שבועות – מהו תלמוד תורה?

שבועות – מהו תלמוד תורה? יהונתן גפן חג השבועות הוא היום בו אנו מודים להקב"ה על מתן תורה. אנו מוכיחים ביום זה את שמחתנו בתורה, ואהבתנו אליה, בכך שאנו מקדישים לילה שלם לעיסוק אחד ויחיד – אנו שוקעים באותו לילה בחשובה שבמצוות – במצות תלמוד תורה. עם התקרב יום קדוש זה, חשוב עד מאד לוודא כי אנו מבינים בצורה הנכונה והמדויקת ביותר את מהותה של מצווה זו ובמה היא מחייבת אותנו. אדם המביט במבט שטחי, ודאי יענה כי מצות תלמוד התורה כוללת בתוכה את החיוב לשקוע בלימוד התורה לעומקה, ואדם שממלא את חייו בלימוד תורה ודאי מקיים את המצווה בשלמותה. אולם, מבט מעמיק יותר יגלה כי למצווה ישנו מימד נוסף, חלק נוסף אשר אין להתעלם ממנו. הרמב"ם ב"ספר המצוות" מגדיר את מצוות תלמוד תורה כך: "היא הציווי שנצטווינו ללמד חכמת התורה וללמדה - וזהו הנקרא: תלמוד תורה, והוא אמרו 'ושיננתם לבניך' ולשון ספרי: 'ושיננתם לבניך - אלו תלמידיך'...". ברור אם כן על פי הרמב"ם שחלק בלתי נפרד מקיומה של מצוות תלמוד תורה בשלמות הינו ללמד תורה לאחרים. מקורות רבים בחז"ל עומדים על חשיבות העניין של לימוד תורה לאחרים והעמדת תלמידים הרבה. אחד המעוררים שבהם, הם דברי הגמרא בסנהדרין המתבטאת קשות כנגד אדם הלומד תורה ואינו מלמדה לאחרים. הגמרא שם מביאה את הפסוק בפרשת שלח, שנאמר על אדם שחטא בעבודה זרה: "כי דבר ה' בזה". ומיחסת מילים קשות ומשפילות אלה למספר הנהגות שליליות, אשר אחת מהן היא הלומד ואינו מלמד; "רבי מאיר אומר: הלומד תורה ואינו מלמדה - זה הוא דבר ה' בזה" . קשה מאוד להבין, מדוע הלומד ואינו מלמד נכנס בתוך קטגוריה שלילית ומבוזה כל כך, וכיצד הנמנע מלימוד תורה לאחרים, נמנה בשורה אחת יחד עם חוטאים בחטאים קשים ביותר, כגון "האומר אין תורה מן השמיים" . בעל ה"בן איש חי" זצ"ל מסביר כי התורה היא נצחית, ומטרתה היא להשתמר ולעבור כמסורת איתנה בשרשרת הדורות. אולם, אדם הלומד תורה רק לעצמו ואינו שואף לחלוק את ידיעותיו ולהעבירן הלאה לדורות, פוגם במידה מסוימת בנצחיותה של התורה. בדומה לכך, מסביר המהר"ל את הגמרא ואומר כי בעת שאדם מלמד לאחרים דברי תורה, מתעצם וגדל כבוד התורה עד מאוד. אדם שאינו נוהג כך עם דברי תורתו, מונע משינונם ולימודם של אחרים את התורה הקדושה, ובכך בעצם הוא מבזה את דברי ה', כיון שעל ידי הימנעותו מלימוד לאחרים הוא ממעיט מכבוד התורה. ישנם מקורות נוספים בחז"ל המדגישים כיצד לימוד תורה לאחרים מהווה חלק יסודי ובלתי נפרד מעבודת ה' של כל אחד ואחד: הגמרא בראש השנה (כג ע"ב) מדמה את האדם הלומד ואינו מלמד לעץ הדס העומד במדבר. המהר"ל מסביר כי עץ ההדס הינו העץ בעל הריח הנעים ביותר, והקב"ה ברא אותו בעולם למטרה אחת: על מנת שיהנו בני אדם מריח ניחוחו הנעים. עץ הדס העומד במדבר אינו ממלא תפקיד זה, כיון שאין מי שיהנה מריחו הטוב. בדיוק כך, התורה ניתנה על מנת שילמדוה ישראל וילמדוה לאחרים איש מפי איש. אדם שלומד תורה, אבל אינו מלמדה לאחרים, מחטיא את מטרתו בחיים, ומחטיא את מטרת נתינתה של התורה לישראל – כדי שתעבור הלאה לדורות. כמו כן, אומרת המשנה בפרקי אבות: "אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת" ההבנה הפשוטה של משנה זו היא, שאל לו לאדם להתגאות בהישגיו והצלחתו בלימוד התורה, כיוון שהתורה היא מטרתו היחידה בחיים. אולם, פרשנים רבים מאירים אמרה זו באור שונה. הם מסבירים את דברי המשנה כמתכוונים לומר, שאם אדם למד הרבה תורה, אל לו להחזיק תורה זו לעצמו בלבד, אלא הוא מחויב לחלק את ידיעותיו וחכמתו עם אחרים. מדוע? כי מטרת יצירתו והגעתו לעולם היא ללמוד תורה וללמדה! על פי הבנה זו, הדריכו רבים מגדולי הדורות בני תורה להקדיש חלק מזמנם ללמד תורתם לאחרים היודעים פחות מהם. במיוחד בצל החורבן הרוחני בו נתון עם ישראל בעשורים האחרונים. הרב משה פיינשטיין זצ"ל הוציא "קול קורא" לבני ישיבה בשנת 1973 שם הוא מתאר כיצד משה רבנו לא רצה בתחילה להנהיג את עם ישראל. אולם, כאשר היה ברור לו שאין עוד אף אחד מלבדו שמתאים לתפקיד זה, הוא לקח על עצמו את התפקיד ביתר שאת. וכך כתב: "כשם שנענה משה רבנו לבקשתו של ה', כשאמר לו שהוא מחויב, כיון שאין מישהו אחר, כך בדיוק מחויבים תלמידי הישיבה... אין אף אחד אחר שמתאים ומוכשר לתפקיד זה... בתנאים ונסיבות כאלה, חייבים להמעיט מלימוד התורה הפרטי"(תרגום חפשי) הוא קובע כי "כמו במצות הצדקה, בה מחויב אדם לתת מעשר מהכנסותיו לעניים, כך חייב אדם לתת מעשר מזמנו, על מנת לקרב אחרים לתורה. כל אדם נהנה מגדולים ממנו, המאצילים עליו ותורמים לו, וכך בדיוק עליו לתת ולתרום מזמנו לאחרים הזקוקים לכך" עוד גדולים אחרים קראו לאברכים בקריאה דומה. הרב וולבה זצ"ל, בארץ ישראל, המליץ ושכנע אברכים להקדיש לילה אחד בשבוע לבקר משפחות חילוניות, ולהאיר בביתם את אור התורה והיהדות. גדולי הדור של ימינו אינם הראשונים שמדריכים בני תורה להקדיש מזמנם לעזור לרוחניותם של יהודים אחרים: החפץ חיים זצ"ל , והסבא מנובהרדוק זצ"ל כתבו על נושא זה בהרחבה והדגישו במילים חזקות את דחיפות העניין בשל המצב הקשה, ואת הצורך בתרומתו המשמעותית של כל אחד ואחד – מזמנו וכוחותיו. ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל דרש שבחורי ישיבה יתחייבו להקדיש לפחות שבועיים לאורך השנה כדי לעזור להצלת יהודי ספרד מצפורני הציונים אשר ניסו להשכיח מהם תורה ומצוות. הוא הבטיח כי הלימוד הפרטי של כל אחד מהם לא יפגע כתוצאה מתרומתם. "לא ייתכן שהמקדישים את עצמם ללימוד תורה של אחרים, יאבדו את שלהם כתוצאה מכך" אדם עלול לחשוב שאין זה הולם, או אין זה הכרחי לתלמיד חכם ללמד אנשים שיודעים מעט מאוד. אולי תפקיד זה מיועד לאחרים שיודעים פחות, וחזקים פחות בלימוד. ואילו תלמידי החכמים – עליהם להתמקד יותר בהתקדמותם האישית במעלות התורה, או ללמד ברמות גבוהות יותר. החזון איש נשאל פעם שאלה כזו: האם זה מתאים לתלמידי חכמים לבוא ליהודים שעדיין יודעים מעט מאוד, וללמדם חומש ומשנה. הוא ענה שאין זה רק מותר והולם, אלא זהו מילוי החיוב של "ללמוד על מנת ללמד". כתוצאה מפסק זה, הרבה אברכי כולל למדנים וחשובים ביותר נסעו ליישובים מרוחקים ברחבי הארץ על מנת ללמד יהודים חילוניים מעדות המזרח. ישנן דרכים רבות כיצד יכול אדם לחלוק את תורתו עם אחרים; הוא (או היא) יכול ללמוד חברותא עם אדם שרמתו נמוכה משלו. ישנם ארגוני קירוב רבים , ישיבות, בתי מדרש וכדומה הזקוקים לאנשים שיוכלו להעניק מעט מזמנם כדי ללמד ולתרום לאחרים. רק שיחת טלפון לאחד מארגונים אלה יכולה להיות כל המאמץ המתבקש למציאת חברותא. מלבד זאת, אין צורך להגביל את עצמנו לשיחה ולימוד פנים מול פנים; בעזרת הטכנולוגיה המתקדמת בימינו, אפשר בקלות ללמוד חברותא עם תושב ארץ אחרת – בטלפון או באמצעים אחרים. ובנוסף לכך, אמצעי הכתיבה אף הם מהווים דרך יעילה ללמד אנשים רבים בו זמנית – על ידי כתיבת דבר תורה קצר על הפרשה, או בנושאים אחרים. חשוב אף לציין כי לימוד תורה לאחרים, אינו חייב להיעשות אך ורק בדרכים רשמיות ומקובלת – ישנן אינספור הזדמנויות בחיי היום יום של כל אחד ואחד, בהן ביכולתו להאיר את חכמת התורה לאחרים - לחברים בעבודה, לנהג המונית, או כל אדם אחד. היבט נוסף של עניין זה, הוא המסר אותו עלינו להעביר לילדנו. והוא ההבנה המדויקת והיחס הנכון לתלמוד תורה. הרב וולבה זצ"ל התבטא לגבי חינוך הילדים והקניית הגישה הנכונה לתורה ואמר: "אני חושב שעלינו ללמד זאת לצעירים, כבר מעת כניסתם בשערי הישיבה הקטנה. מיד בשנתם הראשונה, עלינו ללמדם ולהסביר להם שהם קשורים במהותם לכל כלל ישראל, והם חייבים לתת ולהקדיש למען כלל ישראל את התורה שהם ילמדו בישיבה קטנה ובישיבה גדולה. זוהי העבודה של כל בחור צעיר – לא לחשוב על עצמו בלבד. כל בחור צריך לדעת שהוא שייך לכלל, וחייב לתרום לו" ברור מדברי הרב וולבה שהוא אחז כי לימוד התורה לאחרים מהווה חלק בלתי נפרד ממצוות הלימוד – אינו רק בגדר מעלה, אלא זהו תנאי מקדים לכל יחסנו ללימוד התורה. בהתקרב "זמן מתן תורתנו", חשוב שנזכור שהקב"ה אינו רוצה רק בלימוד התורה שלנו לעצמנו, אלא רצונו של הוא שהתורה תהא קנינו של כל אחד ואחד מעם ישראל. יתן ה' ונגיע ליום זה, בו כל יהודי ויהודי יזכה לאורה של התורה, ללמוד וללמד.