מצורע – התחלה חדשה

בפרשת מצורע מתואר תהליך היטהרותו של אדם אשר הוכה בנגע הצרעת. אחד השלבים ההכרחיים בדרך לטהרתו הינה טבילה במקווה. בספר החינוך מבואר מדוע הטבילה הינה מרכיב כה משמעותי וחיוני בתהליך חזרתו בתשובה של המצורע: טרם יצירת האדם בששת ימי בראשית היה העולם כולו מלא מים, ולכן מסמלים המים חזרה לתחילת היצירה. כאשר אדם נכנס כולו תחת המים הוא מראה בכך שהוא עוזב את חטאי העבר, מותירם מאחוריו, ופונה להתחלה חדשה מתוך טהרה כפי שהיה טרם חטאו . כאשר אדם חוטא, ותופס את טעותו לאחר מכן, הוא נוטה באופן טבעי לחוש תחושת בושה, חרטה וצער. ביכולתו לנתב רגשות אלה בדרך חיובית, ובעקבותיהם להימנע בעתיד מהישנותו של חטא זה, אולם פעמים רבות קורה שרגשות אלה גורמים לתוצאות כלל לא רצויות, ומתוכם נופל האדם ברוחו ומתדרדר עוד יותר ברוחניות. תחושת שפלות בעקבות מעשה שעשה, עלולה להביא את האדם למבוכה ובלבול כזה אשר יגרום לו לאבד את כוחו ויכולתו להמשיך בעבודת ה' כפי שהיה עד כה. בכזה מצב, התוצאות הקשות של מעשהו עלולות להיות מזיקות הרבה יותר מהמעשה עצמו. בעת שאדם טובל במקווה לאחר חטא הוא מבטא בכך את השתחררותו מחטאיו ומטעויות עברו, ובכך הוא לא מניח להם להפילו ולדרדרו הלאה. ר' חיים שמואלביץ זצ"ל מביא דוגמאות רבות מהתנ"ך בהן אדם חטא או נכשל בנושא כלשהו, וכתוצאה מכך הוא ירד עוד ברוחניות ואיבד את דרגתו שהייתה. מהמקרים הבולטים ביותר הוא סיפורה של ערפה, כלתה של נעמי. כאשר חזרה נעמי ממואב לארץ ישראל, היו שתי כלותיה בטוחות ברצונן להתלוות אליה, להישאר איתה ולהתגייר. בנקודה זו עדיין הייתה עורפה באותה דרגה של רות הצדקת, כמוה רצתה לעזוב את ארץ מולדתה ולהצטרף לעם היהודי. אולם, לאחר דבריה של נעמי אליהן בהפצירה בהן שישובו לאחוריהן, לא עמדה ערפה במבחן, נכנעה, ושבה למואב. היינו חושבים שלאחר טעות יחידה זו, עדיין תישאר ערפה ברמה רוחנית גבוהה, אולם מעט ירודה מזו של רות. אולם, חז"ל אומרים שעוד באותו לילה, היא הגיעה עד שפל המדרגה הנמוך והמושחת ביותר . כיצד ייתכן שהיא התדרדרה באופן כה חמור תוך לילה אחד? מסביר ר' חיים שמואלביץ שכאשר היא תפסה שטעתה ולא עמדה בניסיון הגדול – אשר אם הייתה עומדת בו הייתה זוכה להצטרף לעם היהודי, היא לא הייתה מסוגלת להשתחרר מחטאה ולהתחיל התחלה חדשה. היא חשה כה מושפלת ומשוכנעת שאין בה את הכוח והיכולת לעמוד בנסיונות, עד שכל יציבותה התערערה והיא נפלה עמוק עמוק לתוך זרועותיו של היצר הרע. ר' חיים שמואלביץ מביא מעשה נוסף בתנ"ך בו נכשל אדם גדול בנסיון, וידע להיזהר מפני סכנת הנפילה במלכודתו של היצר הרע האורב לכל אדם העומד במצב כזה. שמואל הנביא הורה לשאול המלך להשמיד את עמלק, אולם שאול הותיר בחיים כמה בהמות ואת אגג מלך עמלק. שמואל הוכיח אותו על כך והודיע לו שבחטאו זה הוא הפסיד את זכותו למלכות. לאחר שלא הצליח שאול להצדיק את עצמו, הוא הודה באשמתו, ולאחר מכן ביקש משמואל בקשה שנראית לכאורה תמוהה ביותר: "עתה כבדני נא נגד זקני עמי ונגד ישראל..." . מה הייתה מטרתה של בקשה זו? ודאי שלא היה זה אך ורק ניסיון מצד שאול להיטיב עם עצמו ועם הרגשתו. מעבר לכך, היענותו של שמואל לבקשה זו, מעידה על כך שאכן יש בה ערך כלשהו. ר' חיים מסביר שלא היה זה רצון פשוט מצד שאול לכבוד, אלא הוא הבין שהוא עומד בסכנה, הוא עלול חלילה ליפול נפילה גדולה ביותר בעקבות כשלונו זה, הוא ידע שעליו לחזק את עצמו מיידית ולהשיב לעצמו את הכוח להישאר בדרגתו, ולא להניח לחטא להשפיע עליו בצורה שלילית. לכן, דווקא בעת כזו של ירידה מרום מדרגתו, הוא מבקש שיכבדוהו, ועל ידי כך יוכל הוא להתחזק, להשיב לעצמו את האיזון הנכון, ולמרות הכל להתחיל מחדש. נראה ששמואל, למרות מורת רוחו ממעשהו של שאול, הסכים לבקשתו, כיוון שהבין את חשיבותה. ניתן ללמוד ממעשיו של שאול עצה טובה כיצד למנוע מצב בו גורם כשלון לתוצאות הרות אסון. כאשר אדם נכשל, הוא עלול בקלות רבה לחוש תחושות קשות כלפי עצמו ולאבד כל רגש של כבוד עצמי. כאשר אדם מפנה אל עצמו חיצי אשמה, הוא עלול להתייאש ולהניח לעצמו ליפול עוד יותר. על מנת למנוע זאת, עליו לחזק בעצמו את דימויו העצמי, ולהזכיר לעצמו שלמרות ששגה, הוא יכול לשוב בתשובה, ולהתחיל מהתחלה. על כך כותב שלמה המלך במשלי "שבע יפול צדיק וקם" , בפירוש המלבי"ם ובמצודת דוד מבואר שצדיק למרות כשלונו, הוא קם ומתחזק שוב. אכן, חלק גדול ממה שעושה את האדם לצדיק זוהי יכולתו להתעלות מעל כשלונות וטעויות. טבילתו של המצורע מלמדת אותנו את אותו הלימוד – למרות חטאו, הוא לא לנצח יישאר בנִגעו. אם רק יהפוך את החטא לנחלת העבר – יוכל לשוב ולהתחיל מחדש!