שלח – ולא תתורו אחרי לבבכם

"והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" פרשת שלח מסתיימת בפרשה הרביעית של קריאת שמע שעניינה הוא מצות ציצית, ובהמשכה ישנה מצווה חשובה נוספת - "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". הספרי מפרש את משמעות ציווי זה ואומר שלתור אחר הלב – זוהי מינות, ולתור אחר העיניים – זהו גילוי עריות . המובן הפשוט של דברי הספרי הוא ש"ולא תתורו אחרי לבבכם" הוא המקור לאיסור ללכת אחר אמונות ודעות הנוגדות את השקפת התורה. מורי ורבי, ר' יצחק ברקוביץ שליט"א מעיר שישנו קושי גדול בהבנה כזו של דברי הספרי. מלבד המצווה של "ולא תתורו" ישנו כמה וכמה מצוות נוספות בתורה הדנות באיסור ללכת אחר המינות והאפיקורסות: הדיבר הראשון בעשרת הדיברות הוא הציווי להאמין שה' הוא האלוקים, בעל הכוחות כולם, הבורא ומחדש בכל יום מעשה בראשית, ואין לו ראשית ותכלית . הדיבר השני הוא הציווי "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני", ומשמעותו הוא שאין ליחס כל יכולת ועצמאות לשום כוח בעולם בלעדי ה' ובפסוק הראשון של קריאת שמע התורה מצווה אותנו להאמין באחדות ה' יתברך . במצוות אלה אוסרת התורה את המינות והאפיקורסות. ואם כך נראה שהתורה כבר הדריכה אותנו וציוותה עלינו להישמר מהן. מה החידוש שבאה להוסיף מצות "ולא תתורו"? הרב ברקוביץ משיב על כך , ששאר המצוות מורות לנו לאחוז ביסודות האמונה המחשבתיים בשכלנו; לדוגמא, כל אדם חייב להאמין שאין עוד מלבדו, ורק הוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים. עם זאת, הכרה שכלית אינה תמיד מספקת כדי להבטיח שאותו אדם אכן ידבק ביסודות האמונה ויפעל על פיהם. ייתכן מצב בו אדם מבין בשכלו את יסודות האמונה, ועם זאת עולם הרגש שלו, ותאוותיו גורמים לו לנהוג בניגוד גמור למה שהוא מאמין. על כך אומרים חז"ל שאין אדם חוטא אלא אם כן נכנסת בו רוח שטות. הכוונה היא שמעשיו של החוטא סותרים את מה שהוא יודע ומכיר כאמת. מצות "לא תתורו" מורה לנו להיזהר ולא להיסחף אחר הלב ותאוותיו. במצווה זו אוסרת עלינו התורה להניח לעולם הרגש לגרום לנו לנהוג באופן שנוגד את הכרתנו השכלית בָּאמת והשקפת העולם התורנית. אין בכך בכדי לומר שהתורה רואה את עולם הרגשות באור שלילי. ודאי וודאי שלא כך הוא, ויש מקום נכבד ביותר לביטוי רגשות בעולם התורה. עם זאת כאשר הרגשות אינן מנותבות על ידי השכל, עלולות התוצאות להיות הרות אסון. על פי התורה עלינו לבנות את השקפת העולם שלנו, ודרכה עלינו לסנן את הרגשות שלנו, על פי דרך התורה בטהרתה . ממעשה המרגלים ניתן ללמוד דוגמאות לכאן ולכאן על הדרך בה יש להתיחס לנטיות הלב. גם כאן משתמשת התורה בשורש "לתור". הקב"ה ציווה את משה לשלח אנשים שיתורו את הארץ. משה הורה למרגלים אלו מאפיינים עליהם לבדוק, ולמה להתייחס בהיותם בארץ. בין השאר הוא ציווה עליהם להתבונן על פירות הארץ ולבדוק האם אדמת הארץ פוריה או לא . עוד הוא ציווה עליהם לשים לב האם יש בארץ אדם צדיק, שמא זכותו תהווה שמירה והגנה על תושבי הארץ . בהוראות אלה רמז משה למרגלים שעליהם לבדוק את הארץ באופן מסוים מאד, אך ורק במבט המונחה על פי התורה. היה עליהם להסתכל על כל פרט במבט רוחני, כך שפירות ענקיים יראו באור חיובי, ומקומם של צדיקים בארץ הוא גורם חשוב ומשמעותי מאד. למרבה הצער, רוב המרגלים לא הלכו על פי ציוויו של משה. הם אכן ראו פירות גדולים, אולם הם בחרו לראות בהם מאפיין שלילי, המשקף ארץ מוזרה המניבה פירות גדולים יתר על המידה . באשמת מבטם השלילי הם אף לא פירשו נכונה את הלוויות הגדולות שראו מתקיימות בארץ. הם הבינו מכך שזוהי "ארץ אוכלת יושביה", כאשר האמת היא שהקב"ה דאג שבזמן שהמרגלים בארץ יהיה מספר רב של לויות על מנת שהתושבים לא ישגיחו במרגלים, בהיותם עסוקים בקבורת מתיהם . מה גרם להם להתבונן בגישה מעוותת זו? הם הלכו שולל אחר ליבם ורגשותיהם. אמונתם בהקב"ה הייתה חסרה ולכן הם חשו פחד מפני הכניסה לארץ ישראל. בשל גישה מוטעית זו, כל דבר שהם ראו בארץ התפרש אצלם מיד באופן שלילי וקודר. שני המרגלים היחידים שעמדו בניסיון זה היו כלב בן יפונה ויהושע בן נון. הם ראו כל פרט באופן חיובי כיון שאמונתם הבסיסית בה' הייתה חזקה מאד, ובזכותה לא היה בהם כל פחד שהוא, שעלול לגרום לנהוג אחרת מהאמת אותה הם יודעים. ראינו כיצד קיים קשר בתורה בין הלימוד מעניין המרגלים ובין מצוות "ולא תתורו". מהמרגלים שחטאו למדנו דוגמא כיצד ההליכה אחר הלב מביאה בעקבותיה חטא ובסופו של דבר כפירה ומינות . ישנו מסר נוסף שניתן ללמוד מפרשתנו, והוא הדרך כיצד להישמר מחטא זה ולא לפרש את מראה עינינו באופן שלילי. תחילת אותו פסוק בו נצטוינו על "ולא תתורו" היא: "והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם" . הפסוק אומר שהציצית תזכיר לנו את מצוות ה' ועל ידי כך נצליח להישמר מלתור אחר הלב והעיניים. מה הקשר בין הציצית למצות "ולא תתורו"? רש"י כותב שהציצית מזכירה את תרי"ג המצוות כיון שהגימטריה של "ציצית" היא 600; בנוסף ישנן שמונה פתילות וחמישה קשרים – שלושתם יחד עולים למנין תרי"ג. באופן זה על ידי ראיית הציצית מקשר האדם במחשבתו את הציצית לתרי"ג המצוות וכך הוא זוכר אותן. הבעיה הגדולה בכך היא שרוב בני האדם רואים את הציצית אך אינם מצליחים להתקשר במחשבתם לתרי"ג המצוות כפי שציוותה התורה. לכאורה היה יעיל יותר לו היו הציציות נושאות עליהן כיתוב גדול – '613', כך כל אחד שהיה רואה אותן, אוטומטית היה נזכר בדעתו בתרי"ג המצוות! התשובה לכך היא שהתורה מלמדת אותנו בכך כיצד על האדם להתבונן בעולם – כל דבר ודבר שהוא רואה עליו לראותו רק במבט רוחני, כך שפריט הלבוש היומיומי הרגיל כציצית יוביל את הלוך מחשבותיו להיזכר בתרי"ג המצוות. אדם המגיע לכזו דרגה, כתוצאה מכך הוא יכול לקיים את מצות "לא תתורו" כיון שהוא לא יראה את העולם מתוך מבט מסולף המונחה בידי הרגשות, אלא כל מבטו יהיה רוחני. ראינו מתוך הפרשה כיצד האופן בו אדם חושב ומתבונן בעולם משחק תפקיד משמעותי בדרך בה יפרש את מראה עיניו. אין זו משימה קלה להפוך לאדם המתבונן סביבו במבט רוחני, אולם הצעד הראשון הוא להשתדל לבנות את ההשקפה השכלית ועולם הרגש על פי דרך התורה. ככל שהאדם ספוג יותר בדברי תורה, כך יוכל הוא יותר ללכת בדרכם של יהושע וכלב. מי יתן ונזכה כולנו להנחות את רגשותינו כך שיובילונו קרוב יותר ויותר לתורה הקדושה.