בראשית – ערש התפתחותה של התרבות האנושית יהונתן גפן

לאחר חטאו החמור של קין, בהריגת הבל אחיו, גזר עליו הקב"ה להיות נע ונד על פני כל הארץ. ולעולם לא לנוח במשכן קבע. כאשר הקב"ה מעניש בן אדם, ידוע שאין זהו עונש מקרי, או שרירותי, אלא עונש זה נועד להוות "תיקון" לחטאו של אותו אדם. על ידי קבלה נכונה של העונש, והתנהגות על פיהו, יכול האדם להגיע לתיקון העיוות הפנימי שהיה בו; עונש חיי הגלות נועד לתיקון חטאו של קיין. אולם, נראה כי קיין לא פעל בצורה נכונה למען תיקון חטאו כפי שהיה רצון ה', אלא ניסה למנוע זאת. מיד לאחר שקיבל את עונשו מתארת התורה את מעשיו של קיין: "ויהי בונה עיר" הרמב"ם אומר שלשון התורה רומזת על כך שלא בנה עיר פעם אחת, אלא היה עסוק תדיר בבניית ערים, וכל עיר ועיר שבנה התמוטטה מיד לאחר בנייתה, בשל קללתו שיחיה בחיי גלות תמידית. אולם, במקום ללמוד מכך, ולקבל את מצבו כנע ונד – המשיך קיין לנסות לבנות ערים לכל אורך חייו. מה שהובילה התנהגותו של קיין, היא נטייה בקרב צאצאיו למנוע אף הם תיקונים אשר הקב"ה גזר על האנושות לתיקון את חטאו של אדם הראשון. הקב"ה אמר לאדם הראשון לאחר החטא כי התיקון לחטאו יהיה לעבוד את האדמה בזעת אפיים, על מנת להשיג את מחייתו . אולם, צאצאיו של קין העדיפו להימנע מעבודת האדמה ולפנות לכיוונים אחרים על מנת להתפרנס: "ותלד עדה את יבל הוא היה אבי יושב אהל ומקנה" – הוא היה ראשון רועי הצאן. שמו של אחיו היה יובל; "הוא היה אבי כל תופש כינור ועוגב". וכן צילה – אשר ילדה את תובל קיין: "לוטש כל חורש נחשת וברזל" רש"י מסביר שפסוקים אלה שנראים לכאורה "סתמיים" טומנים בחובם משמעות חשובה ביותר: עובדות אלה מסמלות את התפתחותה של דעה ונטייה יסודית אשר ניטעה בתרבות העולם המתפתחת. יבל בחר להיות רועה צאן, נגד רצון ה' שבני האדם יעבדו את האדמה. ייתכן אף שעובדת היותו "יושב אהל" בפסוק, מיצגת התפתחות של עולם העסקים – שאף הוא אינו נכלל בציוויו של ה' לאנושות לתיקון החטא. יובל היה הראשון שפיתח את אומנות המוזיקה; עובדה המסמלת את נסיונו של האדם להימנע מהקושי של עבודת האדמה ולהסיח דעתו על ידי הנאות ובידור. ותובל קיין – היה הראשון שפיתח נשק המאפשר לאדם לשרוד באמצעות הכנעתם של אחרים למרותו – דרך נוספת בה אדם יכול להימנע מקללת עבודת האדמה. כך ניתן לראות כיצד התפתחה תרבות האנושות על בסיס השאיפה להימנע מהדרך בה רצה הקב"ה שינהג בה האדם לתיקון חטאו של אדם הראשון, ולבכר סגנון חיים קל ופשוט יותר – אשר אינו מתקן את החטא. כתוצאה מכך, התפתחה האנושות בצורה מעוותת של התעלמות מרצון ה', אשר הגיעה לשיאה והגדישה את הסאה בדורות שלאחר מכן, כאשר הגיעו למצב של אובדן מוחלט של המוסר, וחורבן העולם בימי המבול. היה אדם אחד, אשר ניסה להלך בכיוון אליו כיוון הקב"ה – לעבוד את האדמה: "ויחי למך... ויולד בן ויקרא שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'" – רש"י אומר שנוח המציא כלי אדמה אשר הועילו רבות לאנושות וגרמו לעבודת האדמה להצליח ביותר. נוח היה האדם הראשון אשר לא ניסה להימנע מקללת אדם הראשון, אלא נהג במדויק על פיה. עובדה זו מסבירה מדוע היה הוא היחיד אותו לא הרג ה' במבול, שלא כשאר העולם, חייו היו מוקדשים לעשיית רצון ה', ולכן הוא לא נעשה חלק מהידרדרות המוסר אשר השחיתה את האנושות. שני לימודים חשובים אנו יכולים ללמוד מסקירה מהירה זו של ערש ההסטוריה של העולם. ראשית, ראינו כיצד התאפיינה התפתחותה של תרבות העולם בשאיפה להימנע מרצונו של ה'. ניסיון זה הוא ניסיון גדול גם בחברה של ימינו; עולמנו מתברך בהתקדמות והתפתחות טכנולוגית מהירה ורצופה – היכולה לשמש לצרכים ולתועלות רוחניות חשובות ביותר לטובת האנושות כולה – אם משתמשים בהם בצורה נכונה. אולם, על פי רוב אין המצב כזה. והמדובר הוא אף בקרב יהודים שומרי תורה ומצוות. מכשיר הפלאפון, לשם דוגמא, הינו מוצר היכול לשמש לתועלת רבה, אולם, לעיתים קרובות מידי נבלעת התועלת בינות לנזקים הרבים הנגרמים מהשימוש במכשירים אלה. לדוגמא, בין השאר, הזהירו גדולי ישראל, על ביטול התורה העצום הנגרם כאשר מחזיקים מכשיר זה דלוק גם בשעת הלימוד. ויתירה מכך, גרמו הפלאפונים לסגנון חדש של התנהגות בלתי ראויה ובלתי מכובדת כלפי אלוקים ואדם. כולנו מכירים את אותו צלצול פלאפון בזמן התפילה, חופה, שיחות והרצאות. הרב פריינד שליט"א אף מספר על מקרה בו אדם שכח לכבות את מכשירו בעת לויה, וגרוע מכך, הוא אף ענה לשיחה ודיבר בזמן הלויה! אין זאת אומרת שעלינו להימנע משימוש באפשרויות היעילות אותם מציעה הטכנולוגיה החדישה, אולם אנו חייבים לעמוד על המשמר ולבדוק היטב היטב אם אכן אנו משתמשים בכך על מנת להתקדם ולמלא את רצון ה' ולא חלילה להיפך. לימוד נוסף אותו ניתן ללמוד, הוא שלעיתים קרובות מאוד הקב"ה מביא אותנו למצבים אשר מהם ועל ידם רצונו שנעלה ונתעלה, אולם אנו נוטים לפספס הזדמנויות אלה. בעל ה"תורת אברהם" כותב שהקב"ה מדבר איתנו דרך הייסורים - הכוונה היא לאו דווקא לטרגדיות כואבות ביותר, אלא גם לקשיים והתמודדויות קטנות בהם כל אחד נפגש במשך חייו. דוגמא טובה לכך היא הנישואין; כיצד ידע האדם על איזו נקודה להתמקד בחיי הנישואין? באיזה שטח עליו לעלות ולהתקדם? אם ישים לבו לאותם שטחים בהם מתגלים החיכוכים הרבים, ויראה כיצד תורם חסרונו השטח להיווצרות בעיות אלה. ברור שהקב"ה שולח אליו ייסורים אלה במטרה לשדר לו שעליו לעבוד על עצמו ולהשתפר במידותיו באותו נושא דווקא. אולם, גם אדם אשר רוצה להשקיע בחיי הנישואין, עלול להעדיף להתמקד בנושאים אחרים בהם קל לו יותר להתמודד; לדוגמא, אדם שקיימת בו נטייה חזקה לעבודת ה' במצוות שבין אדם למקום, נמשך יותר להתמקדות על נושא התפילה מאשר לתקן את הנהגתו בבין אדם לחברו. ללא ספק, חשוב ביותר לעבוד על נושא התפילה, אולם גם עבודה זו עלולה לנבוע מעצת היצר, הרוצה להסיח דעתו מהתמקדות בנושא החשוב ביותר של עלייתו וגדילתו. פרשת בראשית הינה הרבה הרבה מעבר לתיאור היסטורי של ערש התפתחות העולם. היא מהווה תיאור מדויק כיצד הודיע הקב"ה לאנושות על הדרך בה עליהם לתקן את אשר עיוותו, וכיצד רוב רובם סירבו להלך בדרך אותה התווה להם בוראם. עלינו ללמוד מטעותם, לכרות אוזן למסריו של הקב"ה אלינו בימי חיינו, ולהלך רק בדרך אשר היא רצון ה' שבה נלך.