כי תשא – "נושא עוון"

לאחר החטא הטראגי של עגל הזהב, מתפלל ומתחנן משה לפני ה' שיסלח לבניו. הקב"ה נענה לו וסלח לבני ישראל, ואז לימד ה' את משה את "י"ג מידות של רחמים"; כיצד להתפלל לפניו בשעת צרה, באופן שבודאי ישמע. אחת ממידות אלו הינה "נושא עוון ופשע וחטאה". באופן טבעי אנו מבינים את המילה "נושא" כ "סולח" לעוון, פשע וחטא. אולם פירושה המדויק של המילה "נושא" איננה סולח כי אם לשון נשיאת משא, כמו "סובל עוון" וכו'. מה פירושה של נשיאת עוון זו? הרב נח וינברג זצ"ל מסביר את העניין במשל : כאשר יש לאדם חוב בבנק, כגון משכנתא שהוא מתקשה לפרוע, בפני הבנק ישנן שתי דרכים להגיב: הוא יכול לתבוע בחזקה את המגיע לו, לעקל את נכסי החייב, לשעבד את ביתו וכו', או לחילופין, ייתכן שמנהל הבנק יכיר בעובדה שבעל החוב הוא אדם נאמן וישר, המשלם מזה שנים את תשלומי המשכנתא בזמן – אלא שכרגע הוא מסובך ואינו יכול לעמוד בחובותיו. במקרה כזה, הבנק יבוא לקראתו, "ישא" את החוב במשך כמה חדשים וינהג בסבלנות ובהבנה, ואפילו אולי יסייע לאדם עד שיעמוד על רגליו ויוכל להמשיך לפרוע את התשלומים. באופן כזה, מסביר הרב וינברג "נושא" הקב"ה את החוטא – אינו מעניש אותו מיד, אלא מאפשר לו להמשיך את חייו, ולהספיק לשוב בתשובה ולכפר על חטאו . אחת הנקודות המרכזיות בעבודת ה' של כל אדם היא להדבק במידותיו של הקב"ה, ועל ידי הדבקות בדרכיו – להתקרב אליו. כיצד יכול האדם להידבק במידה זו של "נשיאת" החוטאים? ישנם מצבים רבים בחיי האדם בהם הוא נתקל באנשים החווים ירידה רוחנית משמעותית בחייהם. ייתכן שיהיה זה ילד בבית, או תלמיד המתחיל להתנהג בצורה לא ראויה, תגובתם הטבעית והמיידית של ההורים והמחנכים במצבים כאלה עשויה להיות דחיה, או יחס מחמיר – בתקווה שתגובה כזו תחזיר את הילד לאיזון ותכריח אותו לשפר את התנהגותו. הניסיון מוכיח שתגובה זו, פעמים רבות משיגה תוצאה הפוכה – ומסוכנת. שורש הטעות במקרים אלו נעוץ, פעמים רבות, בתגובה החזקה שאין בה כל מחשבה והתחשבות בקשיי החניך ובסיבות האפשריות להתנהגותו. ייתכן שתגובה מתונה יותר, המסוגלת להתחשב בנסיבות, "לשאת" את החוטא ולהמתין לו שיחזור – תהיה נכונה יותר, ואפקטיבית יותר. בגישה זו, בה האדם דבק במידותיו של הקב"ה ונושא את החוטאים יש באפשרותו לסייע לחניך להתגבר ולשוב. הסיפור הבא ממחיש את חשיבות האחיזה במידה זו: בישיבה מסוימת, נתפס פעם בחור מחלל שבת. הנהלת הישיבה, המזועזעת מהמעשה, חשבה לשלוח אותו מהישיבה, ועלו למעונו של הרב שך זצוק"ל לשאלו על כך. להפתעתם, החל הרב שך לחקור אותם אודות הבחור – מצבו המשפחתי, שלום בית בבית ההורים, מצבם הכלכלי וכו'. משנתברר לו כי ראשי הישיבה אינם יודעים להשיב על שאלותיו – נעמד הרב שך על רגליו ואמר, בדמעות בעיניו: "רודפים " אתם! ברצונכם לשלוח בחור מהישיבה – ואינכם יודעים דבר וחצי דבר על מצבו ומצב משפחתו?! ראשי הישיבה הנסערים חזרו והחליטו לערוך ברור על הבחור; ברור בו גילו כי הוריו התגרשו באותו שבוע, והוא סבל בנוסף גם ממצוקה כספית חריפה . סיפור זה ממחיש לנו את נחיצותה של מידה זו: "נושא עוון". אם לא היו פועלים לפי מידה זו, בקלות היו יכולים לגרום להתדרדרות הבחור אל הרחוב ממש, וזאת בזמן בו אותו בחור היה זקוק באופן נואש להבנה לעומק של שרשי התנהגותו השלילית. כאשר ילד או תלמיד מתחילים לפתח התנהגות שלילית, עשויים ההורים והמורים להגיב באופן אינסטינקטיבי באמצעי משמעת חריפים, ברם מידת "נשיאת" עוון מלמדת אותנו לעצור ולהתבונן, ולחפש את המניעים למעשים ולשינוי. כמו כן, עשוי תלמיד או חניך לחוות תקופת משבר או ירידה, ושוב – כפי שמלמדים אותנו דבריו של מרן הרב שך זצוק"ל בסיפור – ישנו שלב קודם לעונש: איסוף מידע! חשיבותה של מידה זו אינה מצטמצמת רק ליחסי מחנך-חניך, אלא באה לידי ביטוי בכל מערכות היחסים שנתקל בהם האדם במהלך חייו. בכל צומת עשויים אנו לפגוש באנשים שהתנהגותם נראית לנו תמוהה ושלילית, על ידי הדבקות במידתו של הקב"ה – "נושא עוון ופשע וחטא", נוכל להימנע מתגובות מזיקות ונמהרות, ובמקומן – נסייע לאחרים להתעלות. "איש לרעהו יעזורו". מי ייתן ונזכה תמיד לעזור זה לזה במצבי קושי!