ויקהל- הגשמת הפוטנציאל שלנו

בעת שמתארת התורה את בניית המשכן, נאמר: "ויבאו כל איש אשר נשאו ליבו…" . הרמב"ן כותב שמילים אלה נאמרו על אלה שהתנדבו לעבודות כגון אריגה, תפירה ובנייה. היכן ומתי התיימנו אותם אנשים באומנויות אלה? עונה הרמב"ן שהם גילו בתוך תוכם את הידע והיכולת לעשות זאת. אותם כוחות שהיו עד כה טמונים עמוק, באו לידי ביטוי בזכות שאיפתם החזקה למלא את רצון ה' ולסייע בבניית המשכן. הקב"ה ראה את רצונם העז לעשות רצונו, ולכן נתן בידם את היכולת לבצע מלאכות אשר מעולם לא למדו לעשותן. מקובל לחשוב, שכל אחד מאיתנו מקבל מאת ה' כעין "חבילה" של כוחות וכשרונות אשר באמצעותם יוכל למלא את הפוטנציאל הגלום בו. עד כמה שרעיון זה נכון בהחלט, ייתכן ואין זה מדויק לגמרי: כאשר אדם גדל ומתבגר, לאט לאט הוא נעשה מודע יותר ויותר לכוחותיו ומאידך – לחולשותיו. נטייתנו הטבעית היא לגדור את עצמנו ואת מעשינו לשטחים בהם אנו יודעים שהם נקודות החוזק שלנו, ולהתעלם משטחים אחרים בהם אנו חלשים יותר. לדוגמא, אדם יכול לשים לב שהוא מצליח מאד בעת שמדבר לפני קהל מצומצם של אנשים, לעומת זאת הוא אינו מסוגל לדבר בפני קהל גדול. לכן גם כאשר יווצר מצב בו זקוקים לאדם שידבר בפני אנשים רבים, הוא יתחמק ממשימה כזו ולא ייקח על עצמו את האחריות, כיוון שברור ומוחלט לו שהוא אינו מסוגל לדבר בפני קהל גדול. לומדים מדברי הרמב"ן שגישה זו שגויה מעיקרה – האנשים שהתנדבו לעבודה במשכן לא היו מודעים כלל לכך שיש בהם את היכולת לעבוד עבודות אומנותיות כאלה – אולם, כיוון שהם הקדישו את עצמם לעבודת ה', הם מצאו בעצמם כישרונות חבויים שעד כה לא נוצלו כלל, וכעת נוצלו לשם מילוי רצון ה'. באותה מידה, בחיינו אנו, פעמים מגיעים מצבים בהם יש צורך באדם שיבצע משימה מסוימת, במבט ראשון אדם עלול לחשוב שהוא אינו מסוגל לכך, אבל, אומרת המשנה באבות "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש", המשנה לא כתבה כל הסתייגות בהוראה זו, ולא אמרה שעל האדם להיות איש רק במצבים בהם נראה לו שהוא המתאים לתפקיד. אלא הקריטריון היחיד לחיובו של האדם לקום ולפעול הוא שאין מלבדו שום אדם אחר שיכול לעשות זאת. ובמצב כזה, אם אכן האדם מקדיש את עצמו רק למען עשיית רצון ה', וודאי ה' עוזר לו ומוציא אל הפועל כוחות וכשרונות אשר היו חבויים בתוכו. ישנן דוגמאות רבות לבני אדם שהוציאו אל הפועל כוחות שהיו גלומים בהם, וכתוצאה מכך זכו והגיעו להישגים מדהימים; אחת הדוגמאות המיוחדות ביותר היא זו של הנצי"ב זצ"ל. כאשר הנצי"ב השלים את פירושו "העמק שאלה" על השאילתות הוא הכין סעודה, כנהוג כאשר אדם מסיים לכתוב ספר, אולם מלבד סיבה פשוטה זו, היתה לנצי"ב גם סיבה אישית נוספת, ובמעמד הסעודה קם וסיפר לנוכחים את סיפורו: בילדותו התייחס בזלזול רב ללימודים ב"חדר", הוריו עשו כל מאמץ לעזור לו לשנות את יחסו ללימודים, אך ללא הועיל. יום אחד, הוא הקשיב להוריו ששוחחו אודותיו, ואודות כשלונו בלימודיו – והגיעו להחלטה שאין לו שום סיכוי להיות בעתיד תלמיד חכם, ועל כן מוטב שילמד להיות סנדלר. אם תלמיד חכם כשאיפתם – לא יהיה, לפחות יהודי טוב יהיה, ירא שמים, שיעשה את עבודתו בהגינות ובאמונה. כך החליטו. החלטה זו, של הוריו זעזעה את נפתלי צבי הקטן עד עמקי נשמתו, והוא החליט לשנס מותניו ולהתחיל ללמוד ברצינות. מאורע זה השפיע בעצמה כה חזקה על חייו, עד שמיום זה והלאה חל שינוי מוחלט בכל הנהגתו ויחסו לתורה, והוא הפך בסופו של דבר לגדול בישראל. מה היה הכוח בזכותו זכה למה שזכה - הרצון העז שנבט בליבו לגדול בתורה – הוא זה שגילה בתוכו כוחות עצומים שהיו חבויים עד כה, וכאשר השתמש בהם, הגיע על ידם לפסגות. אדם עלול לטעון בשמעו סיפור כזה שלא כל אחד מסוגל להיות תלמיד חכם גדול כל כך. אולם, ההיסטוריה היהודית מוכיחה שאדם לא מוכרח להיות דווקא גדול בישראל כדי לתרום תרומות חשובות עבור כלל ישראל – לפעמים ישנם שטחים אחרים בהם אדם יכול להצטיין ולמלא בכך את רצון ה'. ר' דוד דריאן זצ"ל מהווה דוגמא מצוינת לכך: הוא היה שוחט צדיק, אשר היה ידוע בשמירת הלשון המיוחדת שלו, אולם דמותו הייתה בולטת הודות לסיבה אחרת: הוא שימש תפקיד משמעותי ביותר בכל המערכת של כולל גיטסהד וסמינר גיטסהד. הודות לעבודתו המסורה "גיטסהד" ידועה היום כמרכז התורה הגדול ביותר באירופה, בו מתחנכים אלפי בחורים ובחורות לתורה ויראת שמים ברמה גבוהה. כיצד זכה ר' דוד דריאן בכזו זכות? כאשר הוא הגיע לגור בגיטסהד, הוא ראה שאין במקום שום ישיבה. הוא אמר לעצמו – איך אוכל לגור במקום כזה, אשר אין בו אף ישיבה אחת? רבים מאיתנו היו שואלים גם הם שאלה כזו לו היו עומדים במצב דומה, ההבדל היחיד הוא שר' דוד לא רק שאל, אלא גם עשה. משימה זו הייתה נראית כבלתי אפשרית בעליל למול כל ההפרעות וההתנגדויות מסביב, אולם הוא הקדיש זמן רב ומאמצים בלתי נדלים. הוא פעל ללא לאות - ואכן, חפץ ה' הצליח בידו. הוא לקח על עצמו משימות רבות – לאו דווקא כאלה שהיו נראות מתאימות לו ותואמות את כישוריו, כגון התרמה, וניהול. הוא היה יכול בקלות לטעון שתפקידו הוא שוחט, ובזה מסתכמת אחריותו למען הקהילה. אולם חלף זאת הוא שאב מעצמו כוחות בלתי נדלים על מנת לעשות את הנצרך, וה' העניק לו את הכוחות להצליח. גם למול סיפורים מפעימי רוח אלה, עדיין עלול אדם לטעון שהוא כן השקיע בעבר מאמצים רבים בשטח מסוים – ולא עלתה בידו, לכן הוא פוטר את עצמו מכל אחריות בעניין זה. ה"חפץ חיים" זצ"ל עונה בדבריו לטענה כזו, ואומר - כמה מאמצים משקיעים אנו בנושאים המעניינים אותנו וחשובים לנו. לדוגמא, אדם שלא מצליח בעסקו, הוא לא מרים ידיים כל כך מהר, אלא הוא משקיע מחשבה ללא הרף כיצד לשפר את המצב – הוא הולך לבקש עצה ממביני דבר, ובסופו של דבר בדרך כלל הוא גם מצליח. כך גם, כותב ה"חפץ חיים", אם רצון ה' היה תופס מקום משמעותי בחיי האדם כמו רצונותיו האישיים, הוא היה תר ומחפש אחר עצות, רעיונות, דרכים ותחבולות כיצד להגדיל תורה ולהאדירה – ובודאי הקב"ה היה עוזר לו ומראה לו את הדרך להצליח, אולם לא כך אנו נוהגים בענייני רוחניות. ברגע שאדם רואה שהוא לא מצליח לקדם ולשפר את המצב – הוא מיד מתיאש ופוטר את עצמו מכל אחריות לפעול בעניין. לו היינו מוכנים להפעיל לצורך עבודת ה' את אותם מאמצים אותם אנו משקיעים למען צרכינו האישיים או למען צרכי פרנסתנו – ודאי היינו מצליחים להתעלות הרבה מעבר לגבולות המקובלים. גם בימינו אנו, ישנה דוגמא חיה יוצאת מגדר הרגיל לאדם שמגלם בחייו את דברי ה"חפץ חיים". ר' מאיר שוסטר שליט"א הוא אדם ביישן בטבעו, המוצא את כל אושרו בעת שיושב בבית המדרש ללימוד או לתפילה. לפני שנים רבות הוא הבחין בצורך מסוים בעולם היהודי: מידי יום מבקרים בכותל המערבי עשרות יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, ושבים מהביקור להמשך חיים ריקנים מכל תוכן יהודי. הוא מצא לנכון כי חובה היא לפנות אל אותם אנשים ולהציע להם להתארח באכסניה, ושם לשכנע ולעודד את המתארחים ללכת ללמוד בישיבה או בסמינר. הוא החליט לקחת משימה זו על עצמו. משימה זו דרשה ממנו ללכת נגד טבעו הביישן, לגשת לאנשים זרים ולפתוח עמם בשיחה. לאחר שנים של עשייה כזו, אי אפשר לאמוד כמה מאות יהודים שינו את חייהם הודות להחלטתו האמיצה לפעול נגד אופיו הטבעי – ולמלא את רצון ה'. אולם ברור שאם הוא היה מתגדר בתוך עצמו, ומגביל את עשייתו הרוחנית אך ורק למה שאופיו וכשרונותיו מניחים לו לעשות – הרי כל העולם היהודי היה מפסיד מכך המון. האנשים אשר נשאם ליבם והחליטו למלא את רצון ה', גילו בעצמם כוחות שמעולם לא דמיינו שהם קיימים. גם לנו, לכל אחד ואחד יש כוח ויכולת לפרוץ את הגבולות הטבעיים שלנו ולהגיע אל מה שנראה כבלתי אפשרי.