בהעלותך –הבנת תלונות וטענות

"ויהי העם כמתאננים רע לפני ה' וישמע ה' ויחר אפו" כאשר עמדו בני ישראל סמוך ונראה לכניסתם לארץ ישראל, הם החלו להתלונן אל ה'. לא מפורש מיד על מה בדיוק נסובה תלונתם. רש"י, בעקבות הספרי, מסביר שבאמת לא הייתה להם כל תלונה ברורה ומוגדרת, אלא הם חיפשו טענות ותואנות כדי להצדיק את התרחקותם מה' . באופן דומה מפרש הספורנו ואומר שלא הייתה להם כל טענה מוצדקת אלא הם עשו עצמם כמתלוננים על קושי הצעידה במדבר. על פי הסברים אלה ניתן להבין את משמעות הכתוב "כמתאוננים", במקום לכתוב "ויהי העם מתאוננים" . ניתן להשיב שהתורה מרמזת בכך שבאמת הם לא התלוננו על שום דבר. משום כך הם אינם מוגדרים כ"מתאוננים" אמיתיים, שיש בליבם כעס ומרמור, אלא הם היו "כמתאוננים" כיון שעשו את עצמם כאילו יש בהם מרמור ויש טעם לתלונה מצידם. מדברי הספרי ניתן ללמוד שישנם מצבים בהם אדם יכול להישמע כמתלונן או כטוען טענות, כאשר האמת היא שהוא עצמו אינו מאמין במה שהוא אומר, אלא הוא משתמש בדברי תלונה אלה כתירוץ וכהצדקה להתנהגות לא רצויה. בעניין המתאוננים, התלונה באה להצדיק את רצון העם להרחיק את עצמם מעִם ה'. דוגמא נוספת מדהימה, ממנה ניתן לראות כיצד דברי האדם אינם משקפים בהכרח את כוונתו, היא הויכוח בין קין והבל אחיו, ויכוח שהסתיים במותו של הבל. התורה אומרת שקין דיבר עם הבל לפני שהרג אותו: "וַיאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" התורה לא מפרטת מה אמר קין להבל. התרגום יונתן אומר שקין דיבר דיבורי כפירה, כפר במציאות השי"ת ובשכר ועונש. הבל התווכח עם קין ותוך כדי ויכוחם קין קם על הבל והרגו. ר' יששכר פרינד שליט"א שואל מדוע לא כתבה התורה ופירטה ויכוח פילוסופי זה, שנראה לכאורה חשוב ומהותי ביותר. מדוע התורה השאירה דברים חיוניים אלה לביאורם ופירושם של חז"ל. תשובתו היא שהתורה מלמדת אותנו בכך שיתכן מאד שקיין לא האמין בכלל במה שהוא בעצמו אמר, אלא הוא חיפש עילה כדי להיכנס לויכוח עם אחיו. התורה לא גילתה את דברי הכפירה של קין כיון שמשמעותם ותוכנם כלל לא היו רלוונטיים לעניין. כל מטרתם הייתה אחת – כדי להגיע להרוג את אחיו. שוב רואים אנו מכאן שגם מילים מלאות להט שאדם מוציא מפיו עלולות להוות מסווה לכוונה אחרת שבליבו. בעניין זה מסופר על מספר בחורים בישיבת "וולוז'ין", שעזבו את הישיבה, ובסופו של דבר עזבו חיי תורה ומצוות. שנים מאוחר יותר הם ניגשו לראש הישיבה, ר' חיים מוולוז'ין ואמרו לו שיש להם מספר קושיות בנושאים מהותיים במחשבת היהדות, וברצונם להציע אותם לפניו. לפני שנתן להם לשאול את שאלותיהם, הוא שאל אותם ריטורית, מה קדם למה – האם הקושיות הביאו אותם לעזוב את חיי התורה, או שלאחר שעזבו את היהדות הגיעו השאלות למוחם ולליבם. הוא הדגיש להם בכך שהם לא עזבו את חיי התורה בגלל פילוספיה מעמיקה, ושאלות חקרניות, אלא הם עזבו את התורה ולאחר מכן הגיעו הקושיות והשאלות, בכדי להעניק להתנהגותם השפלה מסווה של צדק . תופעה זו נותרה בעינה אף בימינו אנו. ר' דוד אורלופסקי שליט"א מספר על משגיח בישיבה שניגש אליו בקשר לבחור בישיבתו שטוען שיש לו ספקות באמונה וכתוצאה מכך הוא החל לפזול לעבר מעשים בלתי ראויים. המשגיח סיפר לר' דוד אורלופסקי שהוא השקיע זמן רב ביותר עבור אותו בחור ודן איתו כה וכה בענייני המחשבה היהודית, הוא למד איתו את ספריהם של ענקי המחשבה היהודית כהרמב"ם וריה"ל ועם כל זאת עדיין שום דבר לא הועיל והבחור ממשיך בכיוון שונה מדרך התורה. הרב אורלופסקי הסביר שברור שאין בבחור זה כל ספק אמיתי באמונה, אלא הוא פשוט נהנה יותר לטייל בעיר מלשבת וללמוד תורה בבית המדרש! כל הסברי המשגיח בעומק המחשבה והפילוסופיה – נפלו על אזניים אטומות לחלוטין, כיוון שלא היה בהם כל תשובה למה שבאמת מעיק על אותו בחור. היה נכון יותר להדריך אותו, וליישר את דרכו בהתאם לקשייו האמיתיים שהם הם שגרמו לו לפנות לאפיקים זרים. כיצד יכול אדם לפתח בעצמו את היכולת להבחין שבן שיחו אומר משהו, אך הוא כלל לא מתכוון למשמעות האמיתית של דבריו? בפרשת המתאוננים מצויה התשובה לשאלה זו. אחרי שהעם החלו להתלונן כאילו על קושי הדרך, אומרת התורה "וישמע ה' וייחר אפו.." מהי כוונת התורה במילים "וישמע ה'", נראה שזהו פרט ברור ומובן מאליו? הפועל "לשמוע" אין משמעותו אך ורק שמיעה כפשוטה באוזן, אלא יש בו גם משמעות של "להבין" . לפי זה, התורה אומרת לנו שה' שמע והבין את הכוונה האמיתית של העם - לא היו בהם תלונות אמיתיות כלל, אלא הם רצו להתרחק מעם ה'. והקב"ה הגיב בהתאם. ודאי שאין ביכולתנו לקרא את מחשבותיו של הזולת. אולם אנו יכולים גם יכולים להשתדל לדבוק בדרכי ה', ולהשתדל להבחין מה מתכוון האדם באמת כאשר הוא אומר את דבריו, ועל פי זה להגיע להבנה מדויקת יותר על רצונו וכוונתו. לדוגמה, אדם יכול לשאול מדוע העולם מלא בכל כך הרבה כאב וסבל. ישנן אינספור סיבות אפשריות מדוע אדם שואל שאלה כזו: ייתכן והוא עבר טרגדיה קשה והוא מתקשה להתמודד איתה; ייתכן שבאמת יש בו שאיפה להבין עניין קשה וסבוך זה; או שהוא משתמש בכך כעילה להתקיף את עולם היהדות. הדרך היחידה לדעת באמת את כוונתו היא להמשיך לחקור ולבדוק היטב למה בדיוק הוא התכוון - באופן זה ניתן להגיע לעומק כוונתו האמיתית, ולהבין מה מציק לו באמת. בדומה לכך, ילד קטן יכול להתלונן שהוא אינו נהנה בבית הספר. ההורה עלול לקלוט את תלונתו באופן פשטני ולנסות לסייע לו להנות יותר מהלימוד. אולם אם ההורה ממשיך וחוקר יותר, ייתכן והוא יגלה שהאמת היא שאין לילד כל בעיה לימודית, אלא ישנה בעיה אחרת, כגון חבר בכיתה שמציק לו או מאיים עליו ולכן הוא אינו רוצה ללכת לבית הספר. לאחר שהוא מבין נכונה את כוונת בנו, יכול כעת ההורה לפתור את הבעיה ביעילות יתירה. מה שניתן ללמוד מעניין המתאוננים הינו רלוונטי לימינו אנו בדיוק כשם שהיה שייך אז בדור המדבר. מי יתן וכולנו נזכה ללכת בדרכי ה' וללמוד להבין נכונה מהי הכוונה האמיתית המסתתרת מאחורי דבריהם של בני אדם.