לך לך – דרגה חדשה בבריאה יהונתן גפן

בס"ד לך לך – דרגה חדשה בבריאה יהונתן גפן "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה" הציווי הראשון בו צווה אביהם של כלל ישראל, אברהם אבינו, היה לעזוב את סביבתו וקרוביו וללכת לבנות עם חדש שיהיה בעתיד עם ישראל. הרמב"ם כותב ש"מעשה אבות סימון לבנים" – כל מה שארע בחייהם של האבות מסמל על העתיד של כל כלל ישראל. והנהגותיהם בכל הקורות אותם מלמדות אותנו כיצד עלינו להתמודד ולהתייחס למאורעות בחיינו. נראה שעיקרון זה מביא לקושי מסוים: כיצד הציווי של 'לך לך' משמעותי לכולנו, אברהם היה היחיד בכל העולם שהאמין בה', ולכן נדרש לעזוב הכל מאחוריו ולבנות אומה חדשה. אולם אנו, בימינו, כאשר ישנם כל כך הרבה יהודים המאמינים בה' ובתורתו וחיים חיי תורה – נראה שאין כל מקום בימינו ליישם את הציווי של 'לך לך"! במבט מעמיק יותר, ברור שהציווי של 'לך לך' כן עודנו מתאים לכולנו. ציווי ה' לאברהם היה עמוק הרבה יותר מסתם הוראה לעזוב את סביבתו. רש"י מרמז על כך; הוא מסביר מדוע הבטיח ה' לאברהם פרסום גדול, רכוש וצאצאים בזכות עזיבתו את חרן. "לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים, ממעטת פריה ורביה, וממעטת את הממון, וממעטת את השם" . ההבנה הפשוטה של הסבר זה היא שה' העניק לאברהם כעין "פיצוי" כיוון שהמעשה שנדרש לעשות עלול באופן רגיל לגרום נזק לאדם. אולם נראה שמונח מסר עמוק יותר במילים אלה. ה' מרמז לו בכך שאם יצליח בניסיון של 'לך לך' הוא שוב לא יהיה נתון לחוקי הטבע הרגילים של העולם, אלא הוא יעבור לחיות במציאות חדשה ושונה לחלוטין – מעבר לדרך הטבע. כתוצאה מכך, למרות שדרכים וטלטלאות באופן רגיל גורמות לאבדן רכוש, כבוד וילדים, אברהם לא יהיה נתון להשפעה זו. אלא הוא יחיה בדרגה אחרת לגמרי של מציאות ויוטב לו בכל השטחים הללו. רעיון זה מרומז גם כן במדרש תנחומא המובא ברש"י על הפסוק הראשון של הפרשה המדרש אומר שהקב"ה מבטיח לאברהם "שאודיע טבעך בעולם" מדוע לא התבטא המדרש בפשטות ואמר "אעשך ידוע ומפורסם בעולם", מהי המשמעות של המילה 'טבעך'? ניתן לענות על פי אותו יסוד; ה' הבטיח לאברהם שהוא יעבור לדרגה חדשה בבריאה שעד כה לא הייתה ידועה בעולם. אברהם יזכה להראות לעולם מציאות חדשה זו וללמדם גישה חדשה לחלוטין לחיים. בדרך הדרוש גם ייתכן שעניין זה נרמז בדיוק במילים 'לך לך'. הגימטריה של "לך" היא 50; 7 פעמים 7 הם 49. 7 מייצג את עולם הטבע – העולם הזה, בעוד 8 הוא מספר המייצג את מה שמעבר לטבע העולם הזה. המספר 49 אף הוא מסמל את העולם הזה כפי שניתן לראות במ"ט שערי טומאה וטהרה, בעוד 50 מסמל את מה שמעבר לעולם הזה, היום ה-50 מיציאת מצרים היה יום מתן תורה – הזמן בו העולם כולו עלה בדרגה וקיבל משמעות רוחנית וגבוהה יותר מדרך הטבע. הקב"ה אמר לאברהם 'לך לדרגת ה-50', דרגה חדשה במציאות, מעבר לדרך הטבע. הקב"ה הבטיח לאברהם שאם הוא יחיה על פי אמת גבוהה יותר מחוקי הטבע הארציים, הוא יותר לא יהיה מוגבל על ידי אותם חוקים מציאותיים של סיבה ותוצאה על פיהם מסובב הטבע. ואכן, לאחר שאברהם עמד בהצלחה בניסיון זה, נגלה אליו הקב"ה בברית בין הבתרים ואמר לו שהוא יזכה לחיות תחת מערכת חוקים שונה לחלוטין: הפסוק אומר שהקב"ה הוציא את אברהם, רש"י מסביר שה' אמר לו "צא מאצטגנינות" – הנך יכול לצאת מחוקי הכוכבים והמזלות – המנחים את עולם הטבע, צא לחיות בדרגה חדשה של מציאות, וזו הייתה הדרך בה יכלו הוא ושרה לזכות לילד למרות שעל פי המזל שלהם – לעולם לא היו יכולים לזכות לכך. ה"זוהר" אומר שהבטחה זו תתקיים רק בתנאי שאברהם וצאצאיו יעסקו בתורה ובמצוות. שמירת התורה והמצוות מבטאת את החיים מעבר לדרך הטבע. אדם שחי לפי מצוות התורה, הוא בהכרח חי תחת מערכת חוקים שונה לחלוטין משאר העולם. לדוגמא, בעסקים רבים היום העמוס ביותר הוא שבת; אדם שחי לפי חוקים רגילים של סיבה ותוצאה, לעולם לא יוותר על הרווחים מיום כזה למען שמירת השבת. רק אדם שמבין שבתורה ישנם חוקים שונים לחלוטין של סיבה ותוצאה, יכול ברוגע לסגור עסקו בשבת ולהיות סמוך ובטוח שפרנסתו לא תינזק כלל כתוצאה מכך. דוגמא נוספת לכך ישנה בגמרא בבבא מציעא . הגמרא דנה במקרה מסוים בו אדם הלוה לחברו חפץ והם חלוקים ביניהם על ערכו של החפץ. מסקנת הגמרא היא שעל הלווה להישבע כדי להוכיח את אמיתות טענתו, בעוד המלווה לא נדרש לעשות כך. מדוע צריך הלווה להישבע ואילו המלווה לא? תשובת הגמרא היא שהלווה מאמין למלווה כיוון שהוא עשיר, וודאי עושרו הוא כתוצאה מכך שהוא אדם מהוגן ואמין, כיון ש"אם לא שאדם נאמן וישר הוא לא היו מעשרין אותו מן השמים" . פשוט לגמרא שנאמנות ויושר גורמים לעשירות – לו היינו שואלים כל אדם ממוצע מה גורם לעושר, גם התשובה הכי פחות הגיונית ומתקבלת על הדעת – לא היתה יושר ונאמנות! על פי דרך הטבע, הגינות אינה המפתח לעושר. אכן, רבים מאמינים שחוסר נאמנות יביא להם עושר. אולם כלל ישראל חיים בהתאם למציאות שונה לחלוטין, בה שמירת המצוות, ומידות הגונות הם הגורמים להצלחה. זוהי תבנית המשתקפת גם על פני ההסטוריה; העם היהודי תמיד התמודד בניסיון האם לחיות בהתאם ל'חוקות הגויים' או בהתאם ל'חוקים של כלל ישראל'. לצערנו היה זה נסיון קשה ביותר לעמוד בו. המרגלים לדוגמא, נכשלו והתיחסו לעולם בהתאם לחוקי הטבע. כאשר הם ראו את תושבי הארץ הענקים, תחושתם הייתה שלא יהיה אפשרי להתמודד איתם. טעותם הייתה שלא הבינו שאם הם מאמינים בה' השולט בכל הטבע כולו, הרי בכוחו לבטל את כל חוקי הטבע עבור עם ישראל, בדיוק כשם שעשה ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף. זהו עיקרון בסיסי ויסודי ביותר ברמתו הרוחנית של כל יהודי. אפשר להשתדל ולהתאמץ לקיים את התורה, ועם זאת לחיות במובן מסוים בהתאם לחוקי הטבע ככל הגויים. אדם יכול בקלות ליפול לידי מחשבה ואמונה כאילו הזמן אותו הוא משקיע לעבודתו הוא הוא הגורם העיקרי הקובע את מצבו הכלכלי. כתוצאה מכך הוא עלול להרחיב את שעות עבודתו, גם על חשבון זמן של לימוד או על חשבון זמן יקר שאמור להיות מוקדש למשפחתו . להתנהלות כזו עלולות להיות תוצאות קשות ביותר. הקב"ה נוהג איתנו מידה כנגד מידה, אם אנו מראים במעשינו שאין אנו בוטחים בו באמת, אלא אנו סומכים על המאמצים והכוחות שלנו, אזי הקב"ה מסתיר את עצמו ואת ידו הפתוחה ואנו נותרים באמת לבד, נתונים לחסדי חוקי הטבע ללא השגחתו הפרטית של ה' חלילה. כך ניתן להבין מדוע לכל אורך ההסטוריה כאשר עם ישראל פנה עורף לאלוקיו, הקב"ה הסתיר את פניו ממנו, והם נותרו חסרי הגנה מאויביהם הגויים. שטח נוסף בעבודת ה' בו מתבטא ביותר עיקרון זה הוא ההכרה שהעולם הרוחני, ולא הגשמי, הוא הוא המשפיע על ההצלחה או הכישלון. גדולי ישראל הוכיחו גישה זו בכל ימי חייהם. ר' משה אהרון שטרן זצ"ל, המשגיח בישיבת קמניץ הלך פעם מאחורי ר' אליהו לופיאן זצ"ל ור' יחזקאל לוונשטיין זצ"ל; הוא החיש את צעדיו על מנת להתקרב אליהם יותר ולהצליח לשמוע את שיחם ושיגם של שני גדולי עולם אלה. ר' יחזקאל הבחין שעינו של ר' אליהו לופיאן היתה חבושה בתחבושת והוא שאל אותו מה קרה. ר' אליהו השיב שמוכרח להיות שהוא ראה מראה אסור וזה גרם נזק לעינו. נדהם מהשאלה ומהתשובה, התקרב ר' משה אהרן עוד יותר לשמוע מהי תשובתו של ר' יחזקאל. להפתעתו, הוא לא ענה, הוא פשוט קיבל בהבנה מושלמת את הסברו של ר' אליהו כעובדה, ולא התיחס לשום דבר מיוחד בדבריו. ר' משה אהרון הסביר שר' אליהו לופיאן הבין שכאשר ר' יחזקאל מתעניין על עינו, הוא לא שואל על מצבה הרפואי של העין, אלא על הסיבה הרוחנית שעומדת מאחורי הפגיעה. ר' אליהו הבין שזה כל מה שרוצה ר' יחזקאל לשאול ולכן הוא השיב בהתאם. גדולים אלה הבינו שגורמים רוחניים הם האחראים לכל יחס של סיבה ותוצאה בחייהם, הם חיו בהכרה עמוקה שהמציאות הפשוטה של יהודי לא מורכבת מאותם חוקים כמו שאר אומות העולם. שאלנו כיצד ניתן ליישם בימינו אנו את הציווי 'לך לך'. התשובה היא ש'לך לך' לא היה ציווי רק לאברהם אבינו לעזוב את סביבת הרשעים, אלא היתה זו קריאה מה' אליו לעזוב את חוקי הטבע המנחים את הגויים ולבוא לחיות על פי מערכת חוקים שונה לחלוטין, על פי העולם הרוחני. שכרו היה שה' השיב לו כגמולו והשפיע עליו טוב מעבר לאפשרי תחת חוקי העולם הגשמי. לימוד זה הוא ודאי רלוונטי וקשור לכל אחד מאיתנו. ה"שפת אמת" שואל, מדוע ה' אמר 'לך לך' רק לאברהם אבינו ולא לכל שאר העולם. בתשובתו הוא מביא את הזוהר שה' אמר 'לך לך' לכולם, אולם אברהם אבינו היה היחיד שהגיב לכך. גם בעולמנו היום קורא הקב"ה "לך לך" – הגויים מתעלמים, אולם אנחנו לא יכולים להתעלם; ואם נענה לקריאה זו הוא ישיב לנו כגמולנו, מעבר לכל חוק הגיוני בעולם הגשמי.