ויצא – שאיפה לגדולות

בס"ד ויזכר אלוקים את רחל וישמע אליה אלוקים ויפתח את רחמה ותהר ותלד בן ותאמר אסף ה' את חרפתי ותקרא את שמו יוסף לאמר יסף ה' לי בן אחר" לאחר שנים של עקרות, זוכה סוף סוף רחל אמנו ללדת בן. תגובתה למאורע גדול ומשמח זה היא בקשת ילד נוסף. תגובה זו נראית מפתיעה מעט, תגובה זו נראית כאותו ילד המקבל מתנה מאביו ובמקום להודות לאביו על המתנה – ממהר הוא לבקש מתנה נוספת ! אולם, על פי האמת, שאיפתה הגדולה של רחל לילדים לא הייתה רק רצון ארצי וגשמי לעוד, אלא היה זה חלק משאיפתה הגדולה של רחל להתקדמות ועלייה רוחנית; עבור רחל גידול ילדים היווה תפקיד משמעותי ביותר בבניית כלל ישראל. בקשתה לילדים נוספים משקפת את שאיפתה העצומה לזכות להיות בעלת תפקיד גדול יותר ומשמעותי יותר בבניית עם ישראל. בקשתה של רחל אינה דומה כלל לאותו ילד המבקש מתנה נוספת, בקשה זו מזכירה יותר את אותו אחד שזה עתה זכה לסיים סדר לימוד מסוים, והוא מבקש מה' שיעזרהו לסיים סדר נוסף; אין זו כפיות טובה, אלא זהו ביטוי לשאיפתו החזקה של אותו אדם לצמיחה וגדילה רוחנית. על פי רעיון זה ניתן להבין פרשיה מוקשית נוספת בפרשתנו. לאחר שלאה יולדת ארבעה ילדים בזה אחר זה, אומרת התורה: "ותקנא רחל באחותה" רש"י מסביר שם: "קנאה במעשיה הטובים, אמרה – אלולי שצדקה ממני, לא זכתה לבנים" רחל הרגישה שלאה זכתה לילדיה בזכות צדקותה, ולכן חשה קנאה כלפיה. על פי פירוש זה, היינו מצפים שרחל, בראותה שאחותה גדולה ממנה במעשים טובים, תנסה להשתפר ולהתעלות עוד ועוד במעשיה. אולם, רואים שלא זה מה שעשתה, אלא היא נגשה ליעקב וביקשה ממנו שיתפלל עבורה שיהיו לה ילדים. מדוע לא ניסתה לשפר וללטש את מעשיה במקום לבקש שיעקב יעזר לה? שמא ניתן לומר שבאותם מעשים טובים בהם קנאה רחל באחותה לאה נכללת גם שאיפתה החזקה של לאה ומאמציה הבלתי נלאים ללדת עוד ילדים ובכך לקחת חלק משמעותי יותר בבניית כלל ישראל. בעקבות הבנה זו, ניסתה רחל ללכת בדרכי אחותה לאה ולהתאמץ כמוה על מנת שיהיו לה ילדים. לכן פנתה וביקשה מהצדיק, יעקב אבינו שיתפלל לה' שיפתח את רחמה – מעשה זה כשלעצמו הינו דרכה של רחל להתעלות במעשיה ובמידותיה על מנת שתזכה להביא ילדים לעולם. מפרשיה נוספת בתורה ניתן ללמוד עוד יותר על שאיפתן העצומה של האמהות להיות שותפות בבניית כלל ישראל. לאחר שלאה ילדה ארבעה בנים, נאמר עליה "ותעמוד מלדת" למרות זאת היא לא פסקה ממאמציה ללדת ילדים נוספים. היא אף נאותה לתת את הדודאים שהביא לה בנה לאחותה רחל, תמורת הזדמנות נוספת שניתנה לה ללדת עוד ילדים. לאחר מאמציה הכבירים, אומרת התורה "וישמע אלקים אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי" המפרשים מעירים על כך שאין מוזכר בתורה רמז לתפילותיה של לאה לילדים נוספים, אם כך, מדוע כותבת התורה "וישמע אלוקים", לא כתוב שהיא אמרה משהו?! רש"י מסביר שבמקרה זה, פירוש המילה "וישמע" היא מימוש רצונה ושאיפתה, כלומר הקב"ה בראותו את שאיפתה העצומה "שהייתה מתאוה ומחזרת להרבות שבטים" העניק לה את אשר רצתה, אף בלי שהתפללה. ניתן ללמוד מכך שאם יש באדם שאיפה רוחנית חזקה מאד, והוא משקיע מאמצים לשם כך, אף אם הוא אינו מתפלל בפירוש על השגת אותה מעלה – הקב"ה נענה לשאיפתו ונותן לו את מבוקשו. דוגמאות אלה מוכיחות את החשיבות הגדולה של פיתוח שאיפות חזקת לעליה וקניית קניינים רוחניים. ללא שאיפות אלה, לא יכול האדם להגיע להשגים משמעותיים בעולמו הרוחני. הסיפור הבא מהווה דוגמא מצויינת לחשיבותה של השאיפה להגיע להישגים רוחניים. בהתכנסות שהתקיימה פעם, בה השתתפו גדולי הדור וצאצאיהם של מנהיגי הדור הקודם, כגון החפץ חיים זצ"ל, ר' יחזקאל סרנא זצ"ל, נשא את דבריו ראש ישיבת חברון והפתיע את כל שומעיו באמרו שהיה אדם אחד אשר תרם לכלל ישראל יותר מכל הנוכחים ומכל אבותיהם הגדולים. יתירה מזאת, אדם זה מעולם לא למד דף גמרא. הוא הכריז בבטחה שכאשר הוא יודיע לקהל למי כוונתו, כולם ודאי יסכימו איתו. מי היה אדם זה? היתה זו שרה שנירר; היא, שהייתה נראית כאישה פשוטה ורגילה חיה במציאות חיים בה לא היה חינוך יהודי שורשי לבנות. מצב זה הפיל חללים רבים עד מאד, בנות רבות למשפחות חרדיות לכל דבר עזבו את מורשת היהדות. למצב טרגי זה היתה השפעה קשה על כל כלל ישראל, כיון שבחורי ישיבה רבים לא יכלו למצא שידוך הגון, בעקבות החסר שנוצר בבנות כשרות והגונות. אין זו גוזמה לומר שכל עתידו של העולם היהודי עמד בסכנה עצומה. שרה שנירר הבחינה באיום הגדול והקימה בעשר אצבעותיה את הרשת הראשונה של בתי ספר לבנות ברוח ישראל סבא – "בית יעקב". היא עמדה באותם ימים מול התנגדויות קשות מבית ומחוץ, אולם, בהנהגתם של גדולי ישראל דוגמת החפץ חיים והאדמו"ר מגור הצליחה במשימתה מעל ומעבר לציפיות אף הדמיוניות ביותר, בחכמה וביעילות הבטיחה היא את עתידו של עולם התורה. כאשר ר' יחזקאל סרנא חשף בפני הקהל את זהותו של אותו אדם אשר הציל את כלל ישראל הסכימו כולם בתמימות דעים עם קביעתו שהיא תרמה לכלל ישראל יותר מכל אחד אחר. כיצד זכתה שרה שנירר להגיע להישג כזה? ר' יחזקאל סרנא הסביר שהיה זה כיוון שבתוך ליבה היה רצון עז לזעוק את זעקתן של אותן בנות יהודיות שאבדו לכלל ישראל . המפתח להצלחתה, אשר נתן לה את הלהט והכוחות הבלתי נלאים להציל את בנות ישראל היה כאבה האמיתי על החורבן הקשה שהתחולל למול עיניה, ושאיפתה העזה לשנות ולשפר את המצב. ומעבר לכך, ברור כי הקב"ה 'שמע' את שאיפתה העצומה לשפר את המצב וחנן אותה בסיעתא דשמיא עצומה אשר ליוותה אותה בכל אשר פנתה. אדם יכול לחיות כיהודי שומר תורה ומצוות, ובמידה מסוימת לחיות כ'טיס אוטומטי' – ללכת אחר הרוח של שמירת המצוות אולם ללא כל שאיפה בליבו להגיע להישגים וגדלות רוחנית. מאמותינו הקדושות ניתן ללמוד שהדרך היחידה להגיע לגדלות היא לפתח שאיפות רוחניות גבוהות ולנהוג על פי שאיפות אלה. ייתן ה' ונזכה כולנו ללכת בדרכי אמותינו ולהגיע לגדלות אמיתית.