חיי שרה- חסד בחכמה יהונתן גפן

בס"ד חיי שרה- חסד בחכמה יהונתן גפן אברהם אבינו שולח את עבדו הנאמן, אליעזר, למצוא אישה ראויה לבנו הצדיק, יצחק אבינו. כאשר מגיע אליעזר ליעדו, הוא מתפלל לפני ה' שישלח לו אות אשר על ידו יוכל להחליט מי היא זו שתהיה אישתו של יצחק אבינו, וכך ביקש מה': "והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני" המפרשים מסבירים שאליעזר לא בחר להשתמש בסימן זה באופן מקרי, אלא כוונתו הייתה להבטיח את היותה של אחת מאמהות האומה בעלת דרגה גבוהה ומפותחת של חסד. המפרשים מדייקים בנוסח תפילתו, ולומדים שלא היה די בכך שתענה לבקשתו, אלא תכניתו הייתה לבקש מים רק בשביל עצמו, והוא קיווה שהיא מיוזמתה האישית תציע מים גם לגמליו כפי שאכן היה. ה"ספורנו" מסביר כי הוא ציפה ממנה להבנה מעמיקה, מעבר להבנת בקשתו המילולית להשקותו במים, הוא רצה שתקלוט ותבין שמאחורי בקשה קטנה זו עומד צורך גדול יותר, ותנהג בהתאם . בדרך דומה מסביר המלבי"ם שאליעזר לא הסתפק בבדיקת טוב ליבה של רבקה, אלא הוא רצה שתוכיח גם חכמה, ועל פי הבנה חכמה ומעמיקה תספק לו את צרכיו בצורה הטובה ביותר. הוא מדייק עוד בתפילתו של אליעזר; אליעזר מבקש דווקא בנוסח זה, שתטה הנערה בעצמה את כדה לאליעזר, ולא תחכה שיקח ממנה את הכד וישתה בעצמו. הוא ציפה שבמקום לכעוס על עצלותו של האיש העומד מולה, היא תשתדל לדונו לכף זכות ותחשוב שמן הסתם הוא אינו מסוגל לשתות בכוחות עצמו בשל כאב זה או אחר בידיו, לכן גם תבין שאינו יכול להשקות את גמליו, והיא בעצמה תתמודד עם משימה מפרכת זו של השקאת עשרה גמלים! כאשר הצליחה רבקה ועמדה בכל הסימנים אותם בדק אליעזר, הבין אליעזר שאכן הוא מצא שידוך הגון ביותר לבן אדונו – יצחק. על פי ה"ספורנו" והמלבי"ם מובן כי לא היה מספיק לבדוק את מידת חסדה וטוב ליבה של רבקה, אלא היה עליה להוכיח גם חכמה, היה עליה להבין לעומק את צרכיו האמיתיים של אליעזר, למרות שהוא אפילו לא ביקש אותם באופן ישיר. ניתן ללמוד מכך שעל מנת להיות בעל חסד אמיתי, בצורה הטובה ביותר, אדם חייב להשתמש גם בחכמה. אין זה אומר שעליו להיות דווקא בעל IQ (מנת משכל) גבוה במיוחד, אלא שעליו להיות בעל מודעות גבוהה וחושים רגישים ביותר לצרכי הסובבים אותו, כך שיבין הוא מעצמו למה זקוק הזולת בדיוק, ויספק לו צורך זה, בלי לחכות לבקשתו המפורשת של חברו. בעל ה"בית הלוי" לומד נקודה דומה לזו, מפסוק בסוף מגילת אסתר. המגילה מספרת בשבחו של מרדכי כמנהיג העם היהודי, וכך כתוב עליו "ודורש טוב לעמו", מרדכי דרש וחיפש אך טוב לאחיו בני עמו. על פסוק זה שואל ה"בית הלוי" מה המיוחד בשבח זה, הרי כל מנהיג רוחני בעם ישראל ודאי רוצה לעשות רק טוב לעם, מה מיוחד במרדכי שהיה "דורש טוב לעמו"? הוא משיב שמרדי לא חיכה עד שיבואו אליו האנשים ויבקשו ממנו עזרה וסיוע, אלא הוא פנה אליהם, וניסה לבדוק ולחפש מהם צרכיהם וכיצד יכול הוא לעזור להם. ה"בית הלוי" עצמו מהווה דוגמא חיה למעלה זו. בתפיסתו החדה ידע להבחין בצרכי הזולת עוד לפני שהם סיפרו לו על כך. שנה אחת ב"ליל הסדר" הוא נשאל האם מותר להשתמש בחלב לארבע כוסות. כתגובה, הוא שלח שליח לבית השואל ובידו כמות מכובדת של בשר ויין. הוא הבין שודאי אין להם יין לארבע כוסות, אבל יותר מכך, על פי תכניתם לשתות חלב במקום יין, הוא קלט שודאי גם אין להם בשר. הוא נהג בהתאם, וסיפק להם צרכים שהם כלל לא ביקשו! בחיי היום יום של כל אחד ואחד מאיתנו, ודאי פוגשים אנשים שייתכן וזקוקים לסיוע מכל סוג שהוא. אולם, פעמים רבות הם מתביישים או חשים אי נעימות לבקש במפורש עזרה וסיוע. במצבים אלה חיוני ביותר לשאוף וללמוד מהנהגתה של רבקה אמנו, ולספק להם את צרכיהם. לדוגמא, באחד הימים מצאו כי אדם אחד חי בדלות מחפירה – כיצד נתגלה הדבר? חברו הלוה לו 25 שקלים כמה שבועות קודם לכן, ובאותו שבוע הוא שאל אם הוא יכול להחזיר לו. פני הלווה חוורו מבושה על כך שאין באפשרותו להחזיר כזה סכום. תגובה זו הדליקה נורה אדומה בלב חברו, הוא חקר ובירר, וגילה שאין לאותו אדם כסף לצרכים בסיסיים ביותר. לפעמים, הבעת פניו של האדם, פליטת פה, או הערה שולית כלשהי יכולים להצביע על צורך מסוים. ביכולתנו ובכוחנו לפתח מודעות ורגישות לרמזים כאלה ואחרים, ובכך להגדיל את יכולתנו לעשיית חסד עם הזולת.