וירא – לנהוג טוב בהנהגות טובות / יהונתן גפן

בס"ד וירא – לנהוג טוב בהנהגות טובות / יהונתן גפן הפרשה פותחת בתיאור חסדו המופלא של אברהם אבינו עם שלושת המלאכים. מיד לאחר מכן אנו שומעים על ירידת המלאכים לסדום ועל הפיכתה. ר' יעקב קמינצקי זצ"ל מצביע על קשר מעניין ביותר בין שתי פרשיות סמוכות אלה; בשתיהן מושם דגש מיוחד על עניין הכנסת אורחים . הנהגתו של אברהם עם אורחיו מהווה סמל ודוגמא לכל אדם על היחס הראוי לאורחים, וכיצד יש לשרת ולספק את צרכי האורחים, ולהעניק להם את המיטב ואת המירב. ניתן לראות כיצד התעלם אברהם לחלוטין ממצבו הבריאותי שהיה בכי רע, ולא חסך כל מאמץ במטרה להעניק לאורחיו אירוח מושלם ואת ההרגשה הנעימה ביותר. מיד לאחר מכן עוברת התורה לתאר את הנעשה בעיר סדום, וכאן נראה יחסם הגרוע של אנשי סדום לאותה מצווה שתוארה כמה פסוקים קודם לכן. אנשי סדום מאיימים על חייו של לוט רק בשל "חטאו" – בהעיזו לספק מקום לינה ואוכל לאורחים זרים. מהי כוונת התורה בהדגשתה את הניגוד הקיצוני בין אברהם ובין אנשי סדום? הרב יעקב קמינצקי מציע תשובה המתבססת על עניין אחר בסיפור העיר סדום. כאשר סיפר ה' לאברהם על כוונתו להפוך את סדום בשל זלזולם החמור בבין אדם לחברו, הגיב אברהם בדאגה רבה מאד לאנשים רשעים וחטאים אלה, והוא מתחיל להתחנן אל ה' לבקש ולהפציר בו שוב ושוב ללא הרף, עד שהיה צריך לבקש תחילה מה' שלא ייחר אפו בו על שמדבר איתו בכזו צורה. הרב קמינצקי מסביר שבכך מציגה התורה את רמתו המופלאה של אברהם אבינו ב"בין אדם לחבירו". הוא כותב כי באופן רגיל, אדם המצטיין במיוחד בשטח מסוים או במידה מסוימת, הוא מקפיד ביותר על הנהגתם של אנשים אחרים דווקא בנושא זה. כתוצאה מכך הוא נוטה לשפוט אחרים בחומרה יתרה על חולשתם וחוסר הבנתם בנושא זה. כדוגמא הוא מביא אדם הנזהר בסעודה שלישית ומקפיד ליטול ידיים לסעודה זו, באופן טבעי הוא נוטה לשפוט ביתר חומרה אנשים המסתפקים בפירות בלבד לסעודה שלישית. התורה הסמיכה את תיאור גדולתו של אברהם אבינו במצות הכנסת אורחים לרמתם השפלה של אנשי סדום בנושא זה בדיוק, על מנת להראות כיצד למרות ההבדל החד, הפציר אברהם בהקב"ה ללא הרף שיתייחס ברחמים לאנשי סדום. עובדה זו מוכיחה כיצד לא נפל אברהם אבינו בידי היצר הרע, וכלל לא הגיע למצב זה של החמרה יתירה בשפיטת אחרים אף בנושא שהיה חזק אצלו כל כך. התהום העמוקה הפעורה בין מידת חסדו של אברהם ובין שפלותם של אנשי סדום לא מנעה מאברהם להוכיח דאגה כנה להם ולחייהם. רואים מדברי הר' קמינצקי שלא קל בכלל להסתכל בעיניים טובות על חולשתם של אחרים, בייחוד כאשר חולשה זו היא היא נקודת החוזק של האדם. מדוע קשה עניין זה כל כך? כאשר אדם מצטיין בשטח מסוים במידות, יקשה עליו מאד להבין כיצד אחרים יכולים להיות פחות זהירים בשטח זה. לדוגמא, אדם דייקן באופן מיוחד, יקשה עליו מאד לתפוס כיצד מסוגלים אחרים לאחר שוב ושוב. ברי לו שאדם המאחר הוא מפגין חוסר התחשבות בזמנם של אחרים. עבודתו של אדם זה היא להבין שלכל אחד כוחות משלו, וייתכן וקיימים שטחים בהם הוא עדיין נמצא ברמה נמוכה בהרבה מאחרים. יתרה מזאת, עליו לזכור את המשנה באבות שאומרת: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו", ניתן ללמוד ממשנה זו שתכונות אופיו של כל אדם מושפעות מנסיבות חייו הייחודיות לו, ואיננו יכולים לעולם לדעת איך היינו מתנהגים אם אנו היינו עומדים באותו מצב בדיוק. אם אדם מפנים עניין זה, הוא קולט כי לכל אדם מעלות וחסרונות, חולשות ונקודות חוזק, התלויות בגורמים שונים, אשר על כן, טעות היא לראות בחומרה את חולשותיהם של אחרים, אף אם האדם עצמו חזק ביותר בנושא זה. ישנה דוגמא נוספת לגדולתו של אברהם בהתחשבותו באנשים ברמה נמוכה משלו. בתחילת הפרשה התורה מספרת באריכות רבה את הסעודה הדשנה אותה הגיש אברהם לאורחיו, ומאריכה בתיאור המעדנים הטעימים אותם האכילם. הר' יששכר פריינד שליט"א אומר שללא ספק אברהם עצמו לא התעניין במעדנים אלה וודאי לא עידן את גופו בכאלה מאכלים. אף על פי כן הוא לא חסך כל מאמץ לספק להם מעדנים ומאכלים משובחים ביותר, ולא כפה את דרגת פרישותו על אורחיו. הר' פריינד מתאר כיצד אחר מגדולי הדורות האחרונים התייחד בכך שלא דרש מאחרים לנהוג על פי דרגתו הגבוהה והנהגתו המיוחדת; במקרר בביתו של ר' משה פיינשטיין זצ"ל היו מספר תבלינים ורטבים שונים להטעמת המאכלים. ברור שהר' פיינשטיין עצמו לא הקדיש שום רגע מזמנו, ולא ייחס כל חשיבות להוספת רטבים כאלה על מנת להפוך את המאכלים טעימים יותר – הוא חי ברמה גבוהה הרבה יותר, בהם תענוגים גופניים כאלה היו חסרי משמעות בעליל. למרות כל זאת הוא לא ציפה מאחרים לנהוג על פי דרגתו הוא, ולא מנע מהם כל תענוג. ישנם מצבים שונים בהם עלול האדם לכפות את הנהגותיו הטובות ורמתו הגבוהה על אחרים בצורה שאינה נכונה. לדוגמא: אדם יכול להיות מסודר ונקי מאד, ברור שזוהי תכונה מצויינת, המאפשרת לאדם לחיות חיים מסודרים. אולם, כאשר יזדמן לאדם מסודר זה לחיות בכפיפה אחת עם אחרים: בן זוג, ילדים או חברי חדר, עלול להיות כי אותם שותפים לחייו אינם שואפים או אינם מצליחים להגיע לרמת ניקיון וסדר בבית כרצונו. כזו סיטואציה עלולה לגרום לאותו אדם מסודר כעס וחיכוכים רבים עם בני ביתו או שותפיו, הוא עלול לדרוש שהם ישמרו על רמת ניקיון וסדר בהתאם לסטנדרטים הגבוהים אליהם הוא רגיל. זוהי דוגמא לכפיית הרגליו הטובים של אדם אחד על אחרים, הגורמת לו לחיות בצורה בלתי הוגנת עם אחרים. אדם המסודר באופן יוצא דופן עליו לקבל את העובדה שאנשים אחרים אינם יכולים לשמור על הסדר והניקיון באותה מידה שהוא רגיל. אותו אדם צריך להבין שאם הוא אינו מסוגל לתפקד כיאות במצב שכזה, האחריות לתחזק ולשמור על הסדר בבית ברמה הגבוהה אליו הוא רגיל – מוטלת עליו בלבד. בפרשתנו מתוארת מידת חסדו המופלאה של אברהם אבינו באריכות רבה. הר' קמינצקי האיר היבט נוסף בהנהגתו המיוחדת ב"בין אדם לחברו" - הוא לא כפה את דרגותיו הגבוהות על אחרים, ולא שפט את מעשיהם בחומרה, למרות גדולתו בנושא זה. ייתן ה' ונזכה כולנו להשתמש במידותינו הטובות – אך לטוב.