בא – חשיבה

בס"ד בא – חשיבה יהונתן גפן אחת הנקודות הבולטות ביותר בעניין עשר המכות היא סירובו העקשני של פרעה להכיר בטעותו ולהבין שה' הוא האלוקים, בעל הכוחות כולם. למול עיניו התחוללו ניסים בזה אחר זה, ובכל זאת הוא לא השתכנע בהיות משה רבינו שליח ה', ולא רק קוסם ומכשף חלילה. בחמשת המכות הראשונות פרעה סירב להוציא את בני ישראל ממצרים מתוך שליטה מוחלטת ובחירה חופשית. בחמשת המכות הבאות הוא היה מסכים לשלוח אותם, אלא שאז הכביד הקב"ה את ליבו, והוא לא שלחם. הספורנו מסביר על כך שאם היה מוציא אותם בעקבות המכות, לא היה זה מתוך תשובה אמיתית והכרה בגדלות ה', אלא מכיוון שלא היה יכול לסבול יותר את המכות הקשות. לכן, בכך שה' הכביד את ליבו, ניתנה לו בעצם זכות הבחירה החופשית לפי הרצון האמיתי שהיה בו, למרות הפחד הטבעי מהמכות. סירובו העקשן להוציאם היה בעצם בחירה חופשית טהורה, ללא השפעות חיצוניות . עקשנות זו של פרעה, שנראית על-אנושית לחלוטין, הפליאה מאד את ר' אהרן בקשט זצ"ל, ראש ישיבת לומזה. הוא היה רגיל לתת "שמועס" (שיעור מוסר) בביתו בכל ליל שבת. באחת הפעמים תלמידיו נכנסו לביתו ונדהמו לראותו מסתובב הלוך ושוב בחדר, תוך שהוא ממלמל לעצמו: "מה חשב פרעה כשראה כאלה ניסים עצומים למול עיניו?!" לפתע הוא הפסיק ללכת, פנה לתלמידיו והסביר, "הוא לא חשב בכלל! רק אדם שנמנע כליל מחשיבה מסוגל להגיע להתעלמות מניסים כאלה, ולאטום את עצמו לחלוטין מכל השפעה שהיא על אישיותו!" הסבר זה של התנהגותו חסרת ההיגיון של פרעה שופכת אור על שאלה כללית, מדוע גם חוויות גדולות ומשמעותיות מאד לא גורמות תמיד לשינוי אצל האדם. ייתכן אפילו מצב בו מזהה האדם שנעשה לו נס עצום אולם הוא לא ממשיך להסיק מסקנות אישיות מהאירוע. דוגמא לכך היו התגובות לנס הגלוי שהיה במלחמת המפרץ, כאשר 39 טילי סקאד נפלו בארץ, והתוצאה היתה – הרוג אחד ! יצחק רבין אז הודה בפה מלא שעם ישראל ראה פנים מול פנים את יד ה'. עם זאת, מציין ר' דוד אורלופסקי שליט"א, אותו יצחק רבין לא שינה ולא כלום בחייו בעקבות כך, הוא לא התחיל להניח תפילין, או לקיים מצוות. והשאלה היא, מה הוא חשב אז?! הוא ראה בבירור את יד ה', ראה כיצד לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ובכל זאת – כלום לא השתנה בו! התשובה לכך מונחת בהסברו של הרב בקשט – הוא לא חשב! אם היה חושב בכנות ובאמת על הניסים העצומים שראה מול עיניו – ללא ספק משהו בו היה משתנה. דוגמא נוספת לרעיון זה, מספר ר' דוד קפלן שליט"א: ר' חצק'ל לוינשטין זצ"ל נסע פעם במונית עם נהג חילוני. אותו נהג סיפר לר' חצק'ל סיפור מופלא: מספר שנים קודם לכן הוא טייל ביערות אפריקה עם כמה חברים. לפתע הגיע נחש ותקף אחד מהם, הוא כרך את כל גופו הגדול סביבו, ועוד דקות מעטות היה חונק אותו למוות. לאחר שכל מאמציהם להצילו עלו בתהו, הם אמרו לו להגיד שמע ישראל לפני שנפטר מן העולם. הוא מיהר לומר שמע ישראל, ומיד לאחר מכן הנחש ירד מגופו והלך. אותו אדם שחייו ניצלו, הושפע עמוקות מאותו מעשה, ובהדרגה חזר למקורותיו. כיום הוא שומר תורה ומצוות ומקפיד על קלה כבחמורה. כששמע ר' חצק'ל כיצד אותו מאורע שינה באופן כה קיצוני את חייו של החבר, הוא שאל את הנהג למה הוא לא השתנה כתוצאה מהנס. והנהג הסביר, "אה, לא, זה לא אירע לי, זה אירע לו" . בתקופה האחרונה גם אנו היינו עדים למאורעות פלאיים, כמו המלחמה בדרום בה התרחשו ניסים גלויים, וראו באופן ברור ומוחש את יד ה'. במשך המלחמה ולאחריה סופרו סיפורים רבים מאד של ניסים עצומים שהיו שם. רבים אף ציינו את העובדה שמספר הקטיושות שנפלו בארץ הוא ללא השוואה כלל למספר ההרוגים, ואין כל הסבר מלבד נס משמים למספר הקטן של ההרוגים מכמות כזו של קטיושות. התפקיד שלנו הוא לקחת מאורעות כאלה ובעקבותיהם לחשוב שוב על חיינו – לחדש את הכרתנו המלאה במציאות ה' בעולם, ובהשגחתו הפרטית על חיינו; לחשוב איזה מסר רצה הקב"ה להעביר אלינו בכך; ולהחליט במה ניתן להשתנות, להשתפר ולעלות. הצעד הראשון של שינוי בעקבות הקורות אותנו הוא ללמוד את הלימוד מפרעה ו"לחשוב". להשתמש במאורעות הגדולים בעולם, כמו גם באלה הקטנים המתרחשים בחיינו הפרטיים, ובעקבותיהם לעשות שינויים נצרכים בכל סגנון החיים שלנו. מי ייתן ונזכה להתבונן תמיד, ו"לחשוב" על המתרחש בסביבתנו.