שבועות – לילה ללא שינה

אחד הסממנים הבולטים ביותר בחג השבועות הוא המנהג שגברים אינם ישנים בלילה, אלא יושבים ועוסקים בתורה. ה"מגן אברהם" מסביר את הטעם למנהג זה. הוא מביא את דברי חז"ל האומרים שעם ישראל הלכו לישון בליל מתן תורה, לילה לפני היום הגדול בו עמדו לקבל את הגדולה שבמתנות, והקב"ה היה צריך להעירם משנתם כדי לתת להם את התורה. לכן אנו נשארים ערים כל הלילה כדי לתקן מעשה זה של אבותינו .האריז"ל כותב שמי שלומד כל הלילה בליל שבועות מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק . בהסבר זה מונח קושי מסוים: כיצד ניתן להבין שגדולי עולם כאנשי דור המדבר יישארו ישנים בזמן שהמאורע החשוב ביותר בחייהםובהסטוריה כולה עומד להתרחש ? אנו יודעים שהם רצו מאד לקבל את התורה עד כדי כך שהסכימו לקבל על עצמם את כל מצוותיה וחוקיה בטרם שמעו מה הם ובמה הם יחייבו אותם. ואם כך מדוע הנהגתם בלילה הגדול, ליל מתן תורה אינה מבטאת התלהבות יתירה?! ונוסף על כך, עלינו להבין כיצד ליל שבועות שלנו, בו אנו נשארים ערים כל הלילה, מכפר על טעות זו של אבותינו. המפרשים מסבירים שעם ישראל בכוונה תחילה הלכו לישון באותו לילה; הם הרגישו שיוכלו להגיע לדרגות גבוהות יותר של קרבת אלוקים דווקא מתוך מצב של שינה. הסבר זה תואם לעיקרון האומר שבכל פעם שגדולי עולם חטאו, היתה להם סיבה צודקת לכאורה לבחור דווקא בהנהגה כזו, אלא שהעובדה שבסופו של דבר המעשה נחשב כחטא מעידה על כך שבדרגה דקה מן הדקה היה מעורב יצר הרע שהניע אותם לבחור בדרך שגויה זו . מה הייתה הסיבה שעמדה מאחורי החלטתם זו של בני ישראל ללכת לישון בלילה עצום שכזה? עם ישראל רצו בכל מאדם לקבל את התורה, כפי שהצהירו פה אחד "נעשה ונשמע". אולם ייתכן שבמקום דק מאד בתוך תוכם היה גם חשש כלשהו מקבלת התורה. הם הבינו שעם קבלתם את התורה הם יחויבו במאות מצוות עשה ולא תעשה. אין ספק שאמנם חייו של יהודי שומר תורה ומצוות מעניקים טוב והנאה נצחית, אולם הם כרוכים גם בהרבה השקעה, מאמץ, והתעלות מתמדת. לכן אדם עלול לנטות ל"ברוח" מאתגרים כאלה באופנים שונים. אחת הדרכים הנפוצות ביותר ל"בריחה" כזו היא שינה – על ידי השינה אדם יכול, לפחות לזמן מסוים, להתנתק מהחיים ומהאתגרים שהם מציבים . זו הסיבה שבני אדם שחוו חוויות קשות של כאב וצער נוטים לשינה יותר ממה שגופם באמת צריך. בכך משתקפת שאיפתם הפנימית לברוח מהכאב והצער שבתוכם. באופן זה, ניתן לומר, שבאיזה שהוא מקום הייתה בעם ישראל הסתייגות ופחד כלשהו מהעול החדש אותו הם עומדים לקבל על עצמם. ולכן, בתת הכרתם היה מונח הרצון "לברוח" מקבלת התורה שכביכול "מאיימת" עליהם. אותה שאיפה פנימית התבטאה למעשה בשינה. המנהג להישאר ערים בכל ליל שבועות וללמוד תורה, מהווה כפרה לאותו משהו מן המשהו של חטא שהיה באבותינו. כאשר אנו נשארים ערים בזמן שאנו רגילים לישון, אנו מבטאים בכך את רצוננו לעמוד איתנים ולשאת בעוז את כל כובד העול והאחריות שמטילה עלינו שמירת התורה הקדושה. אנו יודעים ומודעים לכך ששמירת התורה אינה מהווה משימה פשוטה כלל ועיקר, אבל היא ורק היא הדרך היחידה והנצחית. בריחה מפני הקושי, ומפני העמידה מול הניסיון אינה מספקת שלוות אמת, אלא להיפך, דווקא ההתייצבות מולם היא האופן היחיד להגיע למימוש וסיפוק אמתי בחיים. הר' נוח ויינברג זצ"ל היה מחדיר בהתמדה בתלמידיו שאין שום דבר בעל משמעות בחיים שניתן להשיגו ללא קושי ומאמץ. כל עניין שיש בו משמעות אמיתית, מוכרח להיות מעורב בהשגתו מאמץ רב, עבודה קשה ואף מסירות נפש. וכמובן שעקרון זה תקף במיוחד ביחס ללימוד התורה ושמירת מצוותיה; אנשים שהיו מוכשרים ביותר, וגאונים של ממש, לא הצליחו בלימוד התורה כיוון שלא היה בהם את כוח הרצון והנכונות להשקיע מאמצי עליון להבין את עמקות התורה. רק אלו שהיו מוכנים לכל מאמץ, אלה שהשקיעו ודחפו את עצמם שוב ושב – הם אלה שהגיעו בסופו של דבר למתיקות האמיתית של לימוד התורה, ולגדלות. ישנם כאלה שאינם אוחזים במנהג להישאר ערים כל הלילה וללמוד תורה. טענתם היא שברוב המקרים אדם לומד תורה פחות זמן כאשר הוא נשאר ער בלילה מאשר אם היה שומר על סדר זמני השינה שלו כרגיל. אם מתבוננים בחישוב מתמטי – זו טענה נכונה. מי שאינו ישן כל הלילה בדרך כלל ישן מספר שעות בערב שבועות, לאחר מכן ישן בשעות הבוקר לאחר התפילה, וברוב המקרים גם הולך לישון שוב לאחר סעודת יום טוב! מורי ורבי, ר' יצחק ברקוביץ שליט"א מסביר מה שגוי בטענה זו: אם מטרת חג השבועות הייתה ללמוד כמה שיותר תורה, אזי טענה זו הייתה נכונה לחלוטין, והיה הגיוני יותר לישון בלילה וללמוד יותר בשעות היום. אולם, לא זו מטרת הלימוד בחג השבועות. כפי שראינו, המטרה היא להשריש בנפשנו את המוכנות לעמוד איתנים אל מול כל אתגר וניסיון שמעמידה בפנינו התורה. על ידי הקרבת שעות השינה של לילה אחד, אנו מראים שאין בנו שום מידה של שאיפה "לברוח", אלא מכירים אנו ברורות שהדרך היחידה למשמעות אמיתית בחיים היא לעמוד מול הקשיים, להתמודד איתם, ולגדול בעזרתם. מי ייתן וכולנו נזכה לקבל את התורה מתוך ציפיה, מתוך התלהבות ומתוך רצון אמיתי.