ויחי – מעל ומעבר לפוטנציאל

בפרשת ויחי רומם יעקב אבינו את דרגתם של אפריים ומנשה לדרגת שבטי קה. בזמן שעשה זאת הוא בירך אותם בברכה שהפכה להיות ברכת כל אב לבנו עד עצם היום הזה: "ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל לאמר: ישימך אלקים כאפרים וכמנשה" . המפרשים שואלים על כך, מדוע יעקב הורה לעם ישראל כולו לברך את בניהם שידמו דווקא לאפרים ומנשה – ולא בחר בכל אחד אחר. שאלה זו מתחזקת בהתחשב בברכה המקבילה אותה מברכים את בנות ישראל": "ישימך אלוקים כשרה רבקה רחל ולאה" – לפי זה היה הגיוני יותר לכאורה לברך את הבנים שכמו אברהם יצחק ויעקב. אחת התשובות שמובאות על כך היא שאפרים ומנשה, בשונה משאר השבטים הגיעו למעלה גבוהה יותר מהמצופה מהם. עד אליהם רק בניו של יעקב זכו להיכלל בתוך שנים עשר השבטים. אפרים ומנשה לא היו בני יעקב אבינו ולא היו אמורים להיות שבטים, אולם בשל גדולתם יעקב רומם אותם לדרגת שבטים. כך הם זכו להגיע להישגים ודרגות מעבר לפוטנציאל הבסיסי שלהם. אנו מברכים את בנינו שגם הם יהיו כאפרים וכמנשה, כיוון שאנו שואפים ומקווים גם עבורם שיצליחו לממש את עצמם ולהגיע אף מעבר לפוטנציאל שלהם. התרגום יונתן כותב שכוונת דברי יעקב היא שאדם יברך את בנו שיהיה כאפרים וכמנשה דווקא בברית המילה שלו . הסבר זה מתאים לרעיון שאנו רוצים שבנינו ידמו לאפרים ומנשה בגדלות המיוחדת שהיתה בהם. ניתן לראות זאת מהתפילה הנאמרת בברית: "זה הקטן גדול יהיה". מובן שאין הכוונה בתפילה זו שהתינוק יהפוך לאדם בוגר אלא מדובר בגדלות רוחנית. אנו מתפללים בזמן ברית המילה על גדלותו ודרגתו הרוחנית של הרך הנולד, ומברכים שגדלות זו תהיה גדלות אמיתית כפי שהיתה באפרים ובמנשה. הסבר זה מלמד את האדם קודם כל שעליו לשאוף להגיע לגדלות אמיתית אפילו מעבר למה שהיה מצופה בהתאם לפוטנציאל הבסיסי שלו, נוסף לכך, לפי הסבר זה ניתן ללמוד כיצד אמורות להראות השאיפות והתפילות שלנו לגבי ילדינו. לא מספיק לחנך ילד מתוך שאיפה שיגדל ליהודי פשוט, אלא כל המגמה בחינוך צריכה להיות מתוך שאיפה ורצון להגיע לגדלות. ומעבר לכך, לא מספיק שהורה רק ישאף וירצה שבנו יהיה גדול, אלא עליו להתאמץ ולסלול בפניו את הדרך לגדלות המצופה. ר' יעקב קמינצקי זצ"ל ביסס רעיון זה על נושא בפרשת שמות. כאשר בתיה בת פרעה מצאה את משה רבינו ביאור היא ניסה להביא אותו לנשים מצריות שתתנה לו לאכול, אולם משה לא רצה לינוק מאותן נשים. רש"י מסביר שהסיבה לכך היתה שבעתיד "לפי שהיה עתיד לדבר עם השכינה" . להסברו של רש"י יש ביטוי הלכתי: הרמ"א כותב שאסור להאכיל תינוק מחלב של אשה לא יהודיה – אם שייך אחרת . הגאון מוילנא מציין שמקור דברי הרמ"א הוא משה רבנו שלא ינק מחלב אשה מצריה . הר' קמינצקי שואל על כך, כיצד ניתן להקיש מהמקרה של משה רבינו לכל שאר תינוקות. ביחס למשה היתה סיבה מיוחדת שלא יינק מאשה נוצריה - כי בעתיד הוא ידבר עם השכינה, אולם סיבה זו לא שייכת לכל אחד אחר. תשובתו היא, שמכאן לומדים שעלינו לגדל ולחנך כל ילד כאילו בכוחו ובאפשרותו להגיע לדרגת נבואה, וכאילו הוא בעצמו אכן ידבר עם השכינה. ובהתאם לכך, אופן החינוך על כל שלביו צריך להתאים לגדלות אמיתית בהמשך הדרך. אנו לומדים מברכת יעקב לנכדיו על השאיפה שצריכה להיות בכל אדם ביחס לילדיו – שיצליחו להגיע אף מעבר לפוטנציאל שלהם. שאיפה זו אמורה להתבטא למעשה בכל פעולה חינוכית, ובכל נקיטת עמדה בנושא. מי ייתן וכולנו נזכה להגיע מעבר לפוטנציאל שלנו, ולהצליח בחינוך ילדינו – מעבר לכל הציפיות.