אחרי מות - שימוש השפעה שלילית לטוב

לפני שמפרטת התורה את האסורים בנישואין, היא מצווה "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקּתֵיהֶם לא תֵלֵכוּ" רש"י כותב שמצרים וכנען היו שני העמים המקולקלים ביותר מבחינה מוסרית, והמקומות בהם ישבו ישראל בתוך ארצות אלו – היו המקולקלים מכל. מדוע הושיב הקדוש ברוך הוא את עם ישראל דווקא במקומות המושחתים והמקולקלים ביותר בעולם? הר' דסלר זצ"ל משיב על שאלה זו במאמר הדן בתפקיד האדם בהימצאו בסביבה שלילית . הוא כותב שסביבה שלילית עלולה להיות בעלת השפעה מזיקה ביותר על האדם. אולם, אם הוא חזק מספיק, ואינו מושפע לרעה מהסביבה, אזי הוא יכול דווקא להתחזק מאד בעבודתו כתוצאה מסביבתו. כיצד זה ייתכן? מסביר הר' דסלר שכאשר הוא רואה את מעשיהם הרעים של הסובבים אותו - תחושת הסלידה ממעשים אלה רק תגדל בעיניו, כיוון שהוא יגיע להכרה ברורה יותר עד כמה גרועים ושליליים הם, מכך הוא יתחזק בעצמו, ותגדל עד מאד בעיניו ההערכה לטוב ולאמת. על בסיס הבנה זו בנפש האדם, בונה הר' דסלר יסוד הסטורי המסביר מדוע הושיב הקב"ה את היהודים דווקא במקומות הגרועים בתבל: "בכל פעם שהיה צורך לתת אפשרות לצדיק להתעלות למדרגה גדולה עליונה מאד, נזרק הצדיק אל סביבת השפלים היותר גרועים למען ילמד מהם את שחיתות הרע ויתאמץ בטוב עד מרום קצו" הקב"ה הושיב את עם ישראל דווקא במצרים כדי לאפשר להם לפתח שנאה עזה לטומאת מצרים, אשר לדבריו, הייתה הגורם שהביא אותם לצעוק אל ה' שיוציאם ממקום נורא זה. תיעוב זה שחשו כלפי טומאת מצרים, הוא שאפשר להם להתנער לחלוטין ממ"ט שערי טומאה ולהגיע לדרגה הראויה לקבלת התורה. אם לא היו נמצאים קודם לכן בסביבה כה מושחתת - לעולם לא היו משיגים מנגד דרגות כה גבוהות של קדושה ורוממות. על פי זה מובן גם מדוע הוביל הקב"ה את עמו לכנען, שאף היא מלאת זימה היתה. בראותם התנהגות כה שפלה של עמי כנען, תתגבר ותתחזק תחושת התיעוב למעשים אלו, ומצד שני תגדל הערכתם למוסר התורה . הר' דסלר משתמש ביסוד זה להבנת נושא אחר הנידון בפרשה – השעיר לעזאזל. ביום הקדוש בשנה, יום הכיפורים, ציווה הקדוש ברוך הוא להוביל שעיר במדבר ולהשליך אותו לעזאזל. מהי המשמעות המונחת בהובלת השעיר דרך המדבר? הוא מסביר שבמדבר היו בני אדם מקריבים שעירים לשדים. כאשר מובילים את השעיר במקום טמא כזה נחשפים לטומאת המדבר דווקא ביום הקדוש בשנה, ומכך מתחזקים יותר ויותר בעבודת ה'. על פי יסוד זה ניתן גם להבין כמה עניינים הקשורים לחג הפסח. אנו פותחים בהגדה בתיאור אבותינו שבתחילה עובדי עבודה זרה היו. שואל הר' דסלר – כיצד זה מתקשר לסיפור יציאת מצרים? ותשובתו – מתוך סביבה כה שלילית ומלאת עבודת אלילים – דווקא משם צמח אברהם אבינו ודווקא על ידי כך הגיע לדרגות גבוהות של קדושה שמכוחה אנו שואבים עד היום הזה. גם גאולת מצרים נובעת ישירות מאותה קדושה. לכן אנו מזכירים תחילה את אבותינו שהיו עובדי עבודה זרה, להדגיש את התוצאה הישירה של טומאתם – השגיו הרוחניים הנשגבים של אברהם אבינו ודרגות הקדושה הגבוהות אליהן הגיע. וגדולתו וקדושתו – היא זו שעמדה ביסוד הזכות ליציאת מצרים. עתה נוכל לקבל הבנה עמוקה יותר, מדוע מאריכה ההגדה בתיאור ה"גנות" שהייתה "בתחילה" – הכוללת את אבותינו עובדי האלילים, המצרים ולבן. כנראה הכוונה כאן היא לעורר בנו את התיעוב והשנאה כלפי בני אדם בלתי מוסריים כאלה, ומצד שני לחזק בנו את ה"שבח" הגדול, ואת ההודאה לה' שהוציאנו מידם ונתן לנו את התורה. בעולם של ימינו, נסיון ההשפעה השלילית מסביב הוא בלתי נמנע. גם מי שמתגורר בסביבה שומרת תורה ומצוות, השפעת העולם החילוני היא עצומה, ומכה בכל יום מחדש. אין ספק שמומלץ ורצוי לכל אחד להשתדל עד כמה שיותר להפחית את עוצמתה עד כמה שניתן, אולם בכל מקרה, בלתי אפשרי ליצור נתק מוחלט מכל מגע עמהם. דברי הר' דסלר יכולים לסייע לנו לנהוג בחכמה ובזהירות עם ההשפעה השלילית, ואף להשתמש בה לטוב. על ידי שנכיר בחסרונות הגלויים והידועים של העולם החילוני שסביבנו נוכל להגביר את הערכתנו ליופי הטמון בחיי תורה. ייתן ה' ונזכה כולנו לשמור את עצמנו מהשפעות שלילית מזיקות, ולדעת להשתמש בהם לגדול ולהתקרב עוד ועוד להקב"ה.