בשלח – נטילת אחריות

בס"ד נס קריעת ים סוף הינו אחד המאורעות המשמעותיים ביותר והמשפיעים ביותר בהסטוריה היהודית. חז"ל והמפרשים שואבים רעיונות רבים ולימודים רבים מנס עצום זה. אחד הרעיונות הידועים בנושא זה מובא בתוספתא, המתארת את ההתרחשויות שקדמו לצעד הראשון אל תוך הים. בתוספתא מתואר כיצד עמדו השבטים על ים סוף, והתווכחו ביניהם מי ייכנס הראשון לים. כל אחד ניסה להתנער מהאחריות ומהאומץ העצום הנדרש על מנת להיכנס הראשון. בסופו של דבר שבט יהודה קפץ אל תוך הים, ובזכותו נעשה קידוש ה' עצום בעולם . מבואר בתוספתא כי היה זה אחד המעשים שזיכו את שבט יהודה במלכותו על כלל ישראל. הוא היה נכון לקום ולעשות מעשה בעת שכל השאר רק ביקשו להתנער מאחריות. בשכר מעשה זה הוא זכה לאחריות נצחית של מלכות על עם ישראל. המילה 'אחריות' נושאת לפעמים קונוטציה מעט שלילית בקרב בני אדם - קשה, מסובך ואפילו לא נעים לפעמים לאדם ליטול על עצמו אחריות. לכן אנשים רבים, כחלק מנטייתם הטבעית להימנע ממצבים לא נעימים – יעדיפו להימנע מתפקידים המחייבים נטילת אחריות. אולם, נראה כי נטייה זו אינה תואמת את השקפת התורה בנושא זה. בניגוד להסתכלות השלילית על האחריות, התורה רואה בנטילת אחריות ערך מרומם וחשוב ביותר; ר' חיים שמואלביץ זצ"ל מרחיב על כך זאת בבארו את המשמעות החשובה הקיימת לצעדו הראשון של שבט יהודה למים: "באותה שעה חש עצמו שבטו של יהודה אחראי עבור כל ישראל שיעשו את המוטל עליהם, ומתוך הרגשה זו נתגדלו ונתעלו מכל ישראל, ונתמלאו כח לעבור את הים כאילו היה יבשה ממש, ועל ידי זה זכה יהודה למלכות" מעשה זה של נטילת אחריות על עצמו למען הכלל – זיכה את יהודה בזכות עצומה: ניתן לו התפקיד החשוב ביותר בעם היהודי. ניתן ללמוד מכך רעיון חשוב מאד: אחריות יכולה להיראות לפעמים כעול כבד, עניין מגביל הלוחץ אותנו ועלול להכריח אותנו לעשות מה שלא היינו מעוניינים לעשות. סיפורו של יהודה מוכיח כי ההיפך – הוא הנכון. מידת נטילת האחריות על עצמו עבורו, עבור משפחתו ועבור כל עמו שהייתה בו היא אשר רוממה אותו ובזכותה הגיע לדרגות כה גבוהות. החלטה זו, ברגע זה, היא זו שהעלתה אותו לרמה אחרת לגמרי. עניין זה נכון לגבי כל אדם ואדם, אם הוא מחליט ברגע הנכון לקחת על עצמו אחריות למענו ולמען סביבתו, הוא מגיע מתוך כך לדרגות גבוהות ביותר, כאלה שאליהן הוא אפילו לא חשב שיוכל להגיע אי פעם. ר' חיים שמואלביץ ממשיך עוד ברעיון זה, הוא מביא את הירושלמי בביכורים: שאומר שחתן – נמחלין לו כל עוונותיו. הירושלמי בהמשך מביא את המקור לכך - עשיו נשא אישה המכונה בתורה "מחלה", שם זה לא היה שמה האמיתי כלל. השם 'מחלה' הינו מלשון 'מחילה', ומכאן לומד הירושלמי שכל עוונותיהם נמחלו כאשר היא נישאה לעשיו. ר' חיים מציין את העובדה שהירושלמי בחר דווקא בדוגמא של עשיו הרשע ואשתו שהייתה מקטרת לעבודה זרה, והוא מוכיח מכך שיום החתונה מזכה את האדם בכפרת עוונות אפילו ללא תשובה שהרי שללא ספק הם לא התחרטו על חטאיהם. נשאלת השאלה: הרי אפילו יום הכיפורים מכפר על עוונותיו של האדם אך ורק אם הוא מתחרט עליהם, מדוע חתן זוכה לכפרת עוונות בקלות כה רבה? ייחודו של החתן הוא בכך שהוא מקבל ביום נישואיו אחריות על אשתו, נטילת האדם על עצמו עול אחריות הינה עניין גדול מאד. לכן נמחלים לו כל עוונותיו וניתנת לו סיעתא דשמיא מיוחדת המסייעת לו להצליח בהתחייבותו החדשה. כל עברו הקודם נמחק ממנו, על מנת שיוכל לשאת כראוי בעול האחריות החדשה שניתנה לו. נטילת אחריות הינה צעד גדול ומשמעותי, כל מהות החיים עולה לדרגה אחרת לגמרי, ונפתח דף חדש למציאות חיים שונה ומחודשת. ראינו עד כמה משמעותית ומשפיעה מידת האחריות על חייו של האדם. היא היא הגורם על פיו נקבעות הדרגות הגבוהות אליהן מגיע האדם בחייו. כל שנדרש מהאדם הוא להחליט מיוזמתו האישית, מתוך בחירה חופשית ליטול אחריות על עצמו ועל העולם הסובב אותו. מהותה העיקרית של בחירה חופשית היא היכולת לבחור, להחליט לשנות, לגדול ולממש את הפוטנציאל האמיתי הגלום בנו. אם אדם בוחר כך, ביכולתו להפוך לבריאה חדשה לגמרי, השונה בתכלית מהדמות אשר היה בעבר. אל מול הים הזועף, החליטו בני שבט יהודה החלטה נועזת ומשמעותית, לקחת את עול האחריות ולא להטיל אותה על אף אחד אחר. מי יתן ונזכה גם אנו ליטול על עצמנו אחריות, וכך להגיע למימוש הפוטנציאל שלנו.