בלק – לחיות על קידוש ה'

חז"ל אומרים שלבלעם הרשע היה כוח נבואי מיוחד ובמובנים מסוימים היה גדול אף יותר מנבואתו של משה רבינו. יחד עם זאת הוא היה נגוע במידות גרועות רבות. כיצד יכול אדם אחד להכיל שני הפכים אלה? התשובה לכך היא שבלעם הרשע מעולם לא השקיע עבודה כדי להגיע למדרגה זו. בניגוד לנביאים בעם ישראל שהיה עליהם לטפס ולעלות שלב אחר שלב במעלה הסולם של ר' פינחס בן יאיר, עד שהגיעו למעלה הגבוהה ביותר – מעלת הנבואה, בלעם קיבל את כוחותיו הנבואיים במתנה, ולא היה עליו לעמול בעבורם. הוא ודאי ידע את האמת, שאלוקי היהודים הוא האלוקים היחיד, ורק על ידי שמירת תורתו אפשר לזכות לשכר הנצחי, אולם הוא מעולם לא הפנים ידיעות אלה ולכן לא היה מסוגל להתאים את דרך הנהגתו הארצית עם השגותיו הגבוהות. למרות זאת, אנו רואים מברכותיו לכלל ישראל שהוא כן רצה לזכות לשכר המובטח לצדיקים. בפעם הראשונה בה בירך את ישראל הוא ביטא את ציפיתו זו באמרו "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו" האור החיים הקדוש כותב, שבלעם לא חשב שיקבל שכר בלי לקיים מצוות ומעשים טובים, אלא כוונתו הייתה "שבהגיעו ליום המיתה יטיב דרכיו ממעשיו הרעים ותועבותיו... שנתאווה שבשעת מיתה ישוב ויהיה ישר כישרים שבאומות" בלעם ידע היטב שחייו מתנהלים בצורה שקרית ושהוא עתיד לסבול מכך בעולם הבא, לכן הוא רצה לחזור בתשובה – אולם רק ביום האחרון לחייו. האור החיים ממשיך וכותב הערה מדהימה: "וכיוצא בזה ראיתי רשעים שאמרו לי בפירוש כי אם היו יודעים שיחזרו בתשובה, ותיכף ימותו היו עושים, אלא שיודעים שאינם יכולים לעמוד בתשובה זמן ארוך, כי דבר מלך עליהם מלך זקן וכסיל (היצר הרע) רח"ל" אותם רשעים, בדומה לבלעם, ידעו את האמת אולם לא היו מוכנים לחיות איתה, אלא הסכימו רק למות למענה. כל יהודי שומר תורה ומצוות ששומע רעיון כשה מגיב בתדהמה לנוכח אוויליותו, אולם ברמה מסוימת, כולנו עלולים לנהוג באופן דומה. ר' חיים שמואלביץ זצ"ל מדבר על עניין זה , הוא מביא את המדרש אודות הרגעים שקדמו לקריעת ים סוף, כאשר היהודים עמדו על שפת הים, התווכחו השבטים ביניהם מי צריך להיות הראשון שנכנס, אף אחד לא רצה לצעוד את הצעד הראשון, עד שבא נחשון בן עמינדב וקפץ ראשון למים. ר' חיים שואל, כיצד ייתכן שאף אחד לא רצה להיכנס אל הים? יהודים לכל אורך הדורות היו מוכנים להקריב את חייהם וחיי ילדיהם למען קידוש שם שמיים, כיצד ייתכן שדור יוצאי מצרים, דור דעה, לא היו מסוגלים לעשות זאת?! הוא משיב שאם היו מצטווים להיכנס אל הים ולמסור את נפשם – הם היו מסכימים בשמחה, אולם לא זה היה הניסיון. אלא הם נדרשו להיכנס על מנת להינצל, לקפוץ למים כדי לחיות. הניסיון בים סוף לא היה למות על קידוש ה' אלא לחיות על קידוש ה'. הרבה יותר קל לאדם להקריב את חייו ולהיות פטור מכל המצוות מאשר להישאר בחיים ולעמוד בכל האתגרים והניסיונות אשר הם מציבים. כיצד יסוד זה משתייך אלינו? ר' נוח ויינברג זצ"ל אומר שכל אדם צריך לשאול את עצמו שאלה אחת יסודית: "לשם מה אני חי בעולם הזה, מהי מטרת חיי?" כלל לא פשוט לענות באופן אמיתי על שאלה זו – יהודים שומרי תורה ומצוות יודעים אל נכון שמטרת כל חייהם היא להתקרב אל הבורא, אולם זהו עיקרון כללי מאד ורבות עד מאד הן הדרכים לקיימו, וכלל לא קל לאדם למצוא תשובה המתאימה למצבו וכוחותיו הייחודיים לו. הר' וייברג מביא עצה אחת אשר בכוחה לפשט מעט משימה זו. על האדם לחשוב עבור מה הוא מוכן למסור את נפשו ולמות בעבורו. אז, עליו לומר לעצמו 'אני רוצה לחיות למען מטרה זו'. דוגמא טובה לכך הוא החינוך; כולנו מוכנים למסור את נפשנו ממש עבור ילדינו, למרות זאת – האם אנו מקדישים מספיק זמן ואנרגיה כדי לחיות למענם? היה פעם בעל הבית אחד אשר היה עובד שעות ארוכות כדי לפרנס את משפחתו. גם ביום ראשון – יום החופש בארצות הברית, הוא היה עובד. מידי שבוע היה בנו שואל אותו אם יש לו זמן לשחק איתו ביום ראשון, אבל תמיד תשובתו של האב היית שהוא לא יכול כי הוא צריך לעבוד. שבוע אחד, שאל הבן את אביו "אבא, כמה כסף אתה מרוויח ביום ראשון?" האב המופתע ענה לו, והבן הציע שהוא ישלם לאביו את הסכום אותו הוא בדרך כלל מרוויח, על מנת שהוא יהיה חופשי ויוכל להשתעשע עמו! בסיפור זה טמון עוקץ עצוב למדי; כל המטרה למענה עבד האב כה קשה הייתה להעניק לילדיו חיים טובים, אולם הוא כל כך נדבק בלהט עבודתו, עד שהוא איבד בדרך את מטרתו, ולא מימש את תפקידו כאב טוב לבנו. דוגמא נוספת לכך היא יחסנו לכלל ישראל. רובנו, אם לא כולנו ממש היינו מסכימים למסור את נפשנו עבור עם ישראל במצב של איום רוחני או גשמי חלילה. אולם האם אנו מוכנים לחיות עבור כלל ישראל? האם אנו משקיעים מעט מזמננו לעזור לאחינו היהודים הזקוקים לכך? ישנם אלפים רבים של יהודים שאין להם לחם לאכול ובגד ללבוש, ולמיליונים אין כל מושג מהי משמעות יהדותם. האם אנו מפרישים מעט מסדר יומנו העמוד על מנת לסייע להם? הר' פאם זצ"ל מעלה נקודה זו באופן חודר ומשכנע בהקדמתו לביוגרפיה על אירווינג בונים זצ"ל: "כל כך הרבה מדברים בימינו על אהבת ישראל, אולם אם רצונכם לדעת את משמעותם האמיתית של מילים אלה, כיצד הן מתבטאות למעשה, קראו את הפרקים בספר זה אודות מאמציהם של ועד ההצלה להציל יהודים, בראשות ר' אהרון, הר' קלמנוביץ, ואירווינג בונים. אותם אנשים, יחד עם משפחת שטרנבוך בשוויץ ור' מיכאל בר וייסמנדל בסלובקיה, לא ידעו גבולות במאמציהם הבלתי נלאים להפוך שמיים וארץ כדי להציל חיים ולשכך ייסורים. קראו זאת! זה יניע את נפשכם, יישא אתכם אל על. תקבלו מכך הבנה עמוקה יותר מהי אחריות למען כלל ישראל... אבל זה עלול גם להטריד את מנוחתכם, שבכח הפרקים הללו לגרום לכם ייסורי מצפון כואבים. האם באמת עשינו ככל יכולתנו אז כדי להציל חיים, והיום, האם אנו עושים מספיק כדי לענות לצרכיהם הזועקים של כלל ישראל בדורנו? " אנו חיים בתקופה בה כלל ישראל זקוק לנו, אולם לא כדי שנמות על קידוש ה', אלא כדי שנחיה על קידוש שמו. בלעם מתואר כרשע למרות השגותיו הנעלות. הוא ידע בדיוק מה ה' רוצה ממנו, אולם הוא לא היה מוכן לחיות למען רצון ה', אלא רק למות בשבילו. אנו יודעים טוב יותר מבלעם, אנו רוצים ומוכנים לחיות למען ה', אולם לפעמים אנו עלולים לשקוע בעניינים שונים ולשכוח את מטרתנו האמיתית. אם נעיין ונתעמק שוב ושוב בשאלה עבור מה היינו מוכנים למות, נוכל להזכיר לעצמנו עבור מה עלינו לחיות. ומהו השכר כאשר חיים למען ה'? בים סוף אף אחד לא רצה להיכנס עד שעשה זאת נחשון בן עמידנב, הוא היה מוכן לחיות למען ה', המדרש אומר שהיה זה המעשה אשר בזכותו זכה שבט יהודה להיות שבט המלוכה . ר' חיים שמואלביץ מתאר את החשיבות הגדולה של אותו רגע "באותה שעה חש עצמו שבטו של יהודה אחראי עבור כל ישראל שיעשו את המוטל עליהם, ומתוך הרגשה זו נתגדלו ונתעלו מכל ישראל, ונתמלאו כח לעבור את הים כאילו היה יבשה ממש, ועל ידי זה זכה יהודה למלכות" אף אנו יכולים לזכות לגדלות אם נלמד ממעשהו של נחשון ונחיה על קידוש שמו של ה'.