For example, if a person is particularly punctual he finds it very hard to comprehend how people can consistently come late. It is very clear to him that being late shows lack of consideration for other people’s time. His avoda is to recognize that everybody has different strengths and that there may well be areas in which he is far weaker than others. Moreover, he should remember the Mishna in Avos that tells us; “do not to judge your fellow until you stand in his place.” This teaches us that each person’s character traits are based on his unique life circumstances and that we can never accurately judge other people because we do not know how we would behave if we were in their situation. By internalizing this teaching a person can come to a recognition that each person has their own set of strengths and weaknesses based on numerous factors and therefore it is wrong to become frustrated with others’ weaknesses in his own areas of strength. We find another example of Avraham’s greatness with regard to interacting with people on a lower level than himself. At the beginning of the Parsha the Torah goes to great lengths in describing the lavish meal that Avraham provided to the visitors, describing the delicious delicacies that he served. Rav Yissachar Frand Shlita points out that Avraham himself surely had little interest in indulging himself with such food. Nonetheless he did not impose his own level of prishus (separation from the physical world) on his guests and spared no effort in providing them with a lavish meal. Rav Frand describes how one of our greatest recent Gedolim excelled in the area of not imposing their own high standards on other people; in the refrigerator in the home of Rav Moshe Feinstein zt”l there were a number of food condiments such as pleasant tasting sauces. It is clear that Rav Feinstein himself did not place great importance on adding such sauces to make his food taste more pleasant - he lived in a far higher plane of existence where such physical pleasures were meaningless. Nonetheless he did not expect other people to aspire to his own high levels. There are a number of ways in which a person can impose his own standards on others in a negative way. For example, a person may be very neat and tidy, this is obviously a very good trait and enables a person to live with seder. However, it is likely that at some point in his life this tidy person will be in situation where he shares accommodation with other people, such as a spouse, children, or a roommate. It is often the case that these other people do not strive for or attain the same level of cleanliness in the home. In such a scenario, the tidy person may become frustrated with them and demand that they clean the house according to his own high standards. This is an example of imposing one’s own way of doing things on other people and seems to be an unfair way of dealing with people. Rather, an excessively tidy person should accept that other people cannot keep the home tidy to the same extent. If the tidy person finds he cannot function properly in such a situation then he should take it upon himself to maintain the cleanliness of the home to his high standards. There is much discussion about the great kindness of Avraham Avinu. Rav Kamenetsky teaches us another aspect of his excellent bein adam lechaveiro - that he did not impose his own high standards on other people and did not treat them in a strict way. May we all be zocheh to utilize our good midos only for the good.