כי תשא - קשר ישיר להקדוש ברוך הוא

פרשת חטא העגל הינה אחת מהפרשיות המוקשות ביותר בתורה. המפרשים דנים ארוכות בשאלה כיצד ייתכן שדור זה, שהיה דור דעה חטא בחטא כה חמור זמן כה קצר לאחר מתן תורה. נושא אחר בפרשייה קשה זו, בו דנים פחות, הוא הדרך בה העניש הקב"ה את עם ישראל על חטאם: מיד לאחר החטא אומר הקב"ה למשה: "הנה מלאכי ילך לפניך" . רש"י מסביר שמילים אלה מהוות עונש לעם ישראל; עד אותו יום הקב"ה בכבודו ובעצמו הנהיג את עם ישראל במדבר, אולם מרגע זה, רק מלאכו הוא אשר ילך לפניהם. מדברי חז"ל לומדים שהקב"ה מעניש מידה כנגד מידה, כלומר, ניתן לעיין בטבעו של העונש וממנו להסיק מסקנות לגבי מהותו של החטא. כיצד ניתן לראות מידה כנגד מידה בעונש על חטא העגל? על מנת להבין זאת, תחילה עלינו לדון בקצרה בשאלה כיצד יכלו עם ישראל לחטוא בחטא חמור כזה שנראה כעבודה זרה ממש. המפרשים מסבירים שלא הייתה להם כוונה לעבוד עבודה זרה, אלא הם רצו להשתמש בעגל כאמצעי המקשר בינם לבין הקב"ה: כאשר הם חשבו שמשה רבנו נפטר ולא ישוב עוד הם נבהלו מאד, הם האמינו שאין להם כל אפשרות לקשר ישיר עם ה', הם היו בטוחים שיש צורך באמצעי כלשהו שיקשר בינם לבין הקב"ה. לא הייתה זו כפירה בקב"ה אלא אמונה מוטעית שהשתרשה בהם שהם זקוקים לדמות מסוימת שתעמוד עבורם לפני ה', ותעביר אליהם את הוראותיו ואת טובותיו אליהם . עם הבנה זו יכולים אנו ללמוד מהו היה השורש שגרם לחטא העגל. אמונה שגויה זו של עם ישראל בכך שיש צורך באמצעי שיקשר בינם לבין הקב"ה נבעה ממקור דק מן הדק בנפשם שלא השתוקק לקשר ישיר עם ה'. אין זו הפעם הראשונה בה הגיע פגם זה בנפשם לידי ביטוי גלוי; בזמן מתן תורה, לאחר שהקב"ה בכבודו ובעצמו אמר לעם ישראל את שתי הדברות הראשונות, הם ביקשו שהוא לא ימשיך לדבר ישירות אליהם אלא שיאמר את הדיברות למשה והוא יעביר אליהם את דברי ה'. בפרשת ואתחנן משה רבינו מוכיח אותם על בקשתם זו. רש"י מסביר את דברי התוכחה ואומר: "נצטערתי עליכם וריפיתם את ידי כי ראיתי שאינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה, וכי לא היה יפה לכם ללמוד מפי הגבורה, ולא ללמוד ממני?" . בבסיס בקשה זו מונח היה פחד מפני קשר ישיר עם ה', אשר הוא זה שגרם לרצף המאורעות שהביאו בסופו של דבר לאחד המאורעות החמורים בתולדות ישראל – חטא העגל. על חטא זה נענשו מידה כנגד מידה – מרגע זה ואילך ילך מלאך ה' לפני עם ישראל חלף היותם מונחים בידי הקב"ה בכבודו ובעצמו עד כה. בהמשך הפרשה ניתן לראות אצל משה רבינו את ההיפך הגמור מהנהגתם של עם ישראל. לאחר שהצליח בתחנוניו לפני ה' לרחם על עם ישראל ולהשאיר לו שארית, ראה משה רבינו שזוהי עת רצון, והזדמנות לבקש מה' את בקשותיו ולהענות. בהזדמנות פז זו – מה עמד בראש מעיניו? מה בחר לבקש? "הראני נא את כבודך" . הוא ביקש רמת קרבה וקשר עם הקב"ה גבוהה יותר ממה שהגיע אליה אי פעם עד כה: המטרה אליה חתר משה כל ימי חייו הייתה לזכות יותר ויותר לדעת את ה' ולהיות קרוב אליו. פרשיות התורה לא נכתבו במטרה להוות חומר מעניין לקריאה - המעשים הטובים וכמוהם גם החטאים המתוארים בתורה, נועדו ללמדנו מוסר, ולהורות לנו דרך בחיינו אנו: דור הדעה של יוצאי מצרים חטאו ברגש דק מן הדק, חוט השערה של פגם בשאיפה לקשר ישיר עם הקב"ה – וכתוצאה מכך התפתחה בהם תלות מיותרת באמצעי שיתווך בינם לבין הקב"ה. כיצד משפיעה עלינו טעותם זו? מסופר על אחד האדמורי"ם ששאל פעם את אחד מחסידיו כל כמה זמן הוא חושב על אלוקיו. ענה החסיד: "רבה, אני קם כל יום בשעה 3:00 לפנות בוקר על מנת ללמוד לפני תפילת ותיקין, לאחר מכן אני לומד ללא הפסקה עד תפילת מנחה, ומיד לאחר ארוחת צהריים מהירה אני ממשיך ללמוד מספר שעות נוספות, אשר מיד לאחריהן אני הולך לישון וקם שוב ב-3:00 לקראת היום הבא – אז מתי, רבה, יש לי זמן במשך היום לחשוב על הקב"ה?" לפעמים אנו עלולים להיות כל כך עסוקים במצוות, מעשים טובים ועבודת ה', אבל לשכוח את העיקר – את הקב"ה בכבודו ובעצמו אותו אנו עובדים. בדיוק כשם שדור יוצאי מצרים התמקדו יתר על המידה בחיפוש אחר זה שיקשר בינם לבין ה', אנו עלולים לפעמים לשקוע יתר על המידה בהתמקדות באמצעים אשר אמורים לקשרנו ולקרבנו אל הקב"ה ולשכוח שאלה הם רק אמצעים המסייעים להגיע אל המטרה האמיתית. עניין זה יכול להתבטא אפילו במצות תלמוד תורה. לימוד התורה הינו ערך כל כך מרכזי בחיינו, ואנו עלולים לשכוח שזהו אמצעי בלבד, מרכזי אמנם, עיקרי וחשוב ביותר, אך מטרת העל היא להגיע לקשר קרוב יותר עם הקב"ה. קניית ידיעות רבות בתורה אינה סוף פסוק, אינה המטרה בעצמה, התורה אמורה להוביל אותנו לרמה גבוהה יותר של אמונה, יראת שמים ומידות טובות. אם אין זה כך – הרי העיקר חסר מן הספר. בעלי המוסר דיברו רבות על העניין והצורך להקדיש זמן מיוחד בו יפתח האדם בעצמו את יראת השמיים שלו. אפילו ר' חיים מוולוז'ין, בעל ה"נפש החיים", אשר התנגד להשקעה יתירה בלימוד מוסר, הדגיש את הצורך להקדיש זמן קצר לפני הלימוד לחשוב על הקב"ה בטהרת הלב, ובכך יישא הלימוד את האופי המתאים ויניב תוצאות נכונות. הוא אף כתב שאדם רשאי לעצור באמצע לימודו ולהתבונן מחדש עוד ביראת ה' "טרם יכבה מליבו יראתו יתברך שמו" . מעבר לכך, אומר ר' בן ציון ברוק זצ"ל ראש ישיבת נובהרדוק, חשוב מאד לדעת באיזה הקשר נכתב ספר "נפש החיים". אדם עלול בטעות לפרש ספר זה כקורא להתמקדות בלעדית בתלמוד תורה על חשבון לימוד מוסר. ר' חיים מוולוז'ין כתב את ספרו עבור אנשים בני דורו שהקדישו את רוב זמנם ללימוד ספרי מוסר באופן שלימוד התורה שלהם נפגע מכך. לכן, הוא הדגיש בספרו כי הדרך הנכונה היא להקדיש את מרבית הזמן ללימוד התורה – ומתוך כך יגיע האדם לקרבת ה'. אולם, אומר הר' בן ציון ברוק, בימינו הניסיון של רוב האנשים שונה בתכלית; אדם בעל הבנה קצרה או דרגה נמוכה באמונה עלול ללמוד את ה"נפש החיים" ומתוך כך להתיר לעצמו להימנע מעבודה ישירה להשגת קרבת ה'. לא אל אדם כזה דיבר בעל ה"נפש החיים", אלא הוא בא להדגיש שוב ושוב שאדם מוכרח להקדיש את מרבית עיתותיו ללימוד תורה. ועם כל זאת כל אדם מוכרח לשים לב שהעיקר באמת הוא להתפתח ולגדול באמונה ויראת שמים. קיים גם מצב בו אדם מתייחס לקיום המצוות כעיקר וכתכלית ושוכח את התכלית האמיתית – קרבת אלוקים. אדם עלול לקיים מצווה מתוך מחשבה מועטת או ללא כל מחשבה על הקב"ה, ולדמות בנפשו שקיים את המצווה באופן מעולה. בהקשר למצב כזה יש לזכור את דברי הרמב"ן בפרשת בא: "וכוונת כל המצוות שנאמין באלוקינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין קל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו" ישנן מספר דרכים פשוטות באמצעותן נוכל לשמור את עצמנו מלהיכשל בשכחת המטרה האמיתית לקראתה אנו חותרים בכל עבודתנו – לרומם את הקשר והקרבה עם בוראנו. הדרך הפשוטה והמוכרת ביותר היא ללמוד מתוך ספרים הדנים בנושאי אמונה, ביטחון תפילה וכדומה. וברמה מעשית יותר, ר' דב ברזק שליט"א כותב שהוא שאל את אחד הגדולים מהי הדרך בה יעבוד אדם על עצמו כדי שיהיה קרוב יותר וקשור יותר עם ה'. תשובתו הפשוטה הייתה שיתפלל האדם על כל דבר ודבר בו הוא חפץ – אפילו על עניינים קטנים ויומיומיים, לאו דווקא בעלי מימד רוחני כלשהו. לדוגמא, אם אדם עומד וממתין לבואו של האוטובוס, הוא רוצה שהאוטובוס יגיע במהירות האפשרית – עליו לשאת תפילה ברגעים אלה על מנת שכך אכן יקרה. על ידי שיתרגל האדם שוב ושוב בכאלה מקרים, תקָבע בנפשו הידיעה שה' איתו בכל עת ובכל מקום. אם בשטחים אלה נרגיש זאת במוחש, הרי בקלות רבה יותר נוכל לזכור את ה' גם בעת עסקנו בעניינים רוחניים כמו לימוד תורה. נוסף לכך, חשוב לדעת כי לדרגה אותה השגנו בקרבת אלוקים, ובקשר עם הקב"ה יש השפעה עצומה על ילדינו ועל הקשר שלהם בעצמם עם ה'. ילד שגדל ורואה הורים הקשורים קשר חזק ואמיץ עם ה', קרוב לודאי שיקל עליו לנהוג אף הוא כן. אי אפשר לשער עד כמה משמעותי ומשפיע עניין זה על כל שטחי החינוך: הר' ברזק מביא את דברי ר' שלמה וולבה זצ"ל שאומר שהסיבה לכך שישנם בימינו כל כך הרבה נערים שמורדים בדרך אותה התוו להם הוריהם היא שהם לא חונכו להכרות מוחשית עם הקב"ה. ישנם לימודים רבים אותם ניתן ללמוד מחטא העגל. אחד החשובים ביותר הוא לזכור שאכן יש לנו את היכולת להיות קשורים בקשר ישיר עם ה', וכל עניין אחר שהוא – טפל למטרה עיקרית זו. מי יתן וכולנו נזכה לחיות מתוך גדילה ועלייה מתמדת בקשר ובקרבה אל הקדוש ברוך הוא.