תולדות – יצחק אבינו יהונתן גפן

בס"ד תולדות – יצחק אבינו יהונתן גפן התורה מקדישה שלוש פרשיות לתיאור מעשי אברהם אבינו, ושלוש פרשיות לחייו של יעקב אבינו. לעומת זאת, רק פרשת תולדות מתמקדת ביצחק אבינו. ואף בפרשה זו מתוארת רק פרשיה אחת בה היה מעורב רק יצחק אבינו ולא אחר מהאבות; והיא תיאור התקופה בה היה יצחק בגרר – ארץ פלישתים. בעקבות הרעב שפקד את ארץ ישראל נאלץ יצחק לעבור לגרר. בהגיעו לשם הוא מודיע שרבקה אשתו – היא אחותו, כפי שעשה אביו אברהם שנים קודם לכן. לאחר מכן מתארת התורה באריכות כיצד סתמו הפלישתים את הבארות שחפר אברהם, וכיצד פתח אותם יצחק שנית. יצחק סבל מעוינות קשה מצד אנשי המקום הפלישתים, ובסופו של דבר הוא כורת ברית עם אבימלך מלכם. במבט שטחי קשה מאד לשאוב כל לימוד משמעותי מסיפור זה, אולם האמת היא שמכאן ניתן לקחת את המפתח להבנת מהותו של יצחק אבינו. המאפיין הבולט ביותר במעשי יצחק הוא שהם דומים מאד למעשי אביו. כאשר היה רעב בימי אברהם הוא פנה לארץ מצרים; יצחק רצה לעשות כן גם כעת, אולם הקב"ה מורה לו לא לעזוב את ארץ ישראל. ואז הוא שב אל הבארות שאביו חפר – ופותח אותם מחדש, הוא קורא להם את אותם שמות שקרא להם אביו . רבינו בחיי כותב שממעשי יצחק כאן נלמד עניין המסורה. עד עולם, בכל עתיד עם ישראל – בן ילך אחר אביו . יצחק לא רצה לסטות אף בפסיעה אחת מהדרך שהתווה לו אביו. ר' מתתיהו סלמון שליט"א מבאר את תפקידו של יצחק מבין האבות: אברהם היה הראשון – ה"חלוץ"; הוא הניח את היסודות ושרטט את הקווים המנחים את עם ישראל לדורותיו. עבודתו של יצחק הייתה לקבל ולגבש את כל מעשי אביו, לצעוד במדויק בדרך שהתווה, ובכך להנחיל לדורות הבאים את עניין המסורה. עבודת חייו של יצחק לא הייתה לסלול שבילים חדשים אלא לצעד באמונה בעקבות אביו. ולכן כאשר פוקד רעב את הארץ הוא מיד מתכנן לרדת למצרים, כיוון שכך עשה אביו. וכאשר הוא מגיע לגרר – הוא חופר בדיוק את אותן בארות שחפר אביו, וקורא להם בדיוק בשמות שנתן להן אביו . מצד שני, ישנו מאפיין בולט נוסף בחיי יצחק אבינו שנראה לכאורה סותר את העיקרון של הצעידה העקבית אך ורק בדרכי אביו. חז"ל אומרים שאברהם ויצחק היו בעלי מבנה אישיות שונה לחלוטין; אברהם מיצג את מידת החסד – נתינה ללא גבול ומידה לכל אחד ואחד. יצחק, לעומת זאת מאופיין במידת הדין והגבורה. האמת היא שחלק עיקרי בגדולתו של יצחק הוא העובדה שהוא לא היווה העתק מושלם של אביו; ניתן לראות זאת בהסבר חז"ל מדוע תפילתו של יצחק להיפקד בילד נענתה קודם שנענתה תפילת רבקה. רש"י מביא את דברי הגמרא שאומרת ש"אינה דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע" . לכאורה קשה מאד להבין זאת, אדם שהתגבר על השפעה שלילית שהיתה עליו בצעירותו והפך לצדיק, אמור לכאורה להחשב בעל זכויות גדולות יותר מאדם אחר שנולד להורים צדיקים. התשובה היא שצדיק בן צדיק מתמודד עם ניסיון קשה עוד יותר – שלא להיות העתק בלבד של אביו. אברהם אבינו היה המודל לחיקוי הגדול ביותר שיכול אדם לראות מולו, הטבעי והפשוט ביותר עבור יצחק היה לנסות לחקות כל מעשה ומעשה של אביו. אולם יצחק לא הסתפק בכך; הוא סלל את דרכו שלו בדרך העולה בית קל. ראינו שמצד אחד יצחק מיצג את עניין המסורה, שלא לסור ימין ושמאל מדרך אבותינו. ומצד שני, אישיותו של יצחק הייתה שונה לחלוטין מזו של אביו! כיצד ניתן להבין שני מאפיינים סותרים אלה של יצחק? האמת הברורה היא שאין כאן כל סתירה; כל יהודי ויהודי נולד כחוליה בשלשלת הדורות המתחילה באברהם אבינו; אנו מחוייבים לדבוק באמונה בכל עיקרי ההשקפה, ההוראות והנחיות שמנחילה לנו שלשלת המסורה. אדם לא יכול לחדש לעצמו השקפות או הנהגות; ישנה מסורת המדריכה אותו כיצד לחיות את חייו. אולם עם זאת, אין הכוונה שכל החוליות בשרשרת תהיינה בהכרח זהות לחלוטין – ישנן דרכים רבות בהן יכול אדם לבטא את עצמו ואת אישיותו המיוחדת בתוך דרך המסורה. ה"חפץ חיים" זצ"ל שואל מדוע מדגישה התורה ש"עץ החיים" עמד דווקא ב"תוך" הגן – באמצע גן עדן. הוא משיב שישנו גרעין אחד של אמת מרכזית, וסביבו מתאספות המוני נקודות של אמת ומרחק כל נקודה מהמרכז שווה. כך, ישנן גישות ודעות רבות לאין מספר בתוך היהדות, כל אחת מהן מתאימה לשטחים אחרים ולתכונות אופי שונות. אולם כל עוד דרכים אלה עומדות בתוך גבולות המסורה – כולן שייכות וקשורות לאמת המרכזית . בישיבה אחת היה מודגש במיוחד הרעיון שהאדם לא צריך להכניס את עצמו דווקא לתוך תבנית מסוימת, אלא כל אחד יתפתח בהתאם לאישיותו, ישיבת סלבודקה. הסבא מסלבודקה הדגיש מאד את ייחודיותו של כל אחד ואחד. הוא חשש מקבלת מגידי שיעורים ומשגיחים בישיבתו שאישיותם קוסמת וכריזמטית מידי שמא יסחפו אחריהם את התלמידים ויגרמו להם לשאוף להיות חיקוי מושלם של רבותיהם . ר' ירוחם ליבוביץ זצ"ל, המשגיח הגדול של ישיבת מיר ביקר פעם אצל הסבא. ביום הראשון של הביקור הסבא הוכיח אותו בתקיפות רבה עד שכל הישיבה יכולה היתה לשמוע את הקולות מבעד לדלת הסגורה. תוכחה זו נמשכה יום אחרי יום קרוב לשבוע. מה הפריע לסבא? הוא הרגיש שר' ירוחם הוא כל כך אהוב וכריזמטי עד שהוא הופך את בחורי ישיבת מיר ל"כפילים" שלו – כל בחור ובחור הוא כדוגמת ר' ירוחם – במקום להניח להם לפתח ולבטא את אישיותם הייחודית . ר' יעקב קמינצקי אימץ גישה דומה בתחום ההשקפה – גישתו הייתה שאם אדם נוטה לכיוון זרם מסוים ביהדות, אל לו להימנע מלהיכנס ולהתערב בזרם זה, גם אם הוא נוגד את דרך ההשקפה של הוריו ומשפחתו. משפחה מסוימת שהייתה קרובה לר' יעקב הוכתה בהלם כאשר בנם הצעיר הודיע להם שהוא מעוניין להיות חסיד סקווער. הם נכנסו עם בנם לר' יעקב מתוך ציפיה שהוא ישכנע את בנם שבנים למשפחות ליטאיות לא נהפכים לפתע לחסידים. להפתעתם, ר' יעקב הקדיש את זמנו כדי להבהיר להם שאין שום בעיה בכך שבנם מעוניין לצעוד בדרך שונה מהם בעבודת ה'. הוא הסביר שמן הסתם יש לבנם צורך רגשי מסוים, והוא מרגיש שיוכל להגיע על סיפוקו אם יהפוך לחסיד, עליהם לכבד רגשות אלה. ר' יעקב אף המליץ להם על צעד נוסף, קיצוני הרבה יותר ממה שתיארו לעצמם – לשלוח את הבן לישיבת סקווער ! העיקרון שישנן דרכים רבות שונות וכשרות לכל יהודי שומר תורה ומצוות בהן יכול הוא לבטא את עצמו ואישיותו – קשור לשטחים רבים בחיינו, כפיתוח תכונות אופי, לימוד התורה והשקפה: בכל חברה שהיא ישנה נטייה מסוימת לסוג אחר של תכונות אופי וכוחות נפש – שהם הנחשבים יותר מהאחרים. לדוגמא, אדם חברותי ובטוח בעצמו בדרך כלל נחשב חיובי מאד, לעומת זאת הבישן והחששן בדרך כלל פחות נחשב בחברה. הורה חברותי ומוחצן מאד לילד מפנם יותר עלול לראות באופיו השקט של בנו פגם מסוים ולנסות לדחוף אותו לשנות את מזגו. אולם, סביר ביותר שהוא רק יצליח לגרום לו להאמין שמשהו בו לוקה בחסר. זוהי עבודתו של כל הורה ומחנך – לקבל את העובדה שייתכן ובניו יהיו שונים ממנו, לקבלם בדיוק כפי שהם ולכוונם לפי כוחותיהם ואישיותם המיוחדת. בדומה לכך, ייתכן מצב בו ילד מתקשה לשבת זמן ממושך ולהתרכז בלימוד. אם ההורה או המורה לוחץ יותר מידי על הילד שילמד, קיים סיכון שכאשר יגדל הילד – הוא יבעט בכל הקשור ללימוד . אפילו בתוך עולם לימוד התורה אדם עלול לחוש לפעמים לא מסופק ממתכונת של לימוד גמרא במשך כל היום. ישנם רבים הנהנים מהעמקה בשטחים אחרים של התורה כנביא, השקפה ומוסר. היה מומלץ (על פי הדרכת רבנים) לעודד בנים ותלמידים בעלי נטיות כאלה לפנות ללימוד בשטחים אלה במקום לגרום להם להרגיש לא שייכים לעולם התורה רק בשל העובדה שהם מתקשים בלימוד הגמרא, מצב הגורם להם במקרים רבים לעזוב את הכל . וכפי שראינו מסיפורו של ר' יעקב, אין מה לדאוג אם יש ילד או תלמיד אחד הבוחר לפתח את עולם היהדות שלו בדרך שונה מהוריו. יש לציין כי אמנם חינוך הבנים הוא השטח בו רעיון זה משמעותי ביותר, עם זאת גם לגבי עבודת ה' האישית שלנו שייך נושא זה. גם אנו עלולים לחוות לפעמים תחושה של "לא בעניינים". מוסכמות החברה בה אנו חיים לא תמיד תפורים בדיוק על פי מידותינו. במקרים רבים נוכל להגיע לסיפוק בעבודת ה', בעבודת המידות או בלימוד, אם נרשה לעצמנו לבטא את הכוחות האישיים הגלומים בנו. ללא ספק, מעשים אלו חייבים להיעשות על פי הנחיה, ותוך היצמדות מוחלטת למסורת הנתונה לנו. עד כמה חשוב לעודד בני אדם לבטא את ייחודיותם בתוך עולם התורה? אמרנו קודם שהישיבה שהדגישה ביותר רעיון זה הייתה סלבוקה. אם נבחן את פירותיהן של הישיבות הגדולות בדור הקודם – ניווכח לראות באופן ברור שישיבת סלבודקה הוציאה תחת ידה את המספר הגדול מאד של גדולי תורה . ומה שבולט מאד בגדולי עולם אלא הוא עד כמה היו הם שונים זה מזה. על ידי שהתייחס הסבא מסלבודקא באופן מיוחד לייחודיות של כל אחד ואחד עלה בידו להוציא את הטוב ביותר מכל תלמידיו. אם אנו נלך בעקבותיו יגדלו עד מאד סיכויינו להעניק לעצמנו, לילדינו ולתלמידנו הרבה יותר שמחה והצלחה בכל שטח בחיים!