שמיני –"קנה לך חבר"

בס"ד פרשת שמיני פותחת בשמחה עצומה – חנוכת המשכן. ברם, בעיצומה של השמחה הגדולה, נהפכה זו לאבל עם פטירתם הפתאומית של שני בני אהרן הגדולים, נדב ואביהו. "... ויקחו בני אהרן נדב ואביהו איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטורת ויקריבו... אש זרה אשר לא צווה אותם ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם..." ישנם כמה הסברים בחז"ל מה היה בדיוק חטאם של שני גדולי עולם אלו, חטא שגרם לעונש כה חמור ומיידי. בתורת כוהנים מובא כי נענשו על שלא נטלו עצה ממשה, וכל אחד מהם הלך בעצת עצמו ולא נטלו עצה זה מזה. המדרש מלמדנו שנדב ואביהו לא באו ביחד להקטיר את הקטורת, אלא כל אחד מהם חשב בעצמו ופנה להביא בעצמו קטורת ולהקריבה. הם נענשו מפני שלא נטלו עצה, לא שאלו את משה האם כך נכון לעשות, אבל גם מפני שלא התיעצו זה עם זה! הרב בערל סולוביצ'יק זצ"ל שאל על כך – הרי מדרש זה מפליא מאד: ברור הדבר כי נתבעו על שלא נטלו עצה ממשה, הרי בוודאי היה עוצר אותם ולא מתיר להם להקטיר קטורת זרה, אולם מהי התביעה שלא נטלו עצה זה מזה? הרי לכאורה שניהם העלו את הרעיון, ואם כך, חשבו שכך נכון לנהוג, ומה תועלת היתה צומחת מכך שהיו מתייעצים זה עם זה? והלא לכאורה, רק היו מחזקים זה את זה במחשבתם הראשונה?! תשובתו של הרב סולובייצ'יק היא, שמכאן נלמד עקרון בסיסי ויסודי בטבע האנושי. ייתכן כי אדם יחשוב לעבור עבירה, ולא יראה בכך כל רע – ובה בעונה אחת, יראה את השלילי בהתנהגות זו – אצל רעהו. הסיבה לכך היא השפעת היצר הרע עליו, המונעת ממנו לראות בבהירות את האמת ולקבל החלטתו אובייקטיביות. אבל, כשהוא רואה את חברו עומד לבצע את אותה עבירה – כאן הוא מסוגל לראות את המעשה במבט ניטרלי, ללא נגיעות והשפעות ולשפוט בהתאם! שהרי לגבי אדם אחר, אין תאוותו ודחפיו מערפלים את חושיו וכושר שיפוטו, וממילא הוא מסוגל לבדוק את הנושא באופן נכון. לפי זה, אילו היו נדב ואביהו נוטלים עצה זה מזה – כל אחד מהם יכול היה לראות את החסרון שבהנהגה זו – כאשר מדובר בחברו – למרות שלגבי עצמו לא ראה זאת, והוא אף תכנן לעשות בדיוק את אותו המעשה! ולכן נתבעו על שלא התיעצו זה עם זה, למרות ששניהם תכננו את אותו החטא . רבינו יונה מביא עקרון זה ומסתמך על דברי המשנה במסכת אבות "וקנה לך חבר" , בהסבירו כי על האדם לקנות חבר, ואחת התועלות מכך היא שהחבר יסייע לו בקיום המצוות, וזאת אפילו אם החבר אינו במדרגה גבוהה יותר ממנו! משום שאפילו אם החבר נכשל בעצמו לעיתים, בכל זאת הוא לא ירצה שחברו יעבור על אותו הדבר. כראיה הוא מביא את דברי הגמרא המציינים כלל: "אין אדם חוטא ולא לו". דהיינו, אדם שהוא בדרך כלל זהיר ונאמן, ייתכן שיכשל בחטא בגלל נגיעות שמטות אותו, אבל לגבי אדם אחר – הרי הנגיעות אינן קיימות ועל כן אין חושדים בו שייכשל בחטא "לא לו". עקרון זה מובא במקומות שונים בגמרא . כך מלמד אותנו רבינו יונה את החשיבות העצומה שיש לקניית חבר טוב – לפחות חבר אחד אובייקטיבי, שיוכל לראות את הפגמים בהתנהגותנו, וחבר זה אינו צריך בהכרח להיות במדריגה יותר גבוהה ממני! מרעיונות אלו אנו לומדים מסר חיוני וחשוב לחיים: אל לו לאדם לסמוך על הבנתו ודעתו לגבי מעשיו – שהרי האינטרסים שלו עשויים בהחלט להצדיק התנהגות שלילית ואסורה בתירוצים מתירוצים שונים. עליו לרכוש לו חבר שיהיה נכון לייעץ לו, ואפילו להוכיחו במקרה הצורך, כאשר יראה כי חברו "עוור" בנקודה מסוימת, בעקבות נטיות תאוותו. ייתן ה' ונזכה כולנו "לקנות" לנו חברי אמת, אשר יסייעו לנו למצוא את דרך האמת של עבודת ה'!