עקב – תועלתם של ייסורים

"וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מיסרך" בפסוק קצר זה מלמדת אותנו התורה מידה יסודית ביותר – מידת הביטחון. בדיוק כשם שאב מעניש את בנו אך ורק בשל אהבתו הגדולה אליו ומתוך מטרה אחת ויחידה, טובת עתידו של בנו, כך גם עונשים מאת ה' עלינו נובעים מאהבתו העצומה של הקב"ה אלינו וכל כוונתם היא אך ורק לטובתנו. כאשר אדם מגיע למצב של קושי, ניסיון כלשהו, צער או כאב עליו להבין שבסופו של דבר רק טוב יצא ממצבו. ישנו לימוד נוסף הנלמד מהשוואה זו של הקב"ה לאב. אב רחום מעניש את בנו בצורה כזו המכוונת את הבן ללמוד מטעותו ולשפר את התנהגותו בעתיד. אם הבן ממשיך ושוגה גם לאחר העונש, אות היא שהוא לא קיבל את העונש בצורה נכונה ולא הפיק ממנו את התועלת הרצויה. באותה מידה כאשר הקב"ה מעניש אותנו הוא על פי רוב מנסה לאותת לנו בכך שעלינו לשנות את הנהגתנו בנושא מסוים בחיים . רעיון זה אינו מהווה חידוש לרובינו, אולם על פי רוב משוחחים על כך באופן מעורפל מאד – שכאשר קורה ל"ע מקרה עצוב סימן הוא שעלינו לשוב בתשובה. אמנם התעוררות זו רבת חשיבות וראויה לציון ולשבח, אולם בדרך כלל היא אינה מגיעה לכלל מעשה, בשל היותה כוללנית ומעורפלת. מאמר זה ידון בתפקידם של היסורים בחיינו, מתוך תקווה לספק תמונה ברורה יותר על הדרך הטובה ביותר בה עלינו להוציא את מירב התועלת מן היסורים. הרב אברהם גרודזינסקי זצ"ל, המשגיח של ישיבת סלבודקה, דן בעניין הייסורים באריכות רבה בספרו תורת אברהם . הוא כותב שמטרתה העיקרית של הנבואה הייתה להוכיח את העם ולהודיע להם מהם המעשים שעליהם לתקן. גם במקרה בו נראה היה לכאורה שהם נוהגים כראוי ולא חוטאים כלל, הנביא היה יורד לעומק פנימיותם, ומאתר שטחים שהיו לוקים מעט בחסר. ר' אברהם ממשיך ושואל - בתקופתנו, בה אין חזון ואין נבואה כיצד מעביר אלינו הקב"ה את מסריו, כיצד הוא מודיע לנו מה פגום במעשינו? הוא משיב שהייסורים הם התחליף לנבואה בימינו. כאשר אדם נתון בצרה, קטנה ככל שתהא, עליו לדעת שה' מדבר אליו ומסמן לו שעליו לשנות את התנהגותו בנושא מסוים. הייסורים אם כך, הינם מתנה עצומה – הם מספקים לנו את ההזדמנות לשנות את דרכינו לטוב. הגמרא אומרת שייסורים אינם אך ורק צרות גדולות וקשות, אלא הם כל קושי שהוא, אפילו הקטן ביותר, לדוגמא – אדם שרצה להוציא שלוש מטבעות מכיסו, אבל יצאו לו רק שתיים. כך הקב"ה מתקשר איתנו בכל רגע, על ידי הייסורים. הגמרא כותבת עוד יותר מכך, שאדם שעברו עליו ארבעים יום ללא ייסורים – סופו בגיהנם . כיוון שהקב"ה כביכול התייאש ממנו, הוא לא נותן לו עוד הזדמנות להשתנות, ולא שולח אליו סימנים ורמזים על מה שנדרש ממנו . השאלה המתבקשת היא כיצד יכול אדם לדעת מהו רצון ה', ומהו המסר אותו עליו ללמוד מהייסורים אותם קיבל? ודאי שאין אפשרות לדעת תשובה מוחלטת לכך, אבל בעל התורת אברהם מביא את היסוד של חז"ל שה' מעניש את האדם מידה כנגד מידה על חטאיו. לדוגמא המשנה בסוטה כותבת ששמשון חטא בשתי עיניו, לכן הוא נענש שהפלישתים ניקרו את עיניו, אבשלום התגאה בשיערו היפה, לכן נענש ושיערו הוא היה זה שגרם למותו כאשר נתפס בין ענפיו של עץ . אם כך ראוי לאדם לחפש אחר חטא שקשור באופן כלשהו לייסורים אותם קיבל, ולחשוש שמא זו היא הסיבה לייסורים. לדוגמא, אדם שסובל מכאב מסוים בפיו, ייתכן ועליו לבדוק ראשית האם הוא חטא בנושא הקשור לדיבור. ישנה דוגמא מצוינת לרעיון זה הקשורה בחייו של הרב גרודזינסקי זצ"ל. הוא סבל מצליעה קשה ובולטת. כאשר הוצע השידוך לראשונה לביתו של ר' בער הירש הלר, חסיה, היא סירבה לשידוך בשל כך. זמן קצר מאד לאחר מכן היא נפלה ממדרגות המרתף ושברה את רגלה. היא הסיקה מכך שזהו סימן עבורה לא לסרב לשידוך בשל רגלו הפגועה של הרב גרודזינסקי, ובזכות אותה פציעה היא נישאה לו . בכל אופן, אם נמצא את החטא ה"נכון" אליו כוונו הייסורים, ואף אם לא, החשוב ביותר הוא שנחפש אחריו. אם אותו כאב בפה ממנו סבל אותו אדם בדוגמא הקודמת הגיע בגלל שהוא דיבר שקר, והוא הסיק מכך שעליו לעבוד על עצמו בעניין לשון הרע – הרי שהשיג את מטרתם העיקרית של הייסורים – גדילה והשתנות לטובה. נקודה זו חשובה עד מאד, כיוון שישנה נטייה בימינו כאשר אדם סובל ממשהו, לחפש אחר סגולות שונות על מנת להשתחרר מסבלו. מורי ורבי, הרב יצחק ברקוביץ שליט"א אומר שבכך מפסידים את המטרה העיקרית. הקב"ה לא שולח לנו ייסורים כדי שנחפש ונמצא סגולה כלשהי (אף אם היא אכן מועילה והסבל נפסק), הוא רוצה ממנו משהו, הוא מצפה שנגדל ונתקדם. אין הכוונה לומר שהסגולות הן בהכרח שליליות, אולם אל לאדם לשכוח את התכלית האמיתית של הייסורים – כך הקב"ה מדבר אלינו, כך הוא דורש ממנו לגדול ולהשתנות . ישנה נקודה נוספת הקשורה לדרך בה עלינו להתייחס לייסורים. כאשר אדם נתון בקושי וצרה, קיימת נטייה אנושית 'לקבור ראשו בחול', להתעלם וכמעט 'לברוח מהעולם' עד שיעבור הכאב והקושי, ואז לשוב לחיים תקינים. אנו מנחמים את עצמנו בכך שאנו יודעים ומאמינים שהכול מאת ה', אבל עדיין אנו מחכים שהצרה תעבור ורק אז נוכל לשוב ולחיות כרגיל. זוהי התנהגות מובנת, אולם בדיוק כשם שאב אינו רוצה לראות את בנו מדוכא, מדוכדך וחסר מעש בשל העונש אותו קיבל, כך גם הקב"ה אינו רוצה לראותנו ממתינים שיעברו הייסורים. אנו יכולים להמשיך להתקדם בעבודת ה'. התקופה הקשה ביותר בחייו של הרב פאם זצ"ל הייתה בשנות העשרים המוקדמות של חייו, כאשר לא היה לו כל מקור פרנסה, ולא היה לו מושג מה צופן לו עתידו. האם באותה תקופה הייתה לו נסיגה בלימוד? ההיפך – ר' ישראל רייזמן שליט"א שאל אותו פעם מתי הוא למד סדר קדושים. הוא השיב שהיה זה באותה תקופה, בדיוק כאשר חייו נכנסו למערבולת קשה, הוא קיבל על עצמו ללמוד את החלק המסובך ביותר בתורה. אכן, תקופות של ייסורים הן זמנים בהם יש הזדמנות להתקדם ולגדול הרבה יותר מזמנים רגועים ושקטים. לדוגמא תפילותיו של האדם בזמנים כאלה בדרך כלל חזקות הרבה יותר, הוא מרגיש בכל רמ"ח איבריו את התלות בהקב"ה, ודאי יותר מבעת שהחיים זורמים על מי מנוחות. יתירה מזאת, ההיסטוריה מוכיחה שרבים מספריהם של רבותינו נכתבו דווקא בזמנים של ייסורים גדולים. ולא בכדי; כאשר תנאיו הגשמיים של האדם מצטמצמים, הוא מוצא לו מפלט בחיים הרוחניים, וכך כאשר סבלו גדולי ישראל בדורות עבָרו וחיו חיי עוני וצער, מתוך כך הם הגיעו לדרגות גבוהות ברוחניות בלימוד. הקב"ה אוהב כל אחד מאיתנו עוד יותר מאב את בנו; הוא מעניש ומכאיב כאשר הוא רואה שיש בכך צורך. אנחנו בדרך כלל לא מבינים מדוע מגיע לנו כזה כאב. בעולם הזה ייתכן ולעולם לא נדע, אולם דבר אחד בטוח, שזו הדרך בה הקב"ה מדבר אלינו, רצונו שנשמע את קולו דרך הייסורים, שנסיק מכך את המסקנות הנכונות, ושנגדל ונתקרב אליו עוד ועוד.