חיי שרה – המלחמה בין הגוף והנשמה

לאחר שעמד אברהם אבינו בנסיון העקידה, בפטירת שרה אשתו, הוא נאלץ לעמוד מול עפרון החיתי במשא ומתן ממושך כדי להשיג חלקת קבר לשרה אימנו. בסופו של דבר, הוא קנה את מערת המכפלה במחיר עצום – 400 שקל כסף. הפרשנים מציינים שבדרך כלל שמו של עפרון נכתב עם האות ו', מלבד בפסוק המתאר את ביצוע העסקה, בפסוק זה שמו של עפרון נכתב ללא ו' – "עפרן". רש"י מסביר שעפרון אמר הרבה ועשה מעט, בתחילה הוא אמר לאברהם שהוא מוכן לתת לו את אחוזתו בחינם, אולם בסופו של דבר הוא דרש עליה מחיר מפולפל. כתוצאה מכך ערכו של עפרון ירד מאד. בעל הטורים כותב הסבר נוסף על הו' החסרה בפסוק זה. הוא כותב שהגימטריה של המילה עפרן היא 400 – הסכום המדויק אותו הרויח עפרון מעסקה זו ! מהי המשמעות של עניין זה? ר' אלחנן פישמן שליט"א מסביר שכאשר עפרון קיבל מאברהם אבינו סכום כזה של כסף, הוא חש שהוא מקבל בכך ערך מסוג חדש – מרגע זה הוא ראה את עצמו כ"שווה" 400 שקל כסף. הדימוי העצמי של עפרון התבסס על מצבו הכלכלי. הוא נפל בפח של יצר הרע מצוי מאד, מצבו הגשמי היה חשוב ומודגש בעיניו הרבה יותר מדרגתו הרוחנית. ישנה נטייה טבעית לנהוג כך כיוון שמאז חטא אדם הראשון האדם קשור ומודע הרבה יותר לגופו מאשר לנשמתו. ר' מוטי ברגר שליט"א אומר שאנו נוטים לזהות את עצמנו על ידי הגוף שלנו – לדוגמא, כאשר אדם חולה הוא אומר "אני לא מרגיש טוב", גופו שחש לא בטוב מזוהה אצלו כ"אני". נכון היה יותר לומר "גופי אינו חש בטוב", שהרי הנשמה שבתוכנו היא העיקר המרכיב אותנו. חלק חיוני מאד בעבודת ה' הוא לפתח מודעות גבוהה יותר למציאות הנשמה ולצרכיה. נוכל לקבל הבנה עמוקה יותר בסוגית היחסים בין הגוף והנשמה, אם נמשיך ונעמיק באותה גימטריה שהביא בעל הטורים. כאשר עפרון קיבל את הכסף מאברהם, הוא ודאי הרגיש שמעלתו וחשיבותו בעולם עלו לאין ערוך – הוא הפך לאדם עשיר. אולם למעשה אות אחת נפלה משמו, ואנו יודעים ששמו של אדם משקף את מהותו. מכך ניתן ללמוד שהערך האמיתי שלו כאדם דווקא ירד. יתירה מזאת, העובדה שהאות שנפלה משמו היא דווקא האות ו' משמעותית ביותר. ו' היא אות של חיבור; ו' החיבור מוסיפה ומחברת מילה למילה. אף צורת האות ו' מרמזת על משמעות החיבור שלה; צורת האות ו' היא כוו – קרס, המחבר בין שני חפצים. כאשר עפרון זכה בעושר גשמי, הוא ירד ברוחניות ואיבד את הקשר שלו עם הקב"ה. כאשר אדם מעניק חשיבות גדולה מידי לגופו, ממילא נשמתו נפגמת מכך. גם בפרשת השבוע הבא ניתן ללמוד על היחס ההפוך הקיים בין הגוף ובין הנשמה. הנביא אמר לרבקה ששני העוברים שבבטנה יתפתחו לשני עמים, ותמיד אחד יעמוד כנגד השני, ובמפלתו של האחד – יקום השני ויעלה"" . הפשט של פסוק זה הוא שבין עם ישראל ובין אדום מתקיים תמיד יחס של מאזניים – כאשר אחד עולה – השני יורד למטה. אולם ישנם מפרשים הרואים מלחמה אחרת המרומזת בפסוק זה – יעקב מרמז על הנשמה, ואילו עשו – על הגוף; ובין שני כוחות אלו מתקיים מאבק תמידי. אם הנשמה היא השולטת – כוח הגוף נחלש כתוצאה מכך. דוגמא מובהקת לכך היא הסיפור אודות ה"בית יוסף": בעקבות מדרגתו הרוחנית הגבוהה, הוא היה זוכה לעיתים קרובות להתגלות מלאך מן השמים. והנה, במשך מספר ימים המלאך לא נגלה אליו. נאמר לו שהסיבה לכך היא שבאחד הימים, כשהיה חם מאד הוא הקדיש יותר מידי זמן כדי להשיג מים קרים. דאגה זעירה זו לצרכי הגוף שלו השפיעה וגרמה לירידה במדרגתו הרוחנית עד כדי כך שהוא לא היה ראוי לדבר עם המלאך! רואים ממקורות אלה שלא ייתכן מצב בו אדם משקיע גם בגופו וגם בנשמתו. אדם עלול לחשוב שלא כך הוא – הוא יכול לעסוק בתורה ובמצוות ובו זמנית לשאוף להישגים גשמיים ונוחות פיזית. אולם בסופו של דבר כזה אדם נשאר רק עבד לגופו; ייתכן שהוא יוכל לקיים מצוות אבל ההשקעה והשאיפות הגשמיות לא יתנו לו לגדור את עצמו מתאוות ממון, תאוות אכילה וכדומה, זהו סימן מובהק לכך שהגוף הוא הוא השולט בו והוא הקובע לו את חייו. ר' שלמה ברוודה שליט"א מתאר עניין זה על ידי שני סיפורים: פעם אחת הוא שלח בחור ישיבה לאמריקה ללמוד בישיבה טובה מאד שם. כאשר הוא הגיע הוא התרשם מאד מהתמדתם של הבחורים. אולם, הוא היה מופתע לחלוטין בהפסקת הצהריים – אותם בחורים שעד עתה למדו בכזה חשק והתלהבות, היו עסוקים כל כולם באכילה מתוך להט והתלהבות גדולה! הר' ברוודה אומר שבחורים אלו היו עבדים לגוף שלהם. במקרה אחר, דיבר הר' ברוודה בפני מספר גדול של בנות נעורים חרדיות. בשלב מסוים בהרצאתו הוא אמר שהמטרה בחיים אינה לחיות בבית היפה ביותר המרוהט בשלמות עם מיטב הרהיטים. מאוחר יותר באותו יום ניגשה אליו אחת המורות, ואמרה שבת אחת מתוך הקהל נבוכה מאד מדבריו. היא גדלה בבית שומר תורה ומצוות אשר בו מודגש מאד הצורך לחיות ברמת חיים גבוהה, ולהשקיע בנוחות פיזית כמה שיותר. לאחר ששמעה את דברי הר' ברוודה, היא הפנימה אותם והבינה את נכונותם. היא קלטה פתאום שהיא חונכה בגישה מנוגדת להשקפת התורה. הר' ברוודה אומר שייתכן ותהיה מלחמה ממש בין הגוף ובין הנשמה. הגוף הוא בעל כוח גדול, בדרך כלל הוא מתגבר על השאיפה הקיימת באדם לרוחניות. אולם אם נבין לפחות שאנו נתונים במאבק, נוכל להתחיל לחזק את כוח הנשמה שלנו. אולם, טוען ר' שלמה ברוודה, לרבים משומרי התורה והמצוות אין כלל מלחמה. אדם לא עומד בפני שום קונפליקט כאשר יש בפניו עוגה טעימה, כאשר הוא אינו רעב – הוא בולע את העוגה בלי לחשוב פעמיים. אולם הגרוע ביותר הוא כאשר הוא לא מזהה אפילו שהגוף שלו שולט לחלוטין בכל ישותו. מה יכול אדם לעשות על מנת להצטרף לכל הפחות למלחמה? דוד המלך אומר שישנן שתי דרכים לאדם לעבוד על עצמו – "סור מרע ועשה טוב" . "סור מרע" - הכוונה כאן היא להרפות מעט את אחיזתנו בצרכי הגוף. הר' ברוודה מציע כיצד ניתן להתחיל בעבודה זו; כאשר אדם אוכל ארוחה עיקרית – לאכל רק מסוג אחד – הוא יכול לקחת כמה שרוצה מאותה מנה, אולם לפחות הוא מפתח בכך את היכולת להימנע מלקחת עוד משהו – על ידי כך ניתן יהיה להתחיל במאבק בין הנשמה ובין הגוף. אולם אנו חייבים גם לעסוק ב"עשה טוב" – על ידי שנפתח את הצד הרוחני שלנו, באופן אוטומטי יחלש הקשר שלנו עם העולם הגשמי. אל ר' נח אורלווק שליט"א ניגש פעם בחור ואמר לו שהוא מצפה לארוחת צהריים יותר מאשר לתפילת מנחה – ושאל כיצד עליו לעבוד על כך? הר' אורלווק ענה לו שעליו להשתדל להעריך יותר את התפילה, על ידי שיעשה כך, באופן בלתי נמנע הוא יחוש פחות ציפייה ופחות התלהבות מהנאות גשמיות. הר' ברוודה אף מציע כיצד ליישם רעיון זה למעשה - בעשר הדקות הראשונות של פסוקי דזמרה, יעשה כל שביכולתו כדי להתרכז אך ורק בסידור ולא להביט סביב. כאשר אדם נוהג כך הוא בעצם מנתק את עצמו מכל הגורמים המסיחים את דעתו ומונעים ממנו את הריכוז אך ורק בתפילה. הר' ברוודה אומר שאנשים אמרו לו שרעיון זה גרם להם לעלייה משמעותית ביותר בעבודת ה'. המלחמה בין הגוף ובין הנשמה היא ארוכה ומאתגרת, אולם, אם לכל הפחות נצטרף למלחמה – הרי בידינו להצליח. המהר"ל מציין נקודה חשובה מאד בדברי רש"י על יחסי המלחמה בין יעקב לעשיו . הוא כותב שרש"י אומר שכאשר יעקב יורד למטה – עשיו עולה, אולם הוא לא כותב את ההיפך. המהר"ל מסביר שיעקב הוא הקובע מי יהיה חזק יותר – עשיו לעומת זאת רק נתון לתוצאת מעשי יעקב – אם הם נכשלים – הוא עולה, אולם אם יעקב עולה ומצליח – אין לעשיו כל אפשרות לעלות. באותה מידה ניתן לומר בהקשר למלחמה בין הגוף והנשמה: ביד האדם לקבוע מי השולט בו – אם הוא מתאמץ ומשתדל להגביר את כוח נשמתו – אזי כוח הגוף מתרפה מיידית. מי ייתן וכולנו נזכה להצליח להצטרף למלחמה בין הגוף ובין הנשמה.