שמיני – חייך קודמין

ברשימת העופות הלא כשרים הנמנים בפרשתנו מוזכר עוף בעל שם מעניין: החסידה. רש"י מביא את דברי הגמרא בחולין המבארים שחסידה זו ידועה בתכונת גמילות החסדים שבה, והיא נוהגת לחלק את מזונה עם חברותיה . האדמו"ר מרוז'ין זצ"ל שואל – אם עוף זה ניחן בתכונה כה אצילית, מדוע הוא אינו כשר ? תשובתו היא שהחסידה עושה חסד רק עם "חברותיה" – רק עם חסידות כמותה, ואינה מתחסדת עם כל עוף אחר מסוג שונה. כזו צורה של חסד אינה תואמת את השקפת התורה, וזה נחשב אופן "טרף" של גמילות חסד, אשר על כן, היא נכללת ברשימת העופות הבלתי כשרים. מה שיוצא מדברי האדמו"ר מרוז'ין הוא, שהאופן ה"כשר" והנכון של חסד הוא להשפיע חסד וטוב באופן שווה לכל אדם ואדם, לא רק לאלה הקרובים אלינו והדומים לנו. אולם נראה לכאורה שלא כך הם פני הדברים: הגמרא דנה במקרה בו שני אנשים נקלעו למדבר שמם. לאחד מהם יש כמות מים המספקת לאדם אחד בלבד שיוכל להחזיק מעמד עד הגיעם למקום מושב. ישנו ויכוח בין התנאים מהי ההנהגה הנכונה בכזה מקרה; בן פטורה אומר שאותו אדם בעל המים חייב לחלק את כמות המים לשניהם באופן שווה, למרות שייתכן מאד שכתוצאה מכך שניהם ימותו. ר' עקיבא אומר, בהתאם לכלל של "חייך קודמין"- על האדם לדאוג ראשית לצרכיו האישיים, לפני שהוא דואג לחבריו. ולכן במקרה זה בעל הבקבוק צריך לשמור את כל כמות המים לעצמו ולהבטיח את קיומו, עם כל הכאב הכרוך בהנהגה זו ביחס לחברו . הגמרא פוסקת שההלכה היא כדברי ר' עקיבא, והיא מגיעה לידי ביטוי באופנים ובמקרים רבים בחיינו. הפוסקים כותבים שאדם חייב לדאוג לצרכיו האישיים לפני שהוא דואג לכל אחד אחר. יתירה מזאת, ישנם סדרי עדיפויות ברורים במצות הצדקה, על פיהם יש לתת צדקה קודם כל לקרובים ביותר ורק אחר כך לאחרים. החפץ חיים זצ"ל כותב שסדרי עדיפויות אלה אינם תקפים רק למצות הצדקה, אלא למצוות החסד לכל אופניה . נראה לכאורה שעקרון זה של "חייך קודמין" מזכיר מאד את הנהגתה של החסידה; בשני המקרים נוקטים בשיטה שיש לתת לאלה שדומים לך על חשבון הדאגה לאחרים רחוקים יותר. האמת היא שישנם שני הבדלים מהותיים ביותר בין "חייך קודמין" ובין הנהגת החסידה. ראשית, החסידה גומלת חסד אך רק עם חברותיה, ומתעלמת באופן מוחלט מצרכיהם של יצורים אחרים. לעומת זאת העיקרון של "חייך קודמין" אינו סותר נתינה לכל הנצרכים למיניהם, אלא רק קובע סדר עדיפיות – למי לתת ראשון, אין בעקרון זה בכדי לפטור אותנו מהחיוב לסיע גם לאלה הרחוקים יותר ממנו . יתירה מזאת ישנו גורם משמעותי מאד שמגביל את העיקרון של "חייך קודמין". הפוסקים כותבים שמדובר רק כאשר שני האנשים הינם בעלי צרכים שווים, לדוגמא – שניהם זקוקים לפת לחם. בכזה מקרה – יש לתת לאדם הקרוב יותר אלינו. אולם אם צרכיהם שונים זה מזה, והאדם הרחוק יותר נצרך יותר – עלינו לספק לו את צרכיו קודם שנדאג לקרוב. לדוגמא, אם לקרוב אלינו יש לחם לאכול – אבל לא עוף ובשר, ולאחר גם פת לחם אין, עלינו לתת לרעב ללחם בטרם ניתן עוף ובשר לקרובנו . ישנו הבדל נוסף, משמעותי אף יותר, בין הנהגת החסידה ובין השקפת התורה על חסד. והוא הגישה העומדת מאחורי העדפת הקרוב עלפני הרחוק. החסידה מגבילה את מעשי החסד שלה מתוך שהיא דואגת אך ורק לאלה שנולדו כמוה, ולא אכפת לה כלל מזנים אחרים של עופות. החסידה במהותה היא עוף אנוכי, אלא שרגש אנוכיות זה מתפרש על כל הדומים לה – אך שם נעצר. ובניגוד מוחלט, אנו מחוייבים לדאוג באופן שווה לכל יהודי ויהודי. ומה בכל אופן עומד מאחורי הכלל של "חייך קודמין"? כלל זה נובע מנקודה אחרת לגמרי – מרגש האחריות, לא מאנוכיות; הסיבה לכך שעלינו לדאוג לעצמנו ולמשפחתנו הקרובה לפני האחרים היא כיוון שאנו מחויבים ביתר אחריות לדאוג לשלומם ולטובתם. כלומר, "חייך קודמין" אינו מהווה זכות על פיה מותר לאדם לדאוג לעצמו לפני אחרים כיוון שהוא חשוב יותר מהם. אלא זהו חיוב – כל אדם נושא בעול התפקיד לדאוג לחייו הוא לפני שדואג לאחרים, ואי עמידה במחויבות זו אינה שונה מאי שמירת כל חיוב תורה אחר. ראינו שחסדה של החסידה נחשב "טרף" לפי השקפת התורה, כיוון שהוא מגיע ממקום אנוכי, לעומת זאת, "חייך קודמין" מבוסס על חובת האחריות והדאגה לקרובים לנו. ובכל מקרה אין בכלל זה בכדי לפטור מהחיוב לדאוג לכל יהודי, ולגמול חסד עם כל יהודי, אלא זה רק מלמדנו את סדר העדיפויות. אין זו משימה פשוטה להחליט כמה זמן ומאמץ להקציב לכל מגוון האנשים הקשורים בחיינו: אישה, ילדים, בני משפחה אחרים, חברים, בני הקהילה, ושאר אנשים. מעבר לכך, לכל אדם ישנה רמת אחריות שונה בכל שטח בהתאם לנסיבות ולתנאי חייו האישיים. אמנם לא ניתן לקבוע דרך נכונה אחת ויחידה בנושא זה, אולם באופן כללי אדם חייב להיזהר ולשמור על איזון נכון - מצד אחד להעניק מספיק תמיכה למשפחתו בתחום הכספי, הפיזי, הנפשי, והרגשי, ועם זאת למלא את חובותיו גם לתחום הרחב יותר של סביבתו. התמקדות יתר באחד השטחים עלולה לגרום לתוצאות הרות אסון בשטח האחר. מסופר על ילד כבן עשר ממשפחה חרדית שסטה מדרך התורה בגיל כה צעיר והיה מעורב במעשים חמורים עד מאד. ארגון מסוים שפועל ומטפל במקרים כאלה הגיע למסקנה שילד זה זקוק לקשר חם וקרוב עם משפחה אוהבת ותומכת – דבר שהיה חסר לו. הם ערכו חיפוש אחר כזו משפחה ובסופו של דבר מצא משפחה הידועה במעשי החסד שלה עם כל אנשי הקהילה. לתדהמתם, הם גילו שילד אומלל זה הוא אחד מבני אותה משפחה! הוריו היו כה שקועים בעזרה וסיוע לאחרים עד כדי כך שהם לא מילאו את חובתם כלפי מי שעבורו הם חייבים לדאוג יותר מכל אחד אחר. זהו ניסיון לא פשוט לכל אדם הרוצה לעזור ולעסוק בצרכי הציבור. מצד שני, אין הכוונה שאדם צריך להתעלם לחלוטין מהסובבים אותו ולעסוק אך ורק בצרכי משפחתו הקרובה. אנשים רבים מוכיחים שלא מוכרח שתהיה סתירה בין סיפוק צרכי המשפחה בשלמות יחד עם עזרה וחסד חיצוניים. למעשה, עשיית חסד עם אחרים יכולה להיות כלי חינוכי מעולה מאין כמותו, ניתן דרכו לחנך למידות טובות, לנדיבות לב, ולאמפתיה. אם נשמור על האיזון הנכון נוכל למלא את חובותינ ולדאוג לכל מי שמוטלת עלינו האחריות לשלומו ולטובתו.