חוקת – טעמי המצוות

הפרשה פותחת במילים "זאת חוקת התורה" וממשיכה בעניין פרה אדומה והלכותיה, מצווה שלא ניתן להבינה בהיגיון אנושי רגיל. ה"אור החיים" הקדוש שואל מדוע נקראת מצווה זו "חוקת התורה", היה לכאורה מתאים יותר לכתוב "זאת חוקת הטהרה". הוא משיב שבכך מרמזת לנו התורה שאם נקיים מצווה זו, למרות שלהבנתנו אין כל סיבה לקיימה, נחשב הדבר כאילו קיימנו את כל התורה כולה, כיוון שקיום מצווה שאין עמה טעם מוכיח שרצוננו לקיים את רצון ה' הוא ללא כל תנאי והגבלה . ר' חים שמואלביץ זצ"ל מסביר שאם אדם מקיים מצווה שיש לה טעם ברור וגלוי, עדיין לא מובן מכך שהוא מקיים את המצוות אך ורק בגלל שכך ציווהו הקב"ה. ייתכן והוא עושה זאת כיוון שזהו מעשה המתקבל על הדעת. אולם, כאשר הוא מקיים מצווה שאין עמה טעם הגיוני, בכך הוא מוכיח על כל המצוות אותן הוא מקיים – שאין הוא מקיימן בגלל שהן הגיוניות, אלא בשל ציווי ה' עליהן. זהו יסוד חשוב בקיום התורה – עלינו לקיים את רצון ה' ללא תלות בהיגיון האישי שלנו. ר' משה פיינשטיין זצ"ל כותב שזו הייתה טעותו של קורח במחלוקתו נגד משה רבינו. הוא ניסה להציג את מצוות ציצית ומזוזה כמצוות חסרות טעם ותוכן, הוא ניסה להוכיח שמהותם אינה הגיונית ואינה מתקבלת על דעת אנוש. הוא טען שהטעם ללבישת פתיל תכלת בכל כנף הוא כיוון שתכלת דומה לים, והים דומה לרקיע, אשר הוא דומה ומזכיר את כסא הכבוד. בהתבסס על טעם זה, טען קורח שאדם הלובש טלית שכולה תכלת אינו זקוק לפתיל תכלת בארבע כנפותיו כיוון שהטלית שלו כולה מלאה תכלת כולה דומה לים, לרקיע ולכסא הכבוד. אולם, על פי האמת, יש לקיים את המצוות אף אם הטעם שהובא להן בטל וכלל לא מגיע לידי ביטוי, כיוון שבסופו של דבר אנו מחוייבים בכל המצוות ועלינו לראותם כגזירת הכתוב אשר אין לשאול עליה כלל . לאור הדברים הנ"ל, עולה קושי מסוים: רבים מגדולי התורה דוגמת הרמב"ם, ספר החינוך ומאוחר יותר – הרב הירש זצ"ל השקיעו רבות בהסבר טעמי המצוות. עם כל זאת, מפרשיית פרה אדומה למדים שהטעם האמיתי העומד מאחורי כל מצווה הינו מעבר להיגיון האנושי; שלמה המלך חשב שהוא הבין את הטעם העמוק ביותר של כל מצווה, עד שהגיע לפרה אדומה אשר את טעמה לא יכולה היה לתפוס. אז הוא הבין שגם את טעמן האמיתי של כל המצוות הוא לא הבין לגמרי. ואם כך, כיצד יכול כל אחד אחר לנסות ולהגיע לטעמי המצוות אם שלמה המלך, החכם מכל אדם לא יכל?! מורי ורבי עונה על כך ומסביר שאותם ספרים אינם מתיימרים להגיע לעומק טעמם האמיתי של המצוות – אין לנו כל תפיסה והבנה מהי הסיבה האמיתית בשלה עלינו לקיים את המצוות. זו שייכת לעולמות העליונים. אולם אין זה אומר שאין אמת בטעמי המצוות. הקב"ה בחכמתו העליונה סידר זאת כך שלכל מצווה יהיה היגיון והבנה ברמות רבות ושונות במציאות. לדוגמא בכוחן לסיע לאדם לפתח תכונות אופי רצויות, לחזק מערכות יחסים ועוד. רואים זאת במצוות רבות: הלכות טומאה וטהרה הינם מהקשות ביותר להבנה. אולם, לַמעשית ביותר מתוכן בימינו – טהרת המשפחה, ישנה תועלת גלויה וברורה. הגמרא מסבירה שמועיל ביותר לבעל ואישה להתרחק לתקופה מסוימת מידי חודש, בכך זוכה מערכת היחסים שלהם להתחדשות, ונמנעת הישחקות . בהתבסס על דברים אלה של הגמרא כותב ספר החינוך שתועלת זו היא אחת מטעמי מצות טהרת המשפחה . אין הכוונה בכך שהסיבה לשמור טהרת המשפחה היא כדי לסייע במערכת היחסים של בני הזוג, אולם אין ספק שזה אכן מסייע ומועיל, הקב"ה בחכמתו תכנן וכיון שכך יהיה. דוגמא נוספת לכך היא מצות שחיטה. הרמב"ן כותב ש"לא ייתכן לומר בשחיטה שיהא בה תועלת וכבוד לבורא יתברך בצואר יותר מהעורף או הניחור, אלא לנו הם להדריכנו בנתיבות הרחמים גם בעת השחיטה" . שוב, אין הכוונה בכך שאנו שוחטים את הבהמות בדרך שהורו לנו כיוון שכך נֵעָשה רחמנים יותר, אנו עושים זאת אך ורק בשל ציווי ה' על כך. עם כל זאת, אכן הקב"ה תכנן למעננו שנזכה לפתח מידות חיוביות על ידי קיום המצוות. וכך, למרות העובדה שאין בכוח שכלנו לתפוס את הסיבה האמיתית בשלה צוונו לקיים את המצוות, עם זאת, אנו יכולים להבין טעמים במצוות, שאף הם אמת לאמיתה. בהביננו זאת אנו יכולים כעת לנסות להבין מדוע גדולי ישראל ראו צורך חשוב כל כך ללמד את טעמי המצוות. אמת, אנו מקיימים את המצוות רק בגלל שכך ציוונו בוראנו, אולם לא מספיק שרק נקיים את המצוות כמו רובוטים מתוכנתים, ללא כך מחשבה ורגש לגבי מה שאנו פועלים. המצוות אמורות לשנות את אישיותנו ולהפכנו לבני אדם טובים יותר על ידי טעמי המצוות. ספר החינוך כותב לגבי כל מצווה מהו שורש המצווה, מדוע? כך נוכל לדעת מה אנו אמורים להשיג ולזכות מקיום המצווה, ומתוך כך נדע לאיזה כיוון עלינו לחתור על מנת להשיג את שאנו אמורים להשיג. איסור לשון הרע משקף רעיון זה. רבינו יונה מסביר את הטעם לאיסור זה על ידי מעשה: חכם אחד היה הולך עם תלמידיו, ובדרכם ראו לפתע גופה של כלב מת. אחד התלמידים אמר – כמה מסרחת נבלה זו. החכם הגיב ואמר – כמה לבנים שיניה . כך לימד את תלמידיו להתמקד ולראות את הטוב. זהו הטעם לאיסור שמירת הלשון, כותב רבינו יונה. אין איסור באמת בהלכות שמירת הלשון להתמקד בחלק הבלתי נעים של כלב מת, אולם אדם הרואה את העולם בעיניים שליליות, לא קנה עדיין בנפשו את העניין האמיתי העומד מאחורי איסור לשון הרע. אין זה מספיק רק להיזהר מדיבור רע על הזולת, שורש המצווה הוא להתמקד בכל מקרה ומצב רק בצד הטוב של הזולת. כאשר אדם נזהר מלדבר לשון הרע על חברו עליו להשתדל לשנות בכך את עצמו לאדם בעל הסתכלות חיובית על העולם. לימוד מטעמי המצוות אינו רק עניין תועלתי לכל אחד, לימוד זה הוא אף חיוני וחשוב לקשר של האדם עם הקב"ה. הרמב"ן בסוף פרשת בא מסביר מדוע ישנן מצוות רבות הקשורות ביציאת מצרים. הוא אומר שמטרתן היא להחדיר בנו רגש עמוק של אמונה בה' ובהשגחתו הפרטית עלינו. לא מספיק רק לקבוע מזוזה בפתח הבית ולנשקה שוב ושוב. אנו אמורים לראות את המזוזה ולהיזכר בכל מה שטמון בה, בידיעה שהקב"ה הוציאנו מארץ מצרים ומאז ועד עתה הוא משגיח על כל מעשינו. הרמב"ן ממשיך אף יותר מכך ואומר שבאמת מטרת כל המצוות היא לקרבנו אל ה', ולהכיר בכך שהוא בוראנו. "והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין קל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו" . תהליך זה, בו אדם מתקרב לבוראו על ידי קיום המצוות אינו אוטומטי. אם אדם מקיים את המצוות ללא כל רגש ומחשבה, אזי למרות שהוא אכן קיימן בפועל, הוא לא הפיק מהן את התועלת הרצויה; קרבת אלוקים. חלק מהמצוות מביאות לקרבת אלוקים בכך שהן מעוררות את האדם לדעת את ה' ולהודות לו, ומצוות אחרות מפתחות באדם מידות טובות המקרבות אותו לבוראו. אולם המכנה המשותף של כולן הוא להביא את האדם לאמונה. ראינו כיצד מצוות פרה אדומה מלמדת אותה שעלינו לקיים את המצוות ללא כל שאל ומחשבה, בו בעת שאנו צריכים להבין את טעמי המצוות על מנת שנוכל להתגדל מהן ולקבל מהן את התועלת הרצויה. עצה אחת להגיע לכך היא להשקיע זמן בלימוד טעמי המצוות; ישנם מקורות רבים, ניתן לגשת למקורות הקדומים יותר כגון הרמב"ם במורה נבוכים וספר החינוך, או לפנות למאוחרים יותר כגון הרב הירש ור' אריה קפלן זצ"ל. על ידי כך נוכל להזכיר לעצמנו שלכל מצווה ישנם טעמים אותם אנו אמורים להכיר ולהשתמש בהם על מנת לגדול. אין זו משימה קלה כלל ועיקר, כיוון שישנו יצר הרע חזק המאפשר לנו לקיים את המצוות כל עוד ולא מימשנו את תכליתם האמיתית והרצויה. מסופר על גדול אחד שביקר משפחה אחת לסעודת ליל שבת. כאשר נכנסו הוא ומארחו לבית, ראו שהחלה אינה מכוסה כנהוג. המארח חש אי נעימות גדולה מאורחו החשוב, והחל לנזוף באשתו האומללה למול האורח. לאחר שנרגע פרץ הזעם, לקח אותו הרב בעדינות הצידה ושאלו האם הוא יודע מדוע אנו מכסים את החלות? הסיבה היא כדי שהן לא תתביישנה כאשר אנו מברכים על היין לפניהן. בכך שבייש את אשתו, הוכיח המארח שהוא לא הפנים כלל את המסר מהמנהג. לכל המצוות יש מסר פנימי – עלינו ללמדו, להבינו ולהשתמש בו בדרך הרצויה.