כי תצא – כוח ההרגל

"לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'... על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים" אנשי עמון ומואב הוכיחו בהתנהגותם פגם חמור במידת החסד כאשר סירבו לתת לעם ישראל לחם ומים. זוהי אחת הסיבות לכך שהם לעולם אסורים להינשא ליהודי ולהשתייך לעם ישראל. בעל ה"מליץ יושר" כותב שכישלונם בנושא זה הוא קשה מאד להבנה בהתחשב בעובדה שעמון ומואב הינם צאצאיו של לוט. לוט הצטיין במידת הכנסת אורחים שבו, עד כדי כך שסיכן את חייו בדאגתו לאורחיו, המלאכים שהגיעו לסדום. לאור זאת, כיצד ייתכן שתוך דורות ספורים מידה זו נעלמה לחלוטין, וצאצאיו הפגינו אדישות מוחלטת כלפי בני ישראל? הוא משיב שאם אדם עושה מעשה חסד מתוך הכרה פנימית בחשיבות העניין ומתוך רצון אמיתי לסייע לזולת – אזי תושרש מידה זו בצאצאיו לדורות. אולם אם החסד נעשה כפעולה פשוטה, הנובעת מתוך הרגל בעלמא הוא לא יהפוך לטבע פנימי בדורות העתיד. לוט לא הצטיין באמת במידת החסד, אלא מעשיו נבעו אך ורק מתוך הרגל מהבית בו גדל – ביתו של אברהם אבינו. הוא לא הגיע להכרה פנימית בחשיבות החסד, הוא נהג כך רק כי כך היה רגיל. פעולות כמו אלו של לוט שאינן נובעות מפנימיות נשמת האדם – לא ממשיכות להתקיים בעתיד . ישנם שני לימודים חשובים שניתן לדלות מהסברו של בעל המליץ יושר: ראשית, ניתן להבין ממנו את אחת הסיבות למקרים הרבים מידי של בני נוער הגדלים בבתים חרדיים ולצערנו עוזבים את דרך התורה. אם הוריהם שומרים מצוות, אבל לא מתוך הכרה פנימית ואמיתית במשמעות המושג עבד ה', אלא רק מתוך הרגל בעלמא, אזי יש יותר סיכוי שיירשו מהם ילדיהם את הגישה הכללית לתורה ולמצוות. במקרה הטוב הם יקיימו את המצוות כמצות אנשים מלומדה (שזהו ודאי מצב לא רצוי כלל ועיקר) אבל במקרה הגרוע יותר מצוות התורה לא יספקו לחייהם כל משמעות וכתוצאה מכך הם יפנו לחפש מקורות אחרים מהם ידמו להשיג שמחה ומשמעות בחיים. ועניין נוסף ניתן ללמד – בעל המליץ יושר מדגיש שאמנם חסדו של לוט היה מתוך הרגל, אך הוא קיים זאת בדרגה גבוהה מאד, עד אשר היה מוכן למסור את נפשו למען אורחיו! כך ייתכן ואדם ירגיש שעובדת היותו מוכן להשקיע מאמצים רבים, זמן וכסף עבור קיום המצוות, מהווה הוכחה כלשהי לכך שהוא לא מקיים אותן מתוך הרגל. אולם אנו לומדים מלוט שכוח ההכרח של ההרגל הוא כה חזק עד שבכוחו לגרום לאדם אפילו למסור את חייו עבורו. הסבא מסלבודקא מעלה נקודה נוספת הקשורה לחסדו של לוט. בפרשת הצלתו של לוט מסדום, אומרת התורה שה' זכר את אברהם ולכן הציל את לוט . המדרש מסביר שלוט ניצל בזכות מעשה חסד מסוים שעשה עבור אברהם. כאשר אברהם ושרה היו במצרים, אברהם אמר לשרה "אמרי נא אחותי את". לוט היה יכול בקלות לגלות את האמת למצרים ולקבל מהם בשל כך בכסף רב. שואל הסבא: לוט ניצל ממוות בסדום כיון שלא עשה מעשה נורא של הלשנה על דודו למצרים; הרי ודאי מעשה מסירות הנפש הגדול שלו היה הכנסת האורחים בסדום, מדוע לא זו היתה הזכות להצלתו? הוא עונה שהכנסת האורחים של לוט בסדום הייתה תוצאה מהחינוך הטוב שקיבל בבית אברהם, הוא מעולם לא הפנים מידה זו בתוכו, לכן אין זה נחשב לרמה גבוהה כלל ועיקר והוא אינו ראוי לשכר על כך. לעומת זאת, לוט בטבעו היה בעל תאוות בצע גדולה מאד, עד כדי כך שהרעיון להלשין על דודו ולגלות מיהי שרה היווה עבורו פיתוי גדול. בנושא זה כוח ההרגל לא עמד לעזרתו, הוא היה חייב להשתמש בשליטה העצמית שלו. במקרה זה הצליח לוט לנהוג כראוי הודות למאמצים אותם השקיע הוא בעצמו. באופן כזה, הכוח להימנע מהלשנה נחשב גדול יותר מהחסד העצום שעשה בתוך סדום . זוהי דוגמא לעיקרון חשוב של הרב דסלר הנקרא: "נקודת הבחירה". הרב דסלר אומר שכל אדם לא נידון רק על פי המצוות והמעשים הטובים שלו, אלא בהתאם להשתפרותו ולשינויים אותם עשה בנפשו על ידי המאמצים שהשקיע. כל אדם נידון בהתאם למקום שלו, ונתונים רבים נלקחים בחשבון: חינוכו, השפעת הסביבה ונטיותיו הטבעיות. ניתן להבין מכך את דברי חז"ל "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" – לעולם לא נוכל להבין את מהות הניסיונות שחברינו עומדים בהם, כי איננו יכולים לחשב בשכלנו את מכלול הגורמים המרכיבים את חייהם. ודאי שעל כל מצווה ומצווה שאנו מקיימים נזכה לשכר, אבל עיקר השכר המגיע לנו הוא על המלחמה הבלתי פוסקת עם היצר הרע, ועל הבחירה החופשית להפוך לאדם טוב יותר. אדם שגדל וחונך באוירה של שמירת מצוות ומידות טובות לא יקבל את עיקר שכרו עבור המעשים שהוא עושה בטבעיות רק בגלל שכך חונך . בעמדנו בתחילת חודש אלול, רעיון זה הוא מבהיל; הרי יניחו את כל המצוות אותן אנו מקיימים על כף אחת של המאזניים, ולנגדן את העבירות, אבל כל מצווה תחָשב על פי רמת הבחירה החופשית בה השתמשנו האדם כאשר קיימנו אותה, ואם כך כל אותן מצוות שמקיים האדם אך ורק בגלל שעל ברכיהן חונך ותו לא – תאבדנה את רוב משקלן וחשיבותן. מהו הכוח שעלינו להפעיל כנגד כוח ההרגל? הרב דסלר כותב שגדולי המוסר והחסידות בדורות האחרונים הדגישו את החשיבות העצומה שיש ללימוד והתעמקות בעבודת הלב המביאה את האדם להפנים את המצוות בנפשו . "עבודת הלב" כוללת לימוד מוסר, התעמקות במילות התפילה ובמשמעותן, והעמקה בענייני עבודת ה'. אין ספק שקשה לאדם לקבל על עצמו יותר מידי, אבל חודש אלול הוא הוא הזמן המתאים לקחת נקודה אחת מתוך עבודת ה', בה פעלנו עד כה מתוך הרגל, ולנסות להכניס בפעולותינו את המשמעות והתוכן הפנימיים השייכים לנושא זה. הגמול שנקבל מעבודה כזו הוא עצום – נוכל להבטיח לעצמנו שפעולותינו החיצוניות יהפכו לחלק מאישיותנו, כתוצאה מכך יזכו בנינו וצאצאינו לכוחות נפש חזקים ופנימיים הרבה יותר ובעזרתם ילכו אף הם בדרך התורה האמיתית.