שלח – ותצילני מיצר הרע

פרשת המרגלים הינה אחת הפרשיות הידועות והמדוברות ביותר בתורה, השאלה כיצד ייתכן שאנשים גדולים וצדיקים כאלה היו מסוגלים כך לחטוא נידונה רבות במפרשים. בפרשה זו ישנו פן נוסף חשוב מאד אף הוא – אופן הנהגתם של המרגלים הצדיקים – יהושע וכלב כיצד התאמצו לעמוד מנגד ולא להצטרף חלילה לחטא. התורה אומרת שלאחר שליחת המרגלים לארץ ישראל, משה רבינו שינה את שמו של תלמידו המובהק שהיה הקרוב אליו ביותר - עד עתה שמו היה "הושע", ומרגע זה ואילך נוספה האות י' לשמו ושמו הפך ל"יהושע". רש"י מסביר שמשה עשה זאת מתוך תפילה: "קה יושיעך מעצת מרגלים" – משה התפלל על יהושע שיינצל מעצת חבריו המרגלים ולא יגרר אחריהם, תוספת האות י' לשם מבטאת את תפילת משה באופן ברור בשמו של יהושע. מספר פסוקים לאחר מכן, מרמזת התורה שבזמן שהגיעו המרגלים לארץ ישראל, נפרד כלב בן יפונה מחבריו ועלה לחברון להשתטח על קברי האבות ולהתפלל על עצמו שיינצל מעצת המרגלים . הבן איש חי והמשכיל לדוד שואלים שניהם על תפילות אלה של משה ושל כלב, שלכאורה נראות הן כסותרות את הכלל הידוע "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים". העניין היחיד בעולם שנתון אך ורק לשליטתו של האדם הוא האפשרות לבחור בין הטוב לרע. תפילה על כל עניין בעולם הנמצא מעבר לשליטת האדם – דוגמת בריאות, פרנסה וכדומה – ודאי מועילה עד מאד, כיוון שנושאים אלה תלויים אך ורק בהשגחתו הפרטית של הקב"ה עלינו. אולם תפילה להינצל מחטא נראית לכאורה חסרת תועלת, כיוון שהקב"ה אינו קובע אם נחטא או לא – עניין זה נתון אך ורק בידינו אנו. ואם כך, קשה מאד להבין מדוע התפלל משה עבור יהושע, ומדוע התפלל כלב על עצמו שלא יחטא – השאלה אם יחטאו או לא אינה תלויה ברצון ה', אלא תלויה ברצונם האישי ובבחירה החופשית שלהם! הבן איש חי מסביר שישנן שתי דרכים שונות בהן אדם חוטא: דרך אחת היא כאשר ברור לאדם על מעשה מסוים שהוא אסור, ולמרות זאת האדם מחליט לעשות את המעשה, מתוך ידיעה ברורה שבמעשה זה הוא חוטא. הדרך השניה היא כאשר היצר הרע מערפל את יכולת השיפוט שלו, וגורם לו להיות משוכנע שמעשה זה הוא מותר, והוא עושה את המעשה מתוך הרגשה שהוא כלל לא חוטא. הכלל שאומר שיראת שמיים נתונה אך ורק בידינו מדבר רק על הדרך הראשונה של החטא, כאשר אדם מודע לגמרי לעובדה שהמעשה אותו הוא עושה נחשב לחטא. בסוג זה של חטא אכן אין שום תועלת אם אדם יתפלל שה' ימנע אותו מעשיית החטא, כיוון שההחלטה בידו בלבד, והקב"ה כביכול אינו יכול לשנות את החלטתו ובחירתו. אולם אין מדובר על הסוג השני של החטא, זה נסיון מסוג אחר, בו אדם יכול להאמין באמת ובתמים שהוא אינו חוטא. הגורם העיקרי שמביא לחטא בכזה מקרה הוא חוסר הבהירות ביחס לדרך הנכונה בה על האדם לנהוג, ואין זה נתון אך ורק בידי בחירתו החופשית של האדם. כאשר אדם רוצה לעשות מה שטוב לעשות אולם הוא חש שהוא נתון בסכנה שמא יצרו יסית את מחשבתו ויערפל את הבנתו – אזי הוא יכול לפנות אל ה' שיעזרהו ויצילהו מיצרו שלא יפתהו, בכזה מצב יש תועלת רבה לתפילה שלא יחטא. ממשיך הבן איש חי ומסביר שיהושע וכלב עמדו בפני ניסיון מהסוג השני, ניסיון כזה שתפילה יכולה לעזור להינצל ממנו. כל המרגלים היו אנשים גדולים עד מאד, ואף אחד לא התכוון לדבר רעות על הארץ המובטחת בלי להצדיק התנהגות זו. הבן איש חי מסביר את כוונותיהם האמיתיות של המרגלים; הם הרגישו שאם הם יבואו לעם ישראל ויספרו להם על יופיה המיוחד של ארץ ישראל, רצונם להיכנס לארץ יהיה מעורב ברצון לזכות בקניינים גשמיים, ולא יהיה זה רצון טהור לגמרי לקיים את מצות ה'. לכן, הם החליטו לדבר רע על הארץ, מתוך תקוה שלמרות זאת עם ישראל ירצו להיכנס לארץ - לשם שמים, וכך יזכו לשכר גדול הרבה יותר. אולם, האמת היא שרעיון זה היה תוצאות מעשיו של היצר הרע במטרה למנוע את העם מלהיכנס לארץ, כפי שאכן קרה. משה התפלל על יהושע שיינצל מתחבולות אלה של היצר הרע ושלא יתפתה להאמין שזו מצווה לדבר רעות על הארץ! בדומה לכך כלב התפלל שתשמר בליבו ההכרה הנכונה והברורה אשר תמנע את נפילתו בידי היצר הרע. ראינו שישנן שתי דרכים כיצד מגיע האדם לחטא; חטא מתוך ידיעה ברורה שהוא חוטא, או אדם שיצרו מפתהו ומטעה אותו לחשוב שהוא אינו חוטא כלל. למעשה, הנסיון הקשה יותר הוא זה המאיים לתעתע בנו, ולגרום לנו לחשוב על מעשה רע שהוא אינו חטא. הנפש החיים כותב שמצב זה, בו אדם אינו יודע בברור אם מעשה מסוים הינו מצווה או עבירה – נובע מחטאו של אדם הראשון. לפני החטא, הייתה לאדם ראיה ברורה ונכוחה מהו טוב ומהו רע, הוא חש בברור את הנזק הנגרם מעשיית עבירה כמו שאנו מרגישים את הנזק שייגרם לו נכניס ידינו לאש. כאשר הוא אכל מעץ הדעת טוב ורע, הוא גרם לטוב ולרע להיות מעורבים זה בזה בתוך נפש האדם. וכתוצאה מכך אבדה לו אותה בהירות שהייתה לו לגבי הטוב והרע, עד כדי כך שמעתה ואילך יכול יצרו הרע לבלבל את חושיו והכרתו ביחס למהו טוב ומהו רע, מה אסור ומה מותר. זהו גם פירוש הגמרא הכותבת שכאשר אדם חטא ושנה – הופך המעשה בעיניו כהיתר. ר' ישראל סלנטר היה אומר שכאשר אותו אדם חטא בפעם השלישית – מעשה זה היה בעיניו מצווה! בעבר הבאנו את השקפתו של בעל התניא הקשורה לנקודה זו. הוא כותב שאם יציעו לאדם שומר תורה ומצוות כסף על מנת שיסכים לעבור עבירה כלשהי, הוא לא יקבל את ההצעה כיוון שהוא מבין שהנזק הרוחני שייגרם לו בעקבות החטא לעולם יהיה חמור יותר ולא שווה מול הרווח הגשמי אותו יקבל. למרות זאת אדם חוטא וחוטא ללא שום רווח כספי – כיוון שהוא משכנע את עצמו שאין זה חטא כלל. אנו לומדים מהסברו של הבן איש חי שכדי להינצל מתעתועי היצר הרע אנו יכולים להתפלל – והתפילה מועילה והכרחית ביותר. היצר הרע מנסה שוב ושוב להפילנו בחטאים, ואנו מוכרחים לעמוד בקביעות, מוכנים ודרוכים לקראתו וכך להישמר מנפילה בידיו ובידי תחבולותיו, נוסף לכך חשבון הנפש באופן קבוע – בכוחו לשמור ולהגן על האדם מיצרו. המפתח להגיע להכרה ברורה ובהירה הוא להתפלל לה' שיעזור לנו לפתוח את עיניו ושיתן לנו את הכוח והיכולת ללכת בדרך הישרה בעבודת ה'.