חנוכה – המלחמה ביון

חג החנוכה אנו חוגגים את נצחון החשמונאים במלחמתם נגד הצבא היווני אדיר הכוח. ואת הנס שהגיע מיד אחריו, בו הספיק פך אחד של שמן לדלוק שמונה ימים. מלחמת החשמונאים היוותה הרבה יותר מאשר עימות צבאי בין שתי מדינות השואפות להשיג עמדת כוח כלשהי. הייתה זו המלחמה האידיאולוגית הראשונה בהסטוריה האנושית; היה זה עימות חזיתי בין שתי השקפות עולם שונות לחלוטין שזו לא יכולה לעמוד כל עוד השנייה קיימת. בתחילה לא היה ליוונים כל עניין לגרום נזק לעם היהודי, אלא הם קיוו להצליח בקלות להשפיע עליהם לדגול באידיאולוגיה ההלניסטית ה"נאורה" ולעזוב את קיום התורה והמצוות, דעתם הייתה שזוהי הצורה הנעלה והטובה ביותר לחיות. אולם ברגע שניסיונותיהם נתקלו בהתנגדות מצד רובו של העם היהודי, הם הפכו לעוינים והחלו לנסות לכפות על היהודים לעזוב מאחוריהם את שמירת התורה. לאחר שהצליחו החשמונאים במלחמתם נגד היוונים וגירשו אותם מהארץ, קבעו חז"ל לדורות את ימי החנוכה לזכרון אותם מאורעות. ומידי שנה אנו נזכרים שוב במלחמה בין היהדות לתרבות יוון אותה מלחמה שניתשה לפני שנים כה רבות. מדוע חשוב כל כך שנזכר באותם מאורעות רחוקים? האמת היא שמאבק האידיאולוגי שהיה בימים ההם בחנוכה נשאר תקף באופן משמעותי ביותר לכל אחד ואחד בזמן הזה. אם נבין את עומק הסתירה והמאבק בין שתי תפיסות עולם אלה נוכל ללמוד לימוד חשוב וחיוני שמתאים לחיים בימינו אנו. על מנת להבין את מערכת היחסים בין יוון לכלל ישראל עלינו לעיין ראשית במה שמתארת התורה על אבות אבותיהם של שני עמים גדולים אלה. בפרשת נוח מספרת התורה על חם, בנו של נוח, שגילה את ערוות אביו בעת שהיה שתוי יין. כתגובה לכך, שם ויפת – אחיו של חם כיסו את אביהם ובכך הגנו על כבודו . רש"י מביא את דברי המדרש האומר ששם נתאמץ במצווה זו יותר מיפת – יפת רק הצטרף ליזמתו של שם . שניהם זכו לשכר על מעשיהם אולם שם קיבל שכר גדול הרבה יותר מיפת. צאצאיו – כלל ישראל, קיבלו בזכות זאת את מצוות ציצית, לעומת זאת צאצאיו של יפת זכו לקבורה מכובדת. שכרם של צאצאי שם הוא מצווה חדשה המעניקה הזדמנות לגדילה והתפתחות רוחנית בעוד שכרו של יפת ייטיב אך ורק עם גופותיהם – לאחר שנשמתם תעזוב אותם. מדוע זריזותו היתרה של שם במעשה זה זיכתה אותו בשכר בעל איכות נעלה הרבה יותר מזה של יפת? המפרשים מסבירים ששם לא היה רק נלהב יותר בקיום המצווה, אלא כוונתו בעת עשיית המעשה היתה ברמה אחרת לגמרי מזו של יפת. שם ראה בגילוי ערוות אביו, משמעות רוחנית והכיר בכך שזוהי מצווה להציל את אביו מבזיון שכזה. לעומת זאת, מבטו של יפת על מצב זה היה פשוט הרבה יותר, הוא ראה בגילוי ערוות אביו השפלה גשמית של כבודו – ולכן דאג לכסותו . היתה בו תחושה טבעית ופשוטה שהוקיעה מראה לא מכובד של אדם שאינו מכוסה. המניע של שם היה גבוה ומשמעותי יותר והוא שגרם לו להזדרז ולהתאמץ יותר מיפת – שגישתו לכל העניין נבעה מהגיון פשוט. בהתאם לכך שם זכה לשכר רוחני כאשר יפת זכה רק לקבורה – המכבדת אך ורק את הגוף. מיד לאחר מעשה זה נוח קובע את היסודות ביחס לתפקידיהם של שני האחים לאורך ההסטוריה. "יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם" . המפרשים מסבירים שהכוונה היא שיפת יבורך ביופי – ומדובר על הרמה השטחית ביותר של יופי, יופי חיצוני בלבד. על מנת שתהיה תועלת אמיתית ליופי זה, עליו לשכון ב"אהלי שם" – כלומר יש להשתמש בו כדי להעצים את העולם הרוחני ולהאדירו. רעיון זה משתקף מדברי המשנה במסכת מגילה שלומדת הלכה מעניינת מאד מפסוק זה. המשנה אומרת שמותר לכתוב ספר תורה אך ורק בשתי שפות – לשון הקודש ויוונית. הלכה זו נובעת מדברי התורה שיופיו של יפת חייב לשכון באהלו של שם – לפי פסוק זה מבינה הגמרא שאם נשתמש ביופיו של יון בתוך תורתו של שם – יתקבל שילוב יפה ומוצלח. מדוע קיבלו שם ויפת דווקא ברכות אלה? הצטרפותו של יפת לאחיו שם בכיסוי אביו זיכה אותו בברכה זו; הוא פעל על פי התנגדותו ההגיונית למראה מכוער של אדם מגולה וחבר לאחיו שפעל מתוך מניע רוחני. כתוצאה מכך הוא ביצע מעשה גדול מאד והציל את כבוד אביו. לכן ברכו ה' שיהיה מסוגל להגיע לרמות גבוהות מאד אם ימשיך וינתב את הערכתו ליופי של אדם מכוסה ולחכמת האדם – ויכוונה במטרה להגיע להישגים רוחניים כאשר הוא מצטרף ונרתם לעזרת אחיו – שם. אולם, ברכה זו תקפה אך ורק כאשר יפת שואף להעמיק את הבנתו הטבעית והערכתו ליופי ולהגיע איתו לעומקו של שם, אולם אם יתעלם מעומק זה התוצאות תהינה שונות לחלוטין. יופי גשמי ללא עומק רוחני יתדרדר עד מהרה ויגיע לדרגה של גשמיות שפלה בה החיצוניות השטחית שולטת . זה מה שבאמת היה בתקופת היוונים – הם שמו דגש רב על יופיו הטבעי של האדם, והגיעו הדברים עד כדי מעשים נתעבים וגסי רוח משוללי כל הגינות ישרה ומוסריות . ר' חיים פרידלנדר זצ"ל מראה מכיוון אחר כיצד לא עמדו היוונים במשימתם – להשתמש באופן נכון בברכת אביהם ולבטאה בתוך אהלי שם. הוא מסביר שחכמת יוון נותרה שטחית מאד ולא הייתה לה כל השפעה על התפתחותם האישית של בעליה. הוא מביא את הסיפור הפילוסוף היווני הנודע, אריסטו, שנתפס פעם כשהוא עושה מעשה מגונה ולא מוסרי. שאלוהו תלמידיו כיצד הוא מסוגל לעשות מעשה הסותר לחלוטין את כל חכמתו ולימודיו. הוא ענה: "כאשר עשיתי זאת, לא הייתי אריסטו". ר' חיים פרידלנדר מסביר שדברי אריסטו מבטאים שלימודו וחכמתו כלל לא חייבו את קיומם למעשה בחייו. זוהי דוגמא נוספת כיצד יפת ללא שם מביא לעולם הנהגת חיים גרועה ומסוכנת של חיצוניות שטחית. לעומת זאת תורתם של כלל ישראל מחייבת כל אחד ואחד מאיתנו לאמץ גישה עמוקה לאין ערוך ללימוד ולחכמה שאנו לומדים – וליישמם בפועל בחיי המעשה . אדם שלומד תורה ולא מפנים ומיישם את לימודו אינו נחשב לבן תורה אמיתי. המהר"ל כותב שההבדל בין יון ובין ישראל הוא זה שהביא ליריבות הגדולה ביניהם. במקום להעריך העומק העצום שיכולה התורה להעניק להם, היוונים פעלו מתוך קנאה והשקיעו מאמצים כבירים על מנת לקעקע את חכמת התורה בה ראו כעין "מתחרה" לחכמתם. ר' זאב לף שליט"א מראה כיצד מרומז כישלונה של יון להעניק עומק רוחני ליופיים הגשמי באותיות שמה. שלושת האותיות – 'י', 'ו' ו-'ן' – כולן נרשמות רק כקו ישר, ללא כל עובי. עובדה זו מרמזת על הרמה השטחית אותה מייצגת יון. ראינו שהמלחמה של חנוכה הייתה הרבה מעבר למאבק סתמי בין שתי מדינות עוינות. היתה זו התנגשות חזיתית בין שתי אידולוגיות הסותרות זו את זו; שטחיותה וגשמיותה של יון למול עולם הרוח של ישראל. במלחמה זו – ניצח עם ישראל, אולם המלחמה עדיין בעיצומה. העולם המערבי מושפע עמוקות מהגישה היוונית. בעיקר בולט הדגש הרב שניתן לחומריות שטחית חסרת כל עומק. אדם לא יכול לצאת מביתו בלי להחשף ברצונו או שלא ברצונו לתרבות המערב הנגועה כולה בחומריות שפלה. אותו יצר הרע המושך לכיוון הנהגה שטחית וחסרת עומק ממשיך עד היום ופוגע בעולם הרוח של כלל ישראל. ייתכן מצב בו יהודי הינו שומר תורה ומצוות בשלמות ועם זאת הוא מושפע משיקולים שטחיים, גשמיים, במצבים רבים בחייו. הוא עלול לייחס חשיבות גדולה יותר למראה חיצוני של בני אדם מאשר למידות נפשם. ייתכן וסוג הכיפה המונחת על ראשו של זה או אורך הבגד של אחר יזכו ליחס שולי ביותר, ועם זאת, חייב אדם לשמור על האיזון הנכון ולזכור שפנימיותו של האדם – היא זו החשובה באמת. כל אדם יכול בקלות רבה לעטות עליו מלבושים השייכים לחוג הכי "פרום" – וכתוצאה מכך להרגיש שהוא מצליח בקיום התורה והמצוות. בדומה לכך, גודל הדירה של אדם, או רמת ההידור של רכבו עלולים לתפוס מקום גדול מדי בהשקפת עולמו. ובאופן דומה, השקפה שטחית עלולה לשלוט בכל עבודת ה' של האדם, לדוגמא – הצורה בה אנשים רואים אותו בתפילתו עלולה להיות חשובה בעיניו יותר מהאמת הפנימית שבליבו בעמדו לפני ה'. יתירה מזאת, הוא מוּעד תמיד לסכנה שהתורה שהוא לומד תישאר ברמה שטחית ורדודה, ללא כל השפעה על פנימיותו ומידותיו. ראינו אם כן שנגע השטחיות היווני נותר בעינו, ושייך גם שייך לימינו אנו. סיפור חנוכה בא ללמדנו את החיוב לזכור שההשקפה היוונית, המבט השטחי והגשמי על כל ענייני החיים מהווה איום ממשי על עולם התורה. מי ייתן וכולנו נזכה להגיע לעמקות אמיתית בעבודת ה'.