יתרו – אמנות ההקשבה

בס"ד יתרו – אמנות ההקשבה יהונתן גפן אחד הנושאים המפליאים בפרשת יתרו הוא סמיכות פרשיות עצת יתרו ומתן תורה. רבי צדוק הכהן מעניק הבנה מחודשת בעניין זה בשם רבו . בתחילה הוא דן בענין עצת יתרו – יתרו מציע למשה שינויים באופן השפיטה בעם, ומשה מקבל את עצתו. לא נראה שיש משהו יוצא דופן בעניין זה, אולם במבט מעמיק יותר ניתן לגלות מידה מיוחדת במינה של משה רבינו הבאה לידי ביטוי באופן תגובתו לעצת יתרו. ייתכן ויתרו היה אדם חכם מאד, אולם ודאי שדרגתו הייתה נמוכה בהרבה מזו של חתנו הגדול, יתירה מזאת, לא היתה בו את חכמת התורה שהייתה במשה. משה יכול היה בקלות לשמוע את עצתו ולדחותה בעדינות, בלי להעלות בדעתו אפילו להביאה לידי מעשה. אולם, חלף זאת, הוא הקשיב בתשומת לב מרובה הקדיש את מחשבתו לבדוק האם העצה מתאימה וראויה, ובסופו של דבר אף החליט לקבלה ולהשתמש בה. רבו של רבי צדוק אומר שכאן לומדים ממשה שיש לשמוע ולהקשיב גם לדברי הדיוט, כדברי חז"ל: "הלומד מכל אדם". לאחר מכן הוא מסביר את הקשר למתן תורה ואומר שזוהי הקדמה הכרחית לפני מתן תורה כיוון שחלק בלתי נפרד מלימוד התורה הוא היכולת ללמוד ולשמוע מכל אדם. השאלה שעלולה להתעורר כאן היא, שאמנם היכולת להקשיב לכל אחד חשובה, ובודאי תביא תועלת מרובה ללימוד התורה, אבל בכל זאת עניין זה אינו כל כך משמעותי וחשוב עד שהוא מהווה את ההקדמה שבלעדייה לא ניתן לגשת לעניין מתן תורה. ר' אליהו לופיאן זצ"ל משיב על שאלה זו וכותב שישנם מתמידים גדולים העמלים בתורה, אבל אינם מסוגלים להקשיב לחבריהם וללמוד תורה בדיבוק חברים, אלא הם שקועים עמוק בתוך עצמם ועסוקים בתוך דל"ת אמות שלהם. אנשים כאלה, לא רק שנענשים על אופן התנהגות כזה, אלא גם לימוד התורה שלהם לעולם לא יצלח. הוא ממשיך ומסביר מדוע אדם כזה מעכב ומונע את התפתחותו בלימוד התורה, וכותב שבאופן טבעי אדם "משוחד" לדעה שלו, הוא מצדד בה ומתנגד בעיניים עצומות לכל דעה אחרת. אם לא יסתגל להקשיב לזולת ולשמוע דעות נוספות – הוא לא יצליח להגיע לסברא ישרה ואמיתית . נראה שהקושי הטבעי, הקיים בכל אדם להקשיב לדעות אחרות, במיוחד כאלה הסותרת את דעתו, עלול למנוע תלמידים גם מהקשבה כהלכה לגדולים מהם. קיימת נטיה מסוימת לחפש מה אפשר לטעון ועל מה ניתן להתווכח בכל מילה ומשפט שרבותיהם אומרים. מה שיוצא מכך הוא שהתלמיד לא קולט בכלל את מה שמלמדים אותו, ובודאי לא מגיע להבנה והפנמה. לעומת זאת, היכולת להקשיב, להכיל ולקבל את דברי הזולת היא אחד המפתחות לגדלות אמיתית. הסבא מנובהרדוק זצ"ל הדגיש נקודה זו כאשר תיאר את גדלותו של ר' חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל: "חכמתו הייתה כה עצומה, עמוקה ורחבה, כיוון שבצעירותו הוא תמיד התאבק בעפרם של גדולי הדור. הוא מעולם לא אמר להם 'קבלו דעתי', אלא הוא עשה עצמו כלי לשמוע ולקבל כל דעה וסברא מכל הגדולים ששהה במחיצתם. הוא ספג לתוך תוכו את כל דברי החכמה ששמע מהם, וכך נזדככה דעתו והתרוממה, מכוח חכמת תורתם של דורות רבים אשר מצאה לה משכן במוחו'" . כאשר אנו מעלים במחשבתנו את גדלותו של ר' חיים עוזר זצ"ל, מה שעולה הוא גאונותו העצומה והיכולת העל אנושית לחשוב על כמה דברים באותו זמן. מדברי הסבא מנובהרדוק רואים שהמפתח לכל הגדלות הזאת היה נכונותו לשמוע כל דבר תורה שנאמר לו. הקשבה במלא תשומת הלב לדברי רבותינו מהווה אומנם אתגר מסוים, אולם קשה ומאתגרת עוד יותר היא המשימה להקשיב באמת לדברי חברינו. לעיתים קרובות כאשר אי מי בסביבתנו מתחיל לומר רעיון או דבר תורה מסוים, מוחנו מיד מתחיל לחשוב על מה יש לי לומר מיד כאשר הוא יסיים את דבריו. מלבד חוסר הדרך ארץ המופגן בהנהגה כזו, אדם לא יכול לגדול בתורה ולהתעלות כאשר הוא נוהג כך. היכולת לקבל את דעתו של הזולת, במיוחד כאשר הוא נוגדת את הדעה האישית של השומע היא אכן יכולת נדירה ביותר. במסיבת פרידה אחת, אחד הנואמים הילל ושיבח את מעלותיו של חברו – הוא סיפר שפעם התנהל ביניהם ויכוח לוהט על נושא מסוים, והשיחה הסתימה בלי שהגיעו לעמק השווה. מאוחר יותר, ניגש אליו החבר ואמר לו שהוא מבין מה שהוא רצה לומר, והוא שינה את דעתו על כל העניין בעקבות שיחתם. ישנם שני דברים ראויים לציון בסיפור זה – הראשון הוא יכולתו הגדולה לשמוע השקפה המנוגדת לשלו, ולקבל אותה כאשר היא נראית הגיונית ומתקבלת על הדעת. והשני הוא שמידה מיוחדת זו הייתה כל כך נדירה ובולטת עד כדי כך שזה מה שבחר החבר לספר כאשר תיאר את מעלות חברו. האמת היא, שלא כך אמורים להיות פני הדברים – זה אמור להיות המצב תמיד, כאשר אנו מעורבים בשיחה עם אדם כלשהו, עלינו להקשיב באמת למה שיש לו לומר, ולנסות למצוא מה יש לנו ללמוד ממנו, גם אם לכתחילה דעתו מנוגדת לדעתי. מה שקשה אף יותר מהקשבה לדברי זולתנו, היא ההקשבה במלא תשומת הלב לדברי הקטנים ממנו בגיל או ברמה. בחור ישיבה בוגר אחד היה מוטרד מדברי המשנה באבות "איזהו חכם, הלומד מכל אדם", לא רק מהגדולים ממנו – הוא הפנה את שאלתו לפוסק, וטען שודאי אין לו מה ללמוד מכאלה שאוחזים ברמות נמוכות בהרבה ממנו בלימוד. תשובת אותו פוסק לכך היתה, שהוא לימד משנה ברורה לבעלי תשובה שאחזו סה"כ שנה אחת אחרי תחילת לימודם. לדבריו, הם התיחסו להלכות מזויות שהוא מעולם לא חשב עליהן לפני כן, ואותם בעלי תשובה הביאו אותו לחשוב ולהגיע ליסודות חדשים רבים בהלכה שהפכו אצלו לנכסי צאן ברזל. מפרשת יתרו אנו לומדים שהקשבה לזולת היא אחת היסודות הבסיסיים ביותר להגיע לחכמה בכלל, ולחכמת התורה בפרט. מפרשים רבים אומרים שזהו השני מבין מ"ח קניינים שהתורה נקנית בהם – "שמיעת האוזן" – זוהי הדרך לקבל את התורה. מי ייתן ונזכה להגיע ליכולת חשובה זו, להקשיב באמת לדברי רבותינו, חברינו ותלמידינו, ועל ידי כך נצליח בע"ה ללמוד ולהבין את התורה הקדושה.