וירא – חסד לעומת עצמאות

אחד המאורעות המפורסמים ביותר בפרשה הוא הפיכת סדום. שמה של העיר סדום ידוע כעיר שאין דומה לה ברשעותה. אמנם זוהי אמת לאמיתה, אך נראה פשטני מידי לומר שאנשי סדום כולם היו בני אדם אכזרים שפשוט שאבו את כל הנאתם מגרימת נזק לאחרים. מוכרחים לומר שהתנהגותם נבעה מרעיון כלשהו אשר הניע אותם לנהוג כפי שנהגו, על מנת לפתח וליישם רעיון זה הם הקימו מערכת שלמה של חוקים שיכפו את הצעידה בדרכיהם המרושעות. מה הייתה אותה אידיאולוגיה שעמדה מאחורי התנהגותם? מורי ורבי, ר' יצחק ברקוביץ שליט"א מסביר שאנשי סדום האמינו שעשיית חסד עם אחרים נחשבת כמעשה שפל ואכזרי. בכך שאדם מספק לאחר את צרכיו הוא מונע ממנו לדאוג לעצמו, הוא הופך אותו להיות בלתי עצמאי, תלותי ומונח כעול על כתפי החברה. אשר על כן מערכת החוקים והענישה שלהם הייתה בנויה אחת ניסתה לתת אוכל לאדם עני, עונשה היה שציפו אותה בדבש, כך הגיעו המוני דבורים שעקצו אותה למוות . בכך הם העבירו מסר כזה: במעשה החסד שלה היא לא סייעה לאותו עני, אלא גרמה לו נזק והניחה לו להישאר חלש ותלוי באחרים, לכן מידה כנגד מידה הם הענישו אותה והביאו אותה למצב בו היא גורמת 'חסד' עם הדבורים – ומאכילה אותם בדבש, אולם תוצאת מעשה זה הוא מיתתה. כיוון שהיא כביכול הזיקה ו'הרגה' על ידי חסד, עונשה הוא שתיהרג אף היא בעצמה על ידי חסד . הגמרא ממשיכה ומספרת על עונש נוסף שאדם קיבל על 'חטא' חסד שעשה. כל אדם שהזמין לחתונה אדם זר נענש בכך שפשטו אותו מכל בגדיו. מה הקשר בין ה'חטא' לעונשו? הבנתם של אנשי סדום הייתה שעשיית חסד עם מישהו נחשבת כאילו פשטו אותו מכבודו והפכו אותו בכך מאדם מן השורה ל'מקבל'. מידה כנגד מידה, הם הפשיטו את הנותן מכבודו והסירו ממנו את כל בגדיו. הקב"ה העניש את סדום גם כן מידה כנגד מידה על התנהגותם האכזרית וגישתם הנוראה לחסד. רש"י אומר שבתחילה ירד על סדום גשם קל, ורק לאחר מכן הוא הפך לאש וגפרית . ההסבר הפשוט לכך הוא שה' העניק בכך הזדמנות אחרונה להתחרט ולשוב בתשובה. אולם במבט מעמיק יותר ייתכן לומר שהם נענשו על ידי מעשה של חסד שהפך להיות מעשה של הרס וחורבן. זה מתאים בדיוק למניעיהם הם בעת שהענישו – המחשבה כאילו חסד הוא בעצם חורבן. מידה כנגד מידה – חורבנם התחיל כמעשה של חסד ונגמר בהרס ללא רחם. סדום הייתה אומה כה מרושעת שנראה קשה מידי לשאוב לעצמנו מפרשה זו לימוד אותו ניתן ליישם בחיי המעשה שלנו – ברור שחוקיהם היו אכזריים לחלוטין, וגישתם ורעיונותיהם היו שגויים מעיקרם. בכל זאת, היבט אחד מאמונתם החל להיטמע בעולמנו בדורות האחרונים. הרעיון שסיוע לבני אדם הוא מזיק בעצם, בכך שהוא גורם למקבל להפוך תלותי וחסר עצמאות. ניתן לשמוע כזו צורה של מחשבה כמענה כנגד רעיונות של סעד ורווחה, בהם אנשים חסרי הכנסה מינימאלית מקבלים תמיכה כספית משמעותית. כתוצאה מכך כאלה אנשים מאבדים את המוטיבציה שלהם לחפש מקור פרנסה, ובוחרים להישאר תלויים על אחרים. מהי השקפת התורה על היבט זה של מידת סדום? אכן, במצוות רבות בתורה ובהשקפה התורנית ניתן בהחלט לראות דגש רב על החשיבות והתועלת שיש לעצמאות. הדוגמא הידועה ביותר נמצאת במשלי: "ושונא מתנות יחיה" – הדרך הטובה ביותר לחיות היא בלי להישען על מתנת בשר ודם. ועל זו הדרך הגמרא אומרת: "עשה שבתך חול ואל תזדקק לבריות" למרות החשיבות העצומה שיש לכבוד שבת ולעונג שבת ביהדות, חשוב יותר להימנע מלהזדקק לאחרים ולקבל צדקה לקניית צרכי שבת . מהי אם כך השקפת התורה לגבי הגישה שהוזכרה קודם, שחסד גורם למקבל להיות חלש יותר? התשובה היא שמקורות אלה מתייחסים לכל יחיד ויחיד, הם מנחים אותו כיצד עליו להתמודד בעצמו עם מצבו. כל אדם צריך לעשות כל מה שהוא יכול כדי להיות עצמאי ולספק את צרכי עצמו ללא הישענות על חסדי אחרים למחיתו . אולם גישה זו מוגבלת לחלוטין ומתייחסת רק לגבי האדם עצמו והתמודדותו האישית – האופן בו עליו להתבונן על זולתו הוא שונה לחלוטין. כאשר מדובר על צרכי הזולת חייב האדם לשכוח מכל מחשבה והתעסקות מדוע הגיע חברו למצב נצרך, ועליו להתמקד בנושא אחד: כיצד הוא יכול לסייע לו. עם זאת, למרות החשיבות הגדולה שיש לסיוע למי שאינו מסוגל לעזור לעצמו, חשוב לציין שכיוון שהעצמאות היא ערך חשוב ביהדות, הדרך המעולה ביותר לעזור לאדם היא אם ישנה אפשרות להעניק לו את היכולת לסייע לעצמו, וכך מרוויח המקבל רווח לטווח ארוך, הוא הופך לאדם שאינו נצרך ואינו תלוי באחרים, הוא קונה את היכולת לסייע לעצמו בעצמו. אכן, הרמב"ם כותב שכאשר אדם מעניק לחברו את האפשרות למצוא לעצמו פרנסה ש"תעמיד אותו על הרגליים" והוא יוכל בכוחות עצמו להתמודד – זהו האופן הטוב ביותר של קיום מצות צדקה . אולם לצערנו הרב המצב הוא שרבים עד מאד המקרים בהם אין לנצרך יכולת לעזור לעצמו, ובכאלו מקרים אנו מצווים לעשות כל שביכולתנו כדי לעזור לו. העיוות של אנשי סדום היה תפיסתם כאילו כל אחד יכול להצליח אם רק ישקיע את המאמצים הנכונים. לצערנו, ממש לא כך הם פני הדברים, ישנם אנשים רבים המנסים ורוצים להתמודד בכוחות עצמם, אולם תנאים חיצוניים שאינם תלויים בהם הופכים משימה זו לבלתי אפשרית. מפרשיית סדום ניתן ללמוד מה נקראת גישה שגויה מעיקרה לעניין החסד. מי ייתכן ונזכה כולנו ללמוד ולהבין עניין זה, ולסייע לזולתנו באופן הטוב ביותר שאפשר.