וישב- שמחה שאינה במקומה

"ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אותו ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבנה אלמתיכם ותשתוין לאלמתי" בתחילת הפרשה מתוארת השתלשלות המאורעות שהובילו בסופו של דבר למכירת יוסף. התורה אומרת שהאחים שנאו את יוסף כיוון שהם הבחינו באהבתו המיוחדת של יעקב אליו, מעבר לשאר האחים וכאשר יוסף סיפר להם את חלומו הראשון – גברה שנאתם אליו. לאחר מכן כותבת התורה שנית: "ויוסיפו עוד שנא אותו" . המפרשים שואלים, הרי התורה כבר אמרה שהם שנאו אותו בגלל חלומותיו, ואם כך למה מתייחסות המילים "ויוסיפו עוד שנא אותו"? ר' משה שטרנבוך שליט"א עונה על כך על פי דברי ה"משך חכמה" , הוא כותב שיוסף השתמש שלוש פעמים בתיאור החלומות במילה 'והנה', ומביא את דברי הספרי ש'הנה' בתורה זו לשון שמחה . יוסף הביע ביטויי שמחה על כל פרטי חלומו, ובשל שמחתו זו שנאו אותו אחיו אף יותר. ואם כך, המילים "ויוסיפו עוד שנא אותו" אינן מתיחסות לתוכן החלום בעצמו אלא לאופן בו סיפר אותו יוסף – בשמחה. עדיין לא מובן מדוע האחים שונאים אותו על שמחתו בהצלחתו – זוהי שמחה די מובנת. הר' שטרנבוך מסביר שהמסר שהאחים קלטו מכך הוא שיוסף שמח לא רק על הצלחתו האישית שנרמזה בחלום, אלא גם מהעובדה שאחיו לא יגיעו לאותה הצלחה. שמחה זו ששודרה אליהם היא שגרמה להתגברות השנאה אליו . הוא ממשיך ודן בנושא השקפת התורה לשמחה מסוג כזה – שמחה בכשלון של הזולת. הוא כותב כך: "ויסוד ועיקר גדול הוא כשהקב"ה מעניק לאדם גדולה, עושר או כבוד, צריך להודות לה', אבל כששמח שרק הוא זכה בזה ולא אחר – זו שמחה אסורה". לא מובן בפירוש אם אכן חש יוסף שמחה אסורה זו או לא – אולם מכל מקום, הנצי"ב כותב שאף יעקב אבינו בעצמו עמד בפני נסיון זה: בסוף פרשת תולדות, כאשר יעקב התחכם על מנת לקבל מאביו יצחק את הברכות, הנצי"ב מסביר על מעשה זה שהייתה זו "עבירה לשמה", וזו הייתה הדרך הנכונה לנהוג במצב המסוים שעמד בו יעקב . הנצי"ב מציין שבכל זאת נענש יעקב על הצער שנגרם ממעשהו לאחיו עשיו; כאשר עשיו שמע שיעקב קיבל את הברכות הוא זעק זעקה גדולה ומרה . חז"ל אומרים שמידה כנגד מידה, צאצאו של יעקב, מרדכי, צעק צעקה דומה כאשר שמע על גזירתו המן, צאצאו של עשיו - להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. הנצי"ב ממשיך ואומר שגם ליצחק אבינו נגרם כאב גדול כאשר הבין שהתחכמו לו והוא נרעד בחזקה כאשר קלט את המעשה שנעשה. מדוע אם כן לא נענש יעקב על הצער שגרם ליצחק כפי נענש על הכאב שגרם לעשיו? תשובתו היא שליעקב לא הייתה כל הנאה ושמחה מהכאב שגרם ליצחק אביו, ולכן הוא לא נענש על כאב זה. אולם לגבי עשיו הייתה בו מידה מסוימת של שמחה על הצער שגרם לו. בהתאם לכך הוא נענש על רגש שמחה מזערי זה בכשלונו של עשיו אחיו. אנו רואים אם כן לפי דברי הנצי"ב שאף יעקב אבינו באופן דק ביותר, הרגיש שמחה מסוג זה – על הצלחה שלו, ועל אי הצלחתו של זולתו . מה שלימדנו הר' שטרנבוך הוא, ששמחה על כשלונו של הזולת נוגעת במהות השקפת התורה על יחסים בין בני אדם. המצווה הידועה והבסיסית ביותר בנושא זה היא "ואהבת לרעך כמוך" . אחד ההבטים היסודיים במצווה זו הוא שעל האדם לפתח שאיפה להצלחתו של זולתו בדיוק כפי שהוא שואף להצלחתו הוא . שמחה בכשלונו של הזולת משקפת את ההיפך הגמור למהות מצווה זו. ונראה שהרמב"ם אכן מזכיר נקודה זו כאשר דן במצוות "ואהבת" : ובסוף דבריו הוא כותב שאדם שמרגיש שמחה בכשלונו של זולתו או בקלון זולתו אין לו חלק לעולם הבא. בעניין זה, נראה שהגישה החילונית והשקפת התורה מנוגדות לחלוטין זו לזו. בעולם החילוני קיים דגש חזק על תחרותיות, כאשר הגישה היסודית היא "כל אחד יחיה לעצמו". עולם הספורט במיוחד משקף את המטרה "לבעוט" בכל אחד אחר. מקובל מאד בקרב מעריצי קבוצות ספורט להריע בשמחה עצומה על כשלונה של יריבתם, כאילו היו חוגגים את נצחונם הם. יתירה מזאת, בשטחים רבים של החיים ישנו דגש גדול על הישגיות והצלחה, ובמקרים רבים מעורבת בכך דריסת הזולת בדרך אל הפסגה. השקפת התורה אף היא מעודדת להגיע להצלחה בחיים, אולם ההגדרה של הצלחה לפי התורה ודאי לא כוללת בתוכה התגברות ודריכה על הזולת. עובדה, שחלק ניכר מהצלחתו של יהודי בדרך התורה היא היכולת שלו לעבוד ולהתקדם יחד עם זולתו. עיקרון זה מתבסס על ההכרה בכך שכל היהודים כולם הינם חלק ממהות רוחנית אחת, ולכן הצלחתו של אחד מכלם, היא ההצלחה של הכלל כולו גם יחד. רעיון זה ניתן לראות למעשה בהלכה היהודית. לדוגמא כאשר ישנה שמחה – אין אומרים תחנון. ולא רק אותו אדם בעל השמחה לא אומר תחנון, אלא אותו יחיד במנין שיש לו שמחה פרטית גורם לכך שכל המנין לא אומר תחנון באותו יום, כיוון שהסובבים אותו שותפים לשמחתו. ומדובר גם במקרה בו שאר המתפללים במנין אפילו לא מכירים את בעל השמחה! ניתן ללמוד מהלכה זו כיצד יש להתיחס לאירועים ושמחות אצל הסובבים אותנו. למדנו מהסברו של המשך חכמה ומדברי הר' שטרנבוך שביטוי שמחה על כשלונו של הזולת הוא ענין שיש להיזהר ממנו. מי יתן וכולנו נזכה להישמר מגישה כזו, ולקיים במלואה את מצוות ואהבת לרעך כמוך.