Friday, July 12, 2013

תשעה באב – התנערות מהחלום

חז"ל אומרים שמאז חורבן בית שני חובה עלינו לשרות באבל תמידי. אולם, איננו יכולים לחיות בתחושת אבל מוחלט, כל עוד חיינו במשך רוב השנה מתנהלים כסדרם, כאילו הכל תקין, וכפי שאמור היה להיות. במשך שלושה שבועות בשנה, המסתיימים ביום הקשה מכולם – תשעה באב, אנו עומדים בפני המצב האמיתי בו אנו חיים, ומסגלים לעצמנו מנהגים של אבלים. כאשר השגחת ה' עלינו אינה גלויה לכל, שבה אלינו התודעה שהמצב אינו כפי שהיה צריך להיות – אין לנו בית מקדש, עם ישראל כולו בגלות וזוהי תקופה של הנהגת ה' את עולמו בהסתר פנים. בתשעה באב אנו מתמקדים בעיקר במאורעות בדברי ימי עמנו אשר משקפים את הסתר פניו של הקב"ה מעמו ומעולמו, זאת על מנת לגרום לנו לתפוס עד כמה נורא הוא המצב כפי שהוא. נראה, כי בתקופות שונות הסתר הפנים התבטא באופנים שונים. במשך דורות ניתן היה לחוש בהסתר הפנים בעיקר באנטישמיות שגאתה בעולם. יהודים הקפידו לשמור בעקביות על מסורת אבותם, ולעיתים נדרשו למסור את נפשם לשם כך. ומאוחר יותר, בשנות השואה, יהודים נרצחו רק בשל עובדת היותם יהודים. בתשעה באב אנו מתמקדים, ובצדק, בכוס הייסורים הכבדה מנשוא אותה שתה עמנו במשך השנים, אנו יושבים וקוראים על מאורעות קשים ואיומים שהיו בהיסטוריה, בכך אנו נעשים מודעים יותר לנוראותו של הסתר הפנים ולתוצאותיו הקשות מנשוא. אכן, זוהי עבודתנו בתשעה באב. אולם נראה כי בימינו אנו, עיקר התבטאותו של הסתר הפנים בעולם איננו באנטישמיות אלא באופן שונה. הבה נעצור לחמש דקות, ונחשוב לעצמנו, מהו... אני מתאר לעצמי שהתשובה של רוב האנשים היא שבימינו הסתר הפנים מתבטא בעיקר במצבם הירוד של ציבור שומרי התורה והמצוות בתוך כלל ישראל. כולנו מודעים באופן מעורפל לכך שהמצב אינו כפי שצריך היה להיות כלל וכלל, אולם עד היכן הדברים מגיעים? שעור נשואי התערובת בארצות הברית בשנת 1950 עמד על 6%, ובשנת 1990 הוא עמד על 52%, ולצערנו אחוזים אלה ממשיכים לעלות. 2 מליון איש ממוצא יהודי, אינם מזהים את עצמם כיהודים, 2 מליון איש המזהים את עצמם כיהודים – אינם שייכים כלל לעם היהודי. לכל חתונה בין שני יהודים, יש שני נישואי תערובת כנגדה. 625000 יהודים בארצות הברית משתייכים לדתות אחרות. 11% מיהודי ארצות הברית הולכים לבית הכנסת. בכל יום מתקיימים עשרות נישואי תערובת, מה שאומר שבמשך הזמן שקראת מאמר זה, מספר רב של יהודים אבדו לעולם. עובדות אלה מביאות אותנו להבנה מוחשית יותר על חומרת המצב, אולם עדיין רחוקים הדברים מן הלב. בתשעה באב של לפני כמה שנים, נחתך בני עמוקות בפיו, ויצאתי איתו במהירות למנתח פלסטי במבשרת. מצאתי את עצמי מסתובב בקניון, פוגש שם את אחי החילונים, ורואה את מעשיהם ביום תשעה באב; הכל כרגיל. ראיתי יהודים יושבים ואוכלים ב"מקדונלדס", מתנהגים כמו בכל יום מימות השנה. ובדיוק זו התמונה שנראית שם בכל שבת ושבת. כולנו יודעים שחילונים אינם שומרים שבת, אבל לראות את זה מקרוב ממש! ברוך ה' אין לנו שום מושג מה זה לחיות ללא תורה, ללא שבת, ללא קשר עם הקדוש ברוך הוא, בלי שום כיוון והכוונה בחיים... אבל אלה הם המונים מאחינו ואחיותנו, ככה הם חיים! ומה מבדיל בינם לביננו? העובדה הפשוטה שאנחנו זכינו להיוולד להורים שומרי תורה ומצוות – והם לא. ובחזרה אל הנקודה המרכזית – ימים אלה הם הימים בהם אנו מתנערים מהחלום בו אנו מצויים במשך השנה, כאילו הכל בסדר – כלום לא בסדר. עלינו לעמוד פנים מול פנים מול אמת זו, ולא רק זאת, אלא גם לקחת על עצמנו את מלא כובד האחריות למצב חמור זה. ובמיוחד בתשעה באב, אנו חייבים לחוש בכאב, ולא לברוח מהמציאות, מרה ככל שתהא. קדושת השבת מתחללת בראש כל חוצות, נישואי תערובת על ימין ועל שמאל. והחשוב ביותר הוא צער השכינה ו"כאבו" של מלך מלכי המלכים על מצבם הירוד של בניו. על מנת לקרב את הדברים קצת יותר אל הלב, תאר לעצמך שהנך אב לעשרה ילדים, את כולם גידלת במסירות, וחינכת לחיי תורה ומצוות. תשעה מהם הולכים אכן בדרך בה קיוית והתפללת שילכו בה, ואילו בן אחד מתרפה מעט בקיום המצוות ובעבודת ה'. כיצד היית מרגיש? תשאל כל אדם אשר התנסה במצב כזה, והוא יספר לך כמה קושי ומצוקה נגרמו לו בעקבות הצער הזה. ואם חלילה אותו ילד אינו רק מתרפה מעט, אלא עזב לגמרי את חיי התורה והמצוות? ודאי הוא גורם בכך להוריו צער ויגון אינסופיים. ואם לא רק אחד מהם מתנהג כך, אלא שניים מהילדים מפנים את עורפם, כמה כאב וצער נוספים יגרמו להוריהם. ואם למעלה ממחצית מהילדים ינטשו את התורה והמצוות, ורק אחד בלבד מהנותרים ישאר נאמן באמת לתורה, ומקיים את המצוות בשלמות, הרי אי אפשר לתאר כמה מתייסרים אז ההורים מרב כאב וצער על בניהם. כל היהודים הינם בנים למקום – הקדוש ברוך הוא הוא אביהם, וכך בדיוק נראה המצב של "משפחתו" – הבה נקדיש את היום הזה, ונעמוד מול המציאות כפי שהיא, זוהי הגלות בימינו, ובכך עלינו לעסוק על מנת לקרב את הקץ. הקב"ה נסתר, בניו אינם רואים אותו, הם כמעט ואינם מודעים למציאותו ונוכחותו – בהחלט יש על מה לבכות, והמון. ייתן ה' ויהא זה יום תשעה באב האחרון בו אנו אבלים, ויהפוך ה' אותו ליום של ששון ושמחה, כאשר כל היהודים בכל קצוי תבל ידעו מהי משמעות היותם בנים למקום.

No comments:

Post a Comment